בראשית שנות ה-90 הציגה החוקרת רוז סטון את החזון של האינטרנט כ"כיכר העיר האלקטרונית" החדשה, מעין מרחב קיברנטי שבו אנשים נפגשים, בדומה לכיכר העיר באתונה שבה התנהלה דמוקרטיה ישירה בהשתתפות האזרחים. אל גור, שהיה סגן הנשיא של ביל קלינטון, חיזק את הדימוי של הדמוקרטיה החדשה שתתרחש בעידן הרשתות החברתיות, כאשר לגולשים תהיה אפשרות להגיב למעשי הפוליטיקאים: "אם אתה יכול רק לקבל מסרים ולא להגיב, מהי ההשפעה על תחושתך הבסיסית בשאלת הקשר בינך לבין הממשל?".
הכנסת, שהעבירה בשבוע שעבר בקריאה טרומית הצעת חוק שתאפשר לבתי המשפט להורות על הסרת פוסטים ברשתות החברתיות, יצרה את הרושם של נסיגה מהרעיון הדמוקרטי הנאצל הזה. לחוק המוצע יש שני סעיפים: הראשון - להוריד תוכן מאתר האינטרנט אם יש בו קריאה לאלימות או התעללות מינית, התקבל בהבנה. הסעיף השני, שנוגע להסרת "פרסומים שיש בהם פגיעה שאינה מוצדקת בפרטיותו של אדם, בכבודו ובנפשו של אדם ולביישו ועוד", התקבל בביקורת חריפה באופוזיציה.
יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו אמר: "אני רוצה להגיד לכם כמה הדבר הזה אבסורדי ומסוכן. אתם מדברים על דמוקרטיה? סכנה איומה". יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הוסיף: "אתם הולכים בהצעת חוק דיקטטורית להפוך היום לצנזורים של חופש הביטוי ברשתות החברתיות במדינת ישראל".
אם לדמוקרטיה שלנו יש מליצי יושר כאלה, ראוי להתחיל לפשפש היכן טעינו. הניסיון שהצטבר בשנים האחרונות מלמד שהרשתות החברתיות מלאות בחורים שדרכם מסתננים היסודות האפלים ביותר בחברה האנושית.
הצעת החוק המאפשרת הסרת תכנים פוגעניים לא פוגעת בדמוקרטיה. להפך. מתחת לכסות של חופש הביטוי מתנהל חופש שיסוי מתוכנן ושיטתי שפוגע בערכים הבסיסיים של השיטה הדמוקרטית
מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 הייתה מהראשונות שבה שימשו הרשתות החברתיות כר נרחב באופן חריג להפצת חדשות כוזבות בידי קבוצות מאורגנות, טרולים ובוטים. לדוגמה: "סוכן FBI נהרג בעקבות הדלפת מיילים של הילרי קלינטון" ו"האפיפיור פרנציסקוס תמך בדונלד טראמפ" (שתי ידיעות שהיו חסרות שחר). פרשת "פיצה-גייט" - סיפור שלפיו הילרי קלינטון מפעילה רשת סחר בילדים מתוך מרתף של פיצרייה בוושינגטון, הופצה באופן נרחב ברשתות החברתיות, וכתוצאה מכך הגיע למקום אדם חמוש כדי "להציל את הילדים" ואף ירה בעצבנות כמה כדורים אחרי שהובהר לו שלפיצרייה המדוברת אין בכלל מרתף.
המקרה החמור ביותר של פגיעה בדמוקרטיה בסיוע הרשתות החברתיות לא נגע בהכרח לפייק ניוז, אלא יותר למעין המרדה: הוא התרחש אחרי ההפסד של טראמפ בבחירות 2020, כאשר פורעים רפובליקנים הסתערו על בתי הנבחרים בוושינגטון בטענה לזיוף התוצאות. הכול החל בציוץ של דונלד טראמפ ב-19 בדצמבר 2020: "מחאה גדולה ב-DC ב-6 בינואר. תהיה שם, יהיה פראי!". הביטוי "יהיה פראי" הפך לסוג של קוד שהופיע רבות בפלטפורמות אחרות, כולל פייסבוק. חברי הפורום TheDonald הגיבו כמעט מיד לציוץ: "יש לנו פקודות צעדה, בויז", נכתב באחד הפוסטים. ובאחר צוין: "הוא לא בדיוק יכול להגיד לך בגלוי להתקומם. זה הכי קרוב שהוא יגיע אי פעם". על כך באה התשובה: "אז תביא את הרובים. אנחנו נביא".
בישראל עדיין לא פורסמה קריאה ברשתות החברתיות להסתער על הכנסת, אבל מתנהל בה שיסוי מתמיד נגד אישים וקבוצות חברתיות ופוליטיות. ישנו שימוש בפרופילים מזויפים, ידיעות כוזבות ותגובות על ידי חברות מקצועיות וגולשים פרטיים. בימים אלה מגיעים הדברים לשיא בהפצת דיסאינפורמציה בנושא החיסונים לקורונה, אבל ראינו תופעות לא פחות חמורות בתקופות בחירות.
סרטון התביעה: טראמפ קורא לצעוד לקפיטול, ותומכיו פורצים
(צילום: פוקס ניוז)
הטענה שהתופעות האלו הן חלק מהמשחק הדמוקרטי, שבמסגרתו הועבר הכוח גם לידי האזרחים, היא מטעה. נתוני סקרים בינלאומיים מצביעים על כך שחברי קהלי מדיה מקוונים הם ברובם צרכנים פסיביים, בעוד שיצירת תוכן נשלטת על ידי מספר קטן של משתמשים שמפרסמים תגובות וכותבים תוכן חדש.
הבעיה מחריפה כאשר מתברר כי חלק גדול מהציבור רואה ברשתות החברתיות מקור לצריכת חדשות. לפי סקר של מכון המחקר Pew בארה"ב, שנערך ב-2020, יותר ממחצית מהמבוגרים בארה"ב (53%) אומרים שהם מקבלים חדשות ממדיה חברתית "לעתים קרובות" או "לפעמים".
ד"ר ברוך לשםלפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בישראל מ-2019, כ-76% מהציבור בישראל צורכים תכנים חדשותיים ברשתות החברתיות לפחות פעם אחת ביום. בניגוד למידע שמופיע בתקשורת הממוסדת בישראל, "החדשות" ברשת אינן מפוקחות על ידי גופים הכפופים לכללי האתיקה העיתונאית המחייבת אמירת אמת ועלולה לגרור סנקציות.
הצעת החוק המאפשרת הסרת תכנים פוגעניים ברשתות החברתיות לא פוגעת בדמוקרטיה. להפך. מתחת לכסות של חופש הביטוי מתנהל חופש שיסוי מתוכנן ושיטתי שפוגע בערכים הבסיסיים של השיטה הדמוקרטית. כיכר העיר האלקטרונית התמימה מלאה בפורעים וזדים ששולטים בשיח שהיה מיועד באופן תיאורטי להעניק קול שווה לכל אזרח.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
