סגן ישי שאול כבר תכנן מה יעשה אם ייפול בשבי באותו לילה קר של רצועת הביטחון בדרום לבנון. החלטה שקיבל סגן מידן בר בשבריר שנייה, כמו גם הפעילות של חבריו לצוות המסוק, הצילו לבסוף את חייו של המפקד מגולני. 25 שנה אחרי אותו חילוץ דרמטי נפגשו השבוע לראשונה חמשת הלוחמים שהיו על המסוק באותו הלילה.
בלילה שבין 4 ל-5 במרץ 1997 יצא כוח של גולני למארב סמוך לאזור הממוקש שבקצה רצועת הביטחון. זה היה לילה גשום, וברגע אחד מצא את עצמו מפקד הכוח, סגן ישי שאול, בתוך נהר הליטני.
"ארבנו למחבלים שהיו אמורים להתקדם לכיווננו, התחלנו להתקדם, אבל לא הערכתי כמו שצריך את תוואי השטח ופתאום מעדתי לתוך הנהר", שחזר ישי את אירועי אותו הלילה. "אחזתי לכמה רגעים בענף שהצלחתי לתפוס, ואז הוא נקרע, נפלתי, וקיבלתי מכה מאבן בראש".
ישי איבד את ההכרה באותו הרגע, והתעורר בבהלה אחרי כרבע שעה. "תפסתי את הנשק, עליתי בקשר מול המפקד שלי סיפרתי שנפלתי ואני לא יכול לזוז. ישבתי וחיכיתי עם נשק ורימון ביד, מוכן ודרוך למקרה שיגיעו אלי מחבלים".
6 צפייה בגלריה
שאול במהלך שירותו ברצועת הביטחון. "ישבתי וחיכיתי עם נשק ורימון ביד, מוכן ודרוך למקרה שיגיעו אלי מחבלים"
(קרדיט: מהאלבום הפרטי)
באותו הזמן, צוות המסוק של מידן פינה איש צד"ל עם פציעת ראש קשה לבית החולים רמב"ם, כשלפתע התקבלה קריאה בקשר. "זה היה חורף קשה, וקיבלנו קריאה בקשר 'אתה יכול לעשות מנוף?', אמרתי בוודאי. איתן מצא את הנ"צ ואמר שזה לא הגיוני, זה לא בשטח שלנו, ואז ענו לנו 'כן, נפל חייל בנהר הליטני'".
יחד עם מידן היו על המסוק באותו הזמן הרופא בני מייליק, שני לוחמים מיחידה 669, המכונאי המוטס חיליק כנען והנווט איתן פוקס. "היה לנו ברור שזה חילוץ מורכב וחשבנו שצוות אחר כבר ייקח אותו. אבל בסוף כל המהות שלנו זה אירועים כאלה, ידענו שאנחנו חייבים לעשות את זה", שחזר איתן. "אמרנו להם שאנחנו על זה, שנחלץ את החייל הזה".
"רק בדיעבד הבנו שירו לכיווננו"
מערך המסוקים של צה"ל היה בשפל הכי גדול שלו, פחות מחודש לאחר אסון המסוקים שבו נספו 73 חיילים. תאונה אחרת של המערך, התהפכות של מטוס בזמן חילוץ באמצעות מנוף, הובילה לאיסור על חילוץ באמצעות המנוף.
הלחץ והחששות היו בשיאם, אך מידן והצוות השתדלו לשמור על קור רוח. "הפנייה בקשר הייתה של תא"ל אלי אמיתי, מפקד הגזרה. אומרים שקול נמוך מעיד על רוגע יחסי, שנינו נשמענו ככה באותו הלילה, אבל כל זה לא העיד על הזיעה הקרה והאדרנלין ששטפו אותי".
6 צפייה בגלריה
צוות המסוק בתקופת רצועת הביטחון. "ברגע שאמרנו כן למשימה כבר אין דרך חזרה"
( קרדיט: מהאלבום הפרטי)
"תוך כדי הטיסה הודענו לבסיס רמת דוד שאנחנו מגיעים להחליף מסוק", שחזר בני. "ביקשנו שכבר יחכה עליו הציוד המתאים לחילוץ מתוך המים, מתוך הנהר. ברגע שאמרנו כן למשימה, אין כבר דרך חזרה".
הצוות הוריד את הפצוע בבית החולים בנהריה, החליף מסוק בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, וחזר אל רצועת הביטחון כדי לחלץ את ישי. "עדיין לא קיבלנו אישור להיכנס ללבנון, אבל מידן קיבל החלטה ואמר שאנחנו הולכים לעשות את זה. הנמכנו את הקשר, עשינו כמעט הכל לבד", תיאר חיליק.
מטוסי קרב שליוו את המסוק שחררו באוויר נורים כדי לסייע באיתור הנקודה המתאימה להורדת לוחמי 669. "הנהר מתחתנו זרם בתוך קניון ענק, בצדדים היו מטוסים ומסוקי קוברה שהאירו על הקרקע והכווינו אותנו לנקודה שבה היה הפצוע, זו הייתה משימה שלא יכולנו להתכונן אליה בשום דרך, זו מציאות שנוחתת עליך", סיפר בני.
6 צפייה בגלריה
המסוק שבו המריאו אנשי הצוות. "משימה שלא יכולנו להתכונן אליה בשום דרך, זו מציאות שנוחתת עליך"
(קרדיט: מהאלבום הפרטי)
"זה היה חילוץ מפחיד, ניתקנו את עצמנו ממה שקורה בחוץ ורק בדיעבד הבנו שהמחבלים ירו לכיווננו", תיאר איתן. "לי עבר בראש מה יקרה אם נתרסק או מה יקרה אם לא נצליח במשימה".
שלוש פעמים ניסה מידן לעצור במקום המתאים ולא הצליח, הצוות כמעט הרים ידיים, ואז בפעם הרביעית הניסיון צלח. שני לוחמי 669 ירדו לקרקע וקשרו את ישי לאלונקה. הצוות משך אותם מעלה, והמסוק חזר לישראל על אדי הדלק האחרונים.
"רק בשיקום הבנתי שהוא הציל את חיי"
"הרגעים שישבתי שם לבד, כמעט שעה, היו הכי קשים", שחזר ישי. "בינתיים הגיע אליי הצוות שלי, קיבלתי מורפיום וקיבעו לי את הרגל. אחרי שהעלו אותי למסוק קיבלתי חמצן וטיפול רפואי, עד שהגענו לבסיס גיבור".
מי שהוביל את הטיפול בישי במסוק היה בני הרופא. "הוא היה קפוא, הייתי צריך לטפל בו בחושך עד שנצא משטח האויב, כדי שלא ימשיכו לזהות אותנו. היה גם רעש נוראי בתוך המסוק. התחלתי לטפל בו, כאב לו מאוד, אבל ברגע שראיתי שהוא מתקשר אז נרגעתי, הבנתי שהוא יצא מזה".
6 צפייה בגלריה
מידן (מימין) בבסיס חיל האוויר. "רק בדיעבד הבנתי איזה אירוע מטורף זה היה"
(קרדיט: מהאלבום הפרטי)
מספר ימים אחרי החילוץ נסע מידן לבית החולים רמב"ם בחיפה לבקר את ישי. "הרגשתי שאני צריך לראות אותו. בסוף המטרה לא הייתה רק לצלוח את המשימה, אלא לדאוג שישי יהיה בסדר".
ישי סיים כבר את הניתוחים הנדרשים והחל את הליך ההתאוששות והשיקום. רק בפגישה עם מידן הוא הבין את המשמעות של החילוץ המורכב. "הייתי מעורפל ומידן נכנס לחדר בשקט. אני חושב שרק בשיקום נפל לי האסימון שהוא הציל לי את החיים".
החוויה של החילוץ המורכב תחת אש הייתה משמעותית מאוד עבור מידן. "הייתי טייס צעיר, חלק ממי שהיו איתי במסוק היו במילואים. בגדול, רק בדיעבד הבנתי איזה אירוע מטורף זה היה. לא ידענו לאן אנחנו הולכים, אבל לכולנו היה ברור שאנחנו עושים את זה, והייתה לי אמונה שנצליח. לשמחתי זה מה שקרה".
"אנחנו דרכנו בלבנון ולבנון דרכה בנו"
לאורך השנים ישי לא נפגש הרבה עם המחלצים. למעט אותה פגישה בבית החולים, מידן וישי נפגשו לפני כשנתיים, במהלך העבודה של מידן על ספרו "אישור חציה", שיצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".
המפגש בין כל החמישה השבוע, יותר מ-25 שנה אחרי אותו לילה חורפי וגשום, מעורר מחדש את החוויות והתחושות מהשירות ברצועת הביטחון. כל אחד מהנוכחים חווה אחרת את השהות הישראלית בלבנון, ומתמודד אחרת עם הזיכרונות.
איתן הדחיק את הזיכרונות, בני לא שוכח את החברים שנפלו, חיליק שומר תיעודים של המבצעים, ישי כואב את הפציעה שסיימה את הקריירה הצבאית שלו, ומידן החליט לכתוב על כך ספר.
"לא סתם הספר מתחיל באירוע הזה בנהר הליטני. זה אירוע שהשפיע עליי מאוד, ואחריו היו עוד רבים", סיפר השבוע מידן. "זו הייתה שגרה לא נורמלית, כל יום קרה משהו בפעילות ברצועת הביטחון. רק שנים אחרי זה נפל לי האסימון על הסיכון שלקחנו, על הדברים המטורפים שעשינו אז, והיום לא בטוח שזה היה עובר. זה לא רק הסיפור שלי, זה סיפור של הרבה מאוד אנשים. אנחנו דרכנו בלבנון ולבנון דרכה בנו".
