היחס שלי למאבק המורים התגבש לא באמצעות קריאה של נתונים או עיון בטבלאות שכר, אלא באחר צהריים אחד של "בית מארח". מדובר ביוזמה חינוכית נפוצה, בדרך כלל בשבועות הראשונים של כיתה א', שבמסגרתה כל ילד מתבקש לארח בביתו קבוצה אקראית של ילדי הכיתה, לאחר צהריים של פעילות חברתית מגבשת. מטלה הורית סבירה בהנחה שניחנת באישיותה החינוכית של הנרייטה סאלד, ואת גם חובבת פעילות אקסטרים.
את מה שהתרחש בביתי במהלך השעות שבהן נדרשתי להעסיק, לעניין, לשדל, לבדר, לפייס ולהזין שישה ילדים בני שש, כל אחד מהם הוא עולם מלא של קשיים אמוציונליים ורגישויות מזון, לא אצליח לשחזר כאן. אילו היו מותקנות בביתי מצלמות נסתרות, אני מניחה שהן היו מתעדות אותי - כמו בסרטון מרשיע מלשכתו של ראש עירייה סורר - משחדת ילדים לשתף פעולה בעזרת כסף מזומן. אומר רק שכאשר סוף-סוף הגיעה שעת הפיזור, וההורים התייצבו בדלת לאסוף את צאצאיהם, הם מצאו אותי סחוטה רגשית, סתורת שיער ומחזיקה מעצמי, מבחינת מפעל החיים החינוכי, כמייסדת בית השנטי מריומה קליין.
למרבה ההפתעה, כשבוחנים את התגובות למאבק המורים, נראה שלא כולם שותפים לאמת הפשוטה הזאת: חינוך ילדים הוא עיסוק קשה, תובעני, שמחייב יכולת מקצועית ומסירות ושראוי לתנאים הרבה יותר מהולמים. למעשה, כשדוגמים את התגובות באינספור דיונים ברשתות, נראה לפעמים שמתקיים יחס הפוך בין ההתנשאות הפטרונית כלפי מורים - "מה הם כבר עושים, בכיינים" - לבין הסבירות שהמגיב עצמו היה שורד בעבודה כזאת חמש דקות.
אף אחד לא מדגים את הפער הזה - זלזול מתמשך במי שעושים עבודה חיונית שאתה עצמך לא היית מסכים לעסוק בה דקה - יותר משר האוצר אביגדור ליברמן, שכינס אתמול (רביעי) במפתיע מסיבת עיתונאים. איך לסכם עבור מי שפספס: אם יאנוש קורצ'ק, המחנך המהולל, חיבר את הספר "איך לאהוב ילדים", נדמה שליברמן שוקד על הספר המשלים: איך להעליב מורים.
"אני שומע שיש כאלו שבטוחים שממשלה חודשיים לפני בחירות לא תוכל להרשות לעצמה שביתה, ויש פה ניסיון לקחת הורים ותלמידים כבני ערובה", פתח ליברמן בנימה ממלכתית, לפני שהתפנה להצגת הצעת האוצר למורים, והוסיף לטובת הסולחה: "התנהלות אלימה ובריונית לא תשתלם".
על המתווה של האוצר צריך לדון עניינית. בשורה התחתונה, יש בו שיפור משמעותי בשכרם של מורים מתחילים, על חשבון מורים ותיקים - ויש הרבה מהם במערכת - שיזכו לתוספת של כמה מאות שקלים, לא משהו שישאיר מורים מנוסים בבתי הספר. יש בו הצעות מצוינות, לצד פערים גדולים מול הדרישות, אבל כמו בכל משא ומתן כזה, ברור שלאלה יימצא, במוקדם או במאוחר, פתרון.
מה שאין לו כרגע פתרון, הוא הזלזול השיטתי באנשי החינוך, לצד האשליה שמורים ומנהלים איכותיים יישארו במערכת מחוסר ברירה, או שמישהו באוצר עושה להם טובה. מצד שני, מערכת החינוך יצאה אתמול בזול. אחרי שסימן אותן כאויבות מדינה, טוב שליברמן לא הציע להעביר למורות את הכספים במזוודות או לחסל את ראשי ההסתדרות תוך 48 שעות כמו את איסמעיל הנייה.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il