אתה מבין את הצרכים של התקשורת, אז תסלח לי, אבל אני צריך להיות בוטה.
אולכסיי ארסטוביץ': "אין לי שום בעיה שתהיה בוטה, אבל תדע שאני לא אגיד שום דבר שאסור לי".
לא, לא התכוונתי לסודות, זה יבוא אחר כך. כרגע יש לנו בעיה עם משהו בלתי נמנע שנקרא שקיעה. זיו רוצה לצלם אותך בחוץ, בשדרה הריקה, ויש לנו עוד דקות ספורות של אור.
ארסטוביץ': "אה, אין בעיה. תגיד לי איפה לעמוד. ושלא תחשוב שאחר כך תצליח להוציא ממני סודות".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מלון פרמייר פאלאס, מהמפוארים והמפורסמים בקייב, גם בגלל היותו יעד מועדף על אוליגרכים ונערות ליווי בימים שבהם העיר אינה מופצצת בידי הצבא השני בגודלו בעולם. זה יום שבת אחר הצהריים, וארסטוביץ' פוסע מעדנות לעבר השדרה שמחוץ לכניסה למלון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זיו מצלם אותו ותוך כדי מתעבה סביבנו מעגל האנשים, בהם רוב מוחלט וברור לנשים במנעד גילים רחב. הגברים מביטים בו בהערצה, הנשים מביטות בעיניים שאחד מהמאבטחים מכנה אותן באוקראינית במילה המקבילה ל"עורגות", והמתורגמנית שלנו, אנה, אומרת שהוא ממש הציל אותה ואת בעלה.
"השבועיים הראשונים למלחמה, עם ההפצצות הבלתי פוסקות בסביבות השכונה שלנו, והיציאות של טילי ההגנה האווירית שגם הן מרעידות את הבתים, וחוסר הוודאות, וחוסר השינה, וההתלבטות אם לעזוב או להישאר, היו לא פשוטים", היא מספרת. "בשבועיים האלה הוא, לאלאביי, היה קרן האור שלנו".
לאלאביי, "שיר ערש", הוא רק אחד מהכינויים הרבים שדבקו באיש השני הכי מפורסם באוקראינה, ויש שיגידו - גם השני הכי נערץ - אחרי הנשיא זלנסקי. מדי בוקר וערב מופיע ארסטוביץ' בטלוויזיה ומעדכן את אזרחי אוקראינה על המצב.
"הוא דיבר איתנו לעניין, ישר, ישיר, רהוט עם הרבה פרטים, אבל הסביר באופן שווה לכל נפש", מספרת אנה, "ואיכשהו השילוב בין כל אלה להופעה הבטוחה שלו, לסמכותיות ובעיקר לרוגע ולשלווה שבהם תיאר את הדברים, גם את הדברים הקשים, נתן לנו תקווה בשעות מאוד קשות שעוד יהיה בסדר".
באחד הממים שהופצו ברשת החברתית הוא מצויר על חפיסת גלולות הרגעה. במם אחר מופיעה תמונה שרמנטית במיוחד שלו עם הכיתוב: "שינה רגועה ומתוקה, הקראש שלך עושה את העבודה שלו. והיה גם מי שפירסם תמונה של ארסטוביץ' ממסיבת העיתונאים היומית והצמיד לפיו את המשפט: "חמישה טילים גרעיניים שעפים לעברנו. זה אומר שיש להם עכשיו חמישה טילים פחות!" - דאחקה על קור הרוח שלו.
מישהו צילם אותנו יחד בלובי של המלון והעלה לרשתות החברתיות ולפתע, במקביל לאזרחים שבאו ללחוץ יד ולהצטלם, החלו ישראלים יוצאי אוקראינה, וישראליות מאותו מקור, לשלוח הודעות על כמה אנחנו ברי מזל ש"פגשנו את הגאון החתיך הזה, הרוקסטאר שהוא הפנים של המלחמה, וידע לפני כולם שהיא עומדת להתרחש".
מישהו מעלה לרשתות תמונה שלנו עם ארסטוביץ', ותוך זמן קצר אנחנו מוצפים בהודעות על כמה אנחנו ברי מזל ש"פגשנו את הגאון החתיך הזה, הפנים של המלחמה"
הפנים של המלחמה עושה סלפי בסבלנות עם כולם, מחייך ולוחץ ידיים, חותם על הקדשות ומקפיד להביט לכל אחת ואחד ישר בעיניים, כמו מגייס ומפעיל סוכנים מיומן שיודע להעניק לאדם שמולו את ההרגשה שבאותה דקה הם רק שניהם בעולם כולו, והוא - יועצו הבכיר של נשיא אוקראינה - מקדיש לו את כל תשומת הלב.
האמת היא שארסטוביץ' הוא לא כמו קצין מודיעין העוסק בגיוס אנשים; הוא הדבר עצמו. הוא שירת במודיעין הצבאי האוקראיני ואף קיבל כמה עיטורים על תרומה מיוחדת לביטחון הלאומי של המדינה. הוא מסרב לדבר על פרטי המבצעים הללו, אבל מגחך למשמע השאלה נגד מי נוהלו: "בוא נגיד שזה לא היה נגד שוודיה וגם לא נגד פינלנד".
החושך ירד, והעוצר מתקרב, ומעט האנשים שנראו ברחוב, שאון רב וצפוף יחסית לכל מה שראינו כאן בשבועות האחרונים, התכנס חזרה לבתים. אנחנו מתיישבים בבר של המלון, שחלונותיו מואפלים ושקי חול מדפנים אותם מבפנים ומבחוץ, כולל חרכי ירי, למקרה שהלחימה תגיע עד לכאן ממש.
זה נראה כמו סצנה מסרט על מלחמת העולם השנייה שצבעו לו את הפילם. מי היה מאמין שב-2022 יוכרעו מלחמות בקרבות שריון בשריון ובניסיון – שעשוי להזכיר את מבצע ברברוסה של הוורמכט - לכבוש פיזית את המדינה הגדולה באירופה.
אף אחד לא האמין זולת ארסטוביץ' עצמו, שחזה הכל בראיון שנתן ב-2019, בדיוק נמרץ שנראה בדיעבד כמעט מאגי. "אם לא נצטרף לנאט"ו, אנחנו ניבלע על ידי רוסיה תוך 10־12 שנים", אמר מי שכבר היה אז יועץ בכיר לזלנסקי. "אוקראינה תמצא את עצמה לכודה בדילמה בלתי אפשרית, כי כל דיבור על הצטרפותה לנאט"ו יגרה את רוסיה לפתוח במבצע צבאי רחב היקף נגד אוקראינה".
המטרה של פוטין, כך חזה ארסטוביץ', תהיה לדרוס ולהשמיד את התשתיות המרכזיות של אוקראינה כדי להפוך אותה ל"בלתי אטרקטיבית" עבור נאט"ו. הוא העריך, עם זאת, כי פלישה רוסית רחבת היקף, שתסתיים בתבוסה רוסית ובהצטרפות אוקראינה לנאט"ו, תבטיח בסופו של דבר את עצמאותה של אוקראינה.
הוא ידע גם איך כל זה עומד להתרחש: מתקפה אווירית מסיבית ואחריה פלישה מארבעה כיוונים, כולל משטחה של בלארוס ומחצי האי קרים, שמטרותיה העיקריות הן להטיל מצור על קייב ולכתר את הכוחות האוקראיניים בדונבאס. קצין המודיעין המנוסה האמין שרוסיה תנסה ליצור ברחבי אוקראינה "רפובליקות עממיות" נוספות, בדומה לאלה של דונייצק. "הסיכוי שכל זה יקרה", אמר אז ארסטוביץ', "הוא 99.9 אחוז".
נבואתו המדויקת שהתגשמה, מקומו המרכזי בשנים האחרונות כראש צוות המשא ומתן עם רוסיה על גורל חבל דונבאס - מו"מ שרק חיזק את תחושתו כי פניו של פוטין למלחמה, מעורבותו בתהליכי קבלת ההחלטות כיועצם של הנשיא זלנסקי ושל ראש הממשלה אנדריי ירמאק, והופעותיו היומיות בתקשורת כנציג הבכיר של המשטר הצבאי שהונהג במדינה, הפכו אותו לאחד מהאנשים החזקים באוקראינה (וגם, אם יורשה לנו, למי שצועד בראש רשימת הגברים הלוהטים במדינה, על אף שהוא "נשוי באושר רב", כהגדרתו).
"זה באמת לא עושה לי כלום", הוא אומר. "אני מפורסם כבר הרבה זמן, ועכשיו פשוט עוד יותר מפורסם. אני נוטה להיות אירוני לגבי זה. אדם שמגלה כלפי עצמו יחס רציני מדי הוא נלעג".
לא פחות מרשימה היא בקיאותו בהיסטוריה של מדינת ישראל, של צה"ל ושל שירותי המודיעין הישראליים, תולדה של עיסוקו בנושאי המזרח התיכון במסגרת שירותו במודיעין האוקראיני. "אם אתה שואל אותי על ישראל, אז תדע שאני הולך לומר דברים קצת פוגעניים. תגיד אם אתה מוכן לזה".
אני לא נעלב בקלות.
"לא אתה באופן אישי, אלא ישראל", אומר ארסטוביץ', ופותח בנאום המנתח את מצבה הגיאו-אסטרטגי המורכב של ישראל שלא היה מבייש פוליטיקאי מהימין שמבקש להצדיק הפעלת כוח, או קצין צבא בכיר שדורש תקציבים.
"אתם מדינה קטנה, מוקפת בערבים ואיראנים שחלקם חולמים להרוס את ישראל. יש לכם צבא חזק מאוד וכוחות מיוחדים מצוינים, אבל בגלל הגודל וחוסר היכולת לתמרון אסטרטגי אין לאן לסגת והטילים מגיעים לכל נקודה. על החסרונות האלה אתם נאלצים לחפות בפוליטיקה ובדיפלומטיה חשאית.
"הסכנה הצבאית שנשקפת לכם הוקלה מאז 1973, אבל איום הטרור גדל והוא מועצם כתוצאה מהסיוע הרוסי לחיזבאללה ולסוריה באמצעים שמאפשרים להם לתקוף את העורף הישראלי ואת כוחות צה"ל, אם אלה ייכנסו שוב ללבנון או לסוריה. כמה כבר עולה לרוסים לחמש יחידות בעוד ועוד טילי קורנט ולגרום לכם שוב אסון כמו בקרב על הסלוקי במלחמת לבנון השנייה?
"ברור שישראל, כמו כל מדינה אחרת, צריכה לחשוב קודם כל על חיי אזרחיה. אנחנו יודעים היטב על מבצעים משותפים עם הרוסים ברמת הגולן. אנחנו יודעים שהרוסים לא יורים כשישראל פוגעת במצבורי נשק איראנים. ואנחנו גם יודעים שמל"טים רוסיים שאנו לוכדים בנויים, בין שאר, ממרכיבים ישראלים, שחלק מהם מגיעים מגיאורגיה.
"חוץ מזה - וכאן אני מגיע לחלק הכי רגיש - כולם מכירים את ההיסטוריה של היחסים בין אוקראינה ליהודים. מלחמת העולם השנייה, פוגרומים, חמלניצקי, עבר טעון ושנוי במחלוקת. אבל הקורונה, ובהמשך גם הפלישה הרוסית, היו הזדמנות לפתוח דף חדש. אנחנו רואים ש־60% מאוכלוסיית ישראל - ולפי חלק מהמקורות אפילו 70% - אומרים: 'בואו ניתן לאוקראינה את הנשק! בואו נשכח את כל מה שאי פעם קרה. הטרגדיה היא כל כך עצומה שאנחנו צריכים לעשות את הבחירה שלנו'.
"אנחנו לא דוחקים בישראל לצאת למלחמה נגד רוסיה, אנחנו אפילו לא מבקשים מישראל לתת לנו נשק. אבל נשאלת השאלה: האם מה שממשלת בנט עושה עונה על הציפיות של הציבור הישראלי? אני לא בטוח".
מצד שני, נאום זלנסקי בכנסת הראה חוסר הבנה באיך לדבר לישראלים כדי לשכנע אותם. הוא השיג את התוצאה ההפוכה.
"אכן, הנאום היה טעות מצערת ביותר. הנשיא לא היה צריך להתבטא באופן הזה. הוא כתב את הנאום בעיקר מתוך מניעים רגשיים והתייחס לדברים שיש להם משמעות גדולה עבורו כנכד לניצולי שואה. במקרה לא הייתי לצידו. הייתי רחוק מקייב. לו הייתי יודע, בחיים לא הייתי נותן לזה לקרות. התקשרתי להגיד שהוא לא צריך להתייחס לשואה ולבאבי-יאר. אמרתי לו שיש כפתורים אחרים, חיוביים ומעודדים, שעליהם צריך ללחוץ. אבל זה היה מאוחר מדי.
"הקדשתי אחרי זה שבוע שלם לשיחות עם אינספור ישראלים כדי לכבות את השריפה הזו. אבל זה לא משנה את השורה התחתונה: הנשיא זלנסקי רצה לקיים את טקס חתימת הסכם השלום בירושלים. ועכשיו, כשזה ייקרה, זה ייקרה באיסטנבול. למה? כי ישראל נטתה יותר לצד הרוסי".
גורמים בכירים בישראל טוענים שגילו את הרוסים יותר גמישים, פרקטיים ומוכנים לפשרה.
"אהה, בטח. הם פולשים אלינו למדינה ומכתיבים לנו תנאים ואז זה נראה כאילו הם מוכנים לפשרה".
ולמה לדעתך הישראלים יושבים על הגדר?
"כי הם מגינים על האינטרסים של ישראל. בראייה מסוימת אפשר להבין זאת - אחרי הכל, מה יכולה אוקראינה לתת לישראל? הצבעה באו"ם? רוסיה, לעומת זאת, יכולה גם לתת וגם לקחת הרבה".
פרסמנו שאוקראינה ביקשה לקנות מישראל נשק וציוד, כולל כיפת ברזל ורוגלת "פגסוס", אבל נענתה בסירוב.
"'פגסוס' הוא מוצר מצוין. אנחנו באוקראינה פרו-פגסוס. גם ביקשנו לקבל מישראל רחפנים ומזל"טים קמיקזה כמו אלה שישראל מוכרת לאזרבייג'ן, או תותחים ופגזים שיכולים להגדיל את טווח האש שלנו ל-60 ק"מ ויותר. אבל ישראל מסרבת. ישראל לא מוכנה לעשות אפילו את המינימום.
"אנחנו זקוקים מאוד לטילי ספייק (טיל נגד טנקים שפותח ברפא"ל ונחשב לאחד מהטובים בעולם - ר"ב). ישראל העניקה לפולין רישיון לייצר אותם. למה היא לא מאשרת לפולנים להעביר לנו טילים כאלה? וזה לא עניין של ראש ממשלה כזה או אחר, זה יכול להיות בנט, או אריאל שרון, או גולדה מאיר ילידת קייב. בראייה של האינטרס הצר, לישראל לא תצמח שום תועלת מלספק נשק לאוקראינה".
יום לפני הפגישה איתו, חזרנו זיו קורן ואני, מיומיים עם הכוחות המיוחדים האוקראינים בחזית הלחימה באירפין. ראינו את הרוסים נסוגים, המשכנו עם הכוחות עד פאתי בוצ'ה, עיר לווין נוספת של קייב, שם ראינו במו עינינו את תוצאות הטבח הנורא שאין דרך להגדירו אלא כפשע נגד האנושות.
ארסטוביץ' פותח גוגל MAPS ונותן לנו תמונת מצב של הלחימה נכון לשעה זו, כשמדי פעם הוא מתקשר למטה הכללי ומקבל עוד עדכונים. הוא מדבר בפתיחות מפתיעה, ועד כמה שיכולנו להתרשם - גם כנה, על המציאות המודיעינית, המבצעית, הדיפלומטית והפנימית בארצו.
"הרוסים, בקולו של סגן מפקד המטה הכללי של הפדרציה הרוסית, הודיעו לקבוצות המשא ומתן באיסטנבול כי השלימו את התוכנית שלהם בקייב ולכן הם מפסיקים את הפעולות סביב הבירה וסביב צ'רניהיב (עיר מחוז גדולה שהותקפה באגרסיביות גדולה במיוחד - ר"ב), וכי הם מעתיקים את מאמציהם מזרחה ללוהנסק ודונייצק.
"התיאור נכון, אבל חשוב להבין שזה לא קרה בגלל שהם הפכו פתאום אדיבים, אלא פשוט בגלל שהבסנו אותם כאן. הם ניסו לגשר על התבוסה שלהם באמצעות גיוס כוח אדם והעברת גייסות נוספים מארמניה ומגיאורגיה, אבל הגיוסים נכשלו ורק חלק קטן מהכוח הצליח בסופו של דבר להגיע.
"בסך הכל עשרה 'צבאות שדה' (המונח המקביל לגיס - 3-2 אוגדות - ר"ב) צרו על אוקראינה לפני הפלישה. בשלב הראשון פלשו שמונה מתוכם, ואחר כך הצטרפו השניים הנותרים. מתוכם השמדנו עד עכשיו שלושה וחצי גייסות, משהו כמו 30 חטיבות, כולל נחתים, שריון, רגלים וחיל אוויר. על אדמת אוקראינה יש משהו כמו 20 אלף גופות של חיילים רוסים, ועוד כ-60 אלף נפצעו.
"הרוסים מאוד רצו להישאר בקייב, אבל הבינו שבמקום לכתר את הבירה הם עלולים למצוא את עצמם מכותרים, לכן לא נותרה להם ברירה אלא לסגת. בתחילה הנסיגה שלהם הייתה איכותית ומקצועית, אבל אז התחלנו לעבוד על הכוחות הנסוגים עם ארטילריה, התקפות ממטוסים ומסוקים, כוחות מיוחדים, פרטיזנים (הכוונה לכוחות מילואים ו"מגיני הטריטוריה" - המיליציה שהוקמה עם תחילת המלחמה - ר"ב), ובארבעת הימים האחרונים הם פשוט קרסו. אתמול ראינו אותם נוטשים את הרכבים, חלקם חדשים לגמרי, ופשוט מתחילים לרוץ.
"במקרה אחד, בכפר דמיטריבקה שמצפון-מזרח לקייב, ניסה כוח של עשרה טנקים רוסיים לאבטח את השיירה הנסוגה. שני טנקים אוקראינים הגיעו לשם, רק שניים, סתם במקרה, וגילו פתאום את כל החבורה הזו. שני הטנקים צלפו והשמידו את כל עשרת הטנקים, ובינתיים הגיעו למקום כוחות הרגלים שלנו, עם טילי הנ"ט, וסיימו את העבודה".
ארסטוביץ' עובר בטלפון שלו על מפת אוקראינה מצפון לדרום ומסביר לנו על המצב בכל הגזרות. הוא מעדכן שהכור הגרעיני בצ'רנוביל חזר לשליטת אוקראינה, "אבל כרגע אנחנו לא נכנסים לשם והכור נטוש. אנחנו מתקדמים, יש קרבות קשים, אבל זה ייקח לנו 48 עד 72 שעות ונסיים את הסיפור של צ'רנוביל".
הקור הנורא ששרר באוקראינה בחודש האחרון, לפעמים מתחת למינוס 10 מעלות, כמו גם הצפה של שטחים נרחבים כתוצאה מפיצוץ מכוון של סכרים בידי האוקראינים, הפך את הניסיון הרוסי להתקדם לכיוון קייב ולכבוש ערים נוספות לבלתי אפשרי, אבל לא פגע ביכולת שלהם להסב נזק נורא.
"כוחות הקרקע הרוסיים אומנם לא כובשים את צ'רניהיב, אבל הארטילריה ממשיכה לפגוע בה. והם מכים כל כך חזק שכ-200 אזרחים נהרגים ונפצעים בעיר בכל יום. מתי אתם מתכוונים להגיע לשם? מחר? אם כן, כדאי שתדעו שכוחות המבצעים המיוחדים שלנו פועלים שם, כך שבקרוב יהיה שקט".
ואכן, זמן קצר אחר אחרי שנאמרו הדברים, ולאחר קרבות עזים שנערכו לאורך הכבישים הסובבים את צ'רניהיב, הוסר המצור מעל העיר, ולמחרת הריאיון כבר יכולנו להסתובב שם, בלי לחשוש מלהיקלע לתוך קו האש. ראינו עשרות כלי רכב משוריינים, של שני הצדדים, אבל הרבה יותר רוסים, מוטלים לצד הדרך כשהם מרוסקים ושרופים עד לבלי הכר.
לדברי ארסטוביץ', מתוך שמונת צירי ההתקפה שהחלו את המלחמה נותרו רק שניים פעילים, והרוסים ממשיכים לספוג אבדות כבדות. "הבעיה שלנו היא במזרח", הוא מאשר בעגמומיות, על אף שגם התחזית הזו תואמת בדיוק את מה שאמר לפני שנתיים. " הכוח הרוסי מאיים לכתר שם את החיילים שלנו"
אומרים שיש שם למעלה מ־70 אלף חיילים אוקראינים.
"הלוואי. לדעתי אין שם יותר מ-7,000".
המפקדים הרוסים, הוא אומר, לא רק איבדו שליטה על חלקים מהצבא, אלא גם נתונים בערפל קרב בקשר למה שקרה מאחור, בבית, "כתוצאה מאירועים מפתיעים ומסתוריים שהתרחשו בבלגורוד".
בשבוע שעבר הותקפו בעיר הרוסית, הנמצאת כ-30 ק"מ מהגבול עם אוקראינה, מאגרים ענקיים של דלק ותחמושת. רוסיה האשימה את אוקראינה, אך זו החרישה. דבריו של ארסטוביץ', שאינם משאירים הרבה מקום לדימיון, הם ההתייחסות הראשונה לנושא מפי גורם אוקראיני רשמי.
"אין לנו מושג מה קרה שם, אבל משהו קרה", הוא אומר מבלי להסתיר את החיוך שעל פניו. "קודם עף מחסן תחמושת, אחר כך עלתה כמות עצומה של דלק בלהבות".
אין לך מושג מי תקף שם כמו שלשלטונות הישראלים אין מושג מה תוקף את הכוחות האיראנים בסוריה, בעיראק או באיראן עצמה.
"בדיוק כזה סוג של 'אין לי מושג'. זו אש מבורכת שירדה מהשמיים".
זה "לא אנחנו" על הקרקע או "לא אנחנו" באוויר?
"באוויר. מסוקי תקיפה ומטוסי תקיפה", אומר יועצו של זלנסקי, ואז מפרט את סדרי הכוחות ואת סוגי הכוחות שהשתתפו בתקיפה שלא התרחשה מעולם.
היו גם כוחות קרקעיים?
"אולי גם היו שם כוחות מיוחדים, שאני כמובן לא יודע עליהם כלום, ושעוסקים בסימון מטרות ומכוונים אש עבור המסוקים והמטוסים שלנו".
בישראל יש טריק איך להגיד בלי להגיד. אומרים "על פי מקורות זרים".
"זה מצוין. אז כל מה שאני אומר לך עכשיו זה על פי מקורות ישראליים, והמקורות האלה אומרים לי שהנזק היה כבד מאוד".
ולמה בעצם לא תקפתם מטרות בתוך מוסקבה, למשל מטרות ממשל?
"כי תקיפה בתוך מוסקבה עלולה להביא להסלמה נוספת, שאנחנו לא מעוניינים בה. כשקיומה של ישראל היה על כף המאזניים במלחמת יום הכיפורים, אתם הוצאתם את הפצצות החוצה כדי שהלוויינים של המעצמות ייראו אותן, אבל לא חשבתם להשתמש בהן".
על פי מקורות זרים, כמובן.
"בדיוק. גם בסיטואציה הזו, גולדה ודיין לא הלכו עד הסוף ושמרו על כללים מסוימים".
"יש לנו אפשרויות רבות ומגוונות לפעול בשטח רוסיה. היו שם כבר שלוש התקפות, ויש לי תחושת בטן חזקה שבקרוב נשמע על עוד בעיות קשות בתוך רוסיה"
עם זאת, הוא מדגיש, פעולותיהם חסרות המעצורים של הרוסים מעולם לא נותרו ללא תגובה. "בתחילה הם תקפו במריופול רק מטרות צבאיות באופן סלקטיבי ולפי הכללים. ואז הם התחילו ללכת על האזרחים, כי ראו שהם לא מצליחים להשיג את היעדים שלהם. מעולם לא דיברתי על זה, אבל בתגובה תקפנו כמה מעמדות הפיקוד שלהם בהתבסס על מודיעין מדויק, והרגנו שלושה מפקדים בכירים. הם לא הבינו את הרמז והמשיכו להפגיז. אנחנו בתגובה פגענו בנמל התעופה Gvardeiskoye ובבסיס חיל האוויר הרוסי במילרבו, בתוך רוסיה. ועכשיו פגענו בבלגורוד".
לפי ממדי ההרס שראינו בבוצ'ה ובאירפין, הם עדיין לא הבינו את הרמז. המצב שם עדיין נורא.
"נכון, והם יתנו על כך את הדין, אבל זה היה עלול היה להיות הרבה יותר גרוע. שים לב שבשבועות האחרונים הם לא תוקפים בנייני ממשל בקייב. גם הם מבינים שלמשחק הזה יש כללים.
"אנחנו, מצידנו, מקפידים שלא להרוג אזרחים רוסים. אנחנו לא עושים דברים כאלה. אבל שיהיה ברור: יש לנו אפשרויות רבות ומגוונות לפעול בתוך שטחה של רוסיה ואם הם ימשיכו לתקוף אזרחים, אנחנו נתחיל לעבוד שם באופן הרבה יותר אינטנסיבי. היו כבר שלוש התקפות, ויש לי תחושת בטן חזקה שבקרוב נשמע על עוד בעיות קשות בתוך רוסיה".
איזה סוג של בעיות?
"האש המבורכת תמשיך לרדת מהשמיים על הראש שלהם".
