"אתה האבויה שלי"
רס"ם (מיל') עדי שני ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את רס"ם (מיל') עדי שני ז"ל, לוחם פלס"ר באגד לוגיסטי 6036, שנפל אתמול בקרב ברצועת עזה. "כל מי שמכיר אותך יודע שלא היית מבין למה כולם הגיעו לפה, אבל כולם יודעים מי אתה ומכבדים אותך", ספדה רעייתו ליאור.
הלווייתו של רס"ם (מיל') עדי שני ז"ל
"ב-7 באוקטובר אמרתי לך 'עדי, אל תהיה גיבור'. אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך – האיש הכי יפה, מבפנים ומבחוץ", הוסיפה ליאור. "היית אבא שותף, מעורב, השארת לנו חור גדול בלבנו. כל מי שהכיר אותי לפניך יודע כמה שעשיתי שינוי בזכותך. אוהבת לנצח. אני מבטיחה שאדאג לילדות שלנו, שתהיה להם אהבה ללא סוף".
הבת גאיה ספדה לאביה: "אבוש, אתה האבוש שלי, אתה אבויה שלי. אני אוהבת אותך כמו שהשמש חיממה אותי כל הקיץ. אוהבת אותך מאוד". הגיס שגיא הקריא מכתב שכתבה הבת יובל: "אני לא אכתוב לך בלשון עבר, אכתוב בהווה. היית גיבור. תמיד תמכת בי, תמיד עזרת לנו".
"אמרו לנו שקפצת ראשון, כי כזה אתה – נשמה טובה שתמיד עוזר לכולם", ספדה אחותו תמי. "אני רק רוצה לומר לך שיהיה טוב. אל דאגה לליאור ולבנות – אני נשבעת שלא אעזוב את שלוש הבנות שלך. השארת לי חור גדול בלב, אני אוהבת אותך".
אביו של עמית קיבל את הבשורה כשחזר מהר הרצל
סמ"ר עמית בונצל ז"ל
מאות ליוו למנוחות בהר הרצל את סמ"ר עמית בונצל ז"ל, סמל מחלקה בסיירת צנחנים שנפל בקרב ברצועת עזה. "לפני 24 שעות עמדתי פה, איפה שאתם עומדים קהל יקר, בלוויה של משפחת מלכה. עמדתי בשורה הראשונה, נשאתי עיניי לשמיים ואמרתי לו 'יש לי שני בנים בתוך עזה, אל תעמיד אותי בניסיון הזה'", סיפר אביו איציק.
"מיד אחרי הלוויה הגעתי הביתה וקיבלתי את הבשורה המרה", הוסיף. "עמית שלי, הלילה ידליקו בבתי ישראל נרות חנוכה. אני לא אוכל להדליק, כי השמש שלי כבה. בגיל 16 קיבלת החלטה שאתה הולך להקדיש את חייך למען המדינה ועם ישראל. מיד התחלת בכושר קרבי ועבדת קשה מאוד כדי להגיע ליחידה מובחרת".
הלווייתו של סמ"ר עמית בונצל ז"ל
בשמחת תורה עמית הוקפץ בשעת בוקר מוקדמת. "לפני שיצאת אמרת 'אבא ואמא, סוף סוף אוכל להילחם עבור העם שלי ועבור המדינה'. בצהריים היית באחד הקיבוצים ואמרת 'אמא, מה שיש ב'יד ושם' זה כלום ושום דבר ממה שיש בקיבוצים'. אמרת 'ניכנס לעזה ונמחק אותם'. עמית, הקשר בינינו היה כל כך חזק, ועכשיו זה נגמר ומה שיישאר לי זה קבר לפקוד אותו".
"סיפרת לנו מה עובר עליך, אמרת שלא קשה והכל בסדר, שננצח אותם. כל יום התפללתי, ומה יצא לי מזה? כלום ושום דבר", ספדה בכאב האם נועה. "עמית, אתה הגיבור שלי. אם היו שואלים אותך איך אתה רוצה למות – היית בוחר בדרך הזו. הצלת במותך חיים, עמית היקר שלי".
"לפני 24 שעות הייתי בחאן יונס, הרגשתי שמשהו לא טוב קרה. פשוט התחלתי לחשוש, מאוד חששתי שלא אצליח להגיע להלוויה", סיפר האח נדב. "תמיד רצית להגיע הכי רחוק שאפשר. היית אמור לצאת לקורס קצינים, ובקרב הובלת את כל המחלקה כמו קצין, כמו שרצית – ללכת ראשון בראש הקרב. אם תשאלו אזה תמונות תלויות בחדרים של בני 20 כל אדם היה עונה דמויות מתחום הספורט. אגלה לכם סוד – לעמית בחדר היה תלוי דגל ישראל".
"איבדנו קרן שמש"
רס"ם (מיל') יונתן דוד דיטש ז"ל
אבל כבד נפל על העיר חריש לאחר שהתקבלה הבשורה על נפילתו של רס"ם (מיל') יונתן דוד דיטש ז"ל, תושב העיר בן 34, לוחם בגדוד הסיור 6623. "כל הזמן היה לו חיוך על הפנים", סיפרו שכניו.
"כל יום דיברתי עם יונתן בחניה, במעלית של הבניין, בלובי. כל יום היה יותר טוב בגלל שזכיתי לדבר עם יונתן, תמיד היה לו חיוך על הפנים. הוא תמיד היה חיובי ומצחיק. איבדנו קרן שמש. שה' יברך אותו ואת המשפחה המתוקה שלו".
"לא אתן אף אחד לשבת בכיסא שלך"
רס"ל (מיל') מאור גרשוני ז"ל
מאות ליוו למנוחות ביקנעם את רס"ל (מיל') מאור גרשוני, מ"כ בפלוגת צמ"ה בגדוד ההנדסה הקרבית 603. מתחילת המלחמה שירת מאור במילואים בצפון הארץ, וכשעלה הצורך במפקד שיעבור לגזרת עזה הוא נרתם למשימה.
הלווייתו של רס"ל (מיל') מאור גרשוני ז"ל
אחותו מעיין ספדה לו בכאב: "אחי הגדול, הנפש התאומה שלי, איך מספידים אותך? נשמת חיי, אני עדיין לא מאמינה שזה אתה. אתה, שתמיד מצליח לצאת מכל דבר, שתמיד מנצח. זוכר את החוויות שלנו? שאבא היה לוקח אותנו כשהיינו קטנים לכל מקום ביחד. את המגבת החמה, את האוהל שבנינו בבית מכיסאות ושמיכות. איך החלפנו חדרים ב-2:00 בלילה והרעשנו את כל הבית, כי הבטחתי שאהיה חיילת שלך לחודש,.
"שמרת עליי מהכל. אמרת לי שאם קורה משהו אתה בא מיד, לא משנה מתי. לא שאלת שאלות אף פעם, פשוט היית. הרגשת אותי בכל נקודה בחיים – בבית ספר, בצבא ובעבודה. ידעת מתי אני במקום טוב ומתי לא, ותמיד דאגת לי בלי סוף. אני מתנחמת בזה שחיית את החיים הכי טובים שאפשר, שכל אחד רק חולם עליהם".
"אני מצטערת שלא הספקת לגור בבית שאבא בנה לך, אני יודעת כמה רצית את זה. כמה שיגעת אותי שאסדר לך את הבית, כי אתה כזה מבולגן. מצטערת שלא הספקתי לסדר לך את הבגדים בארון", הוסיפה האחות מעיין. "מאור שלי, אני מבטיחה שאשמור על אמא ואבא, אנחנו נמשיך את הדרך של החיים שחיית. אני מבטיחה שלא אתן לאף אחד לשבת בכיסא שלך בקידוש, ואני תמיד אחכה שתיכנס בדלת".
"להמשיך את רוח הנתינה"
סמ"ר עלמאנו עמנואל פלקה ז"ל
הלווייתו של סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל
(צילום: תומר שונם הלוי )
מאות ליוו למנוחות את סמ"ר עלמאנו עמנואל פלקה ז"ל, לוחם ביחידת דובדבן שנפצע אנושות לפני יומיים בקרב ברצועת עזה. הוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נקבע מותו. משפחתו תרמה את אבריו לארבעה בני אדם במטרה "להמשיך את רוח הנתינה שלו".
"הוא תמיד היה צנוע מאוד ואוהב לעזור", כתב אחיו נועם. "הוא נתן מעצמו בכל זמן וככל שיכול – עוד ועוד. למשפחה היה ברור שיתרמו את אבריו, אנחנו בטוחים שזה מה שהיה רוצה".
