יום שבת השעה 10:04. ניראל זיני שולח למשפחה שלו את ההודעה האחרונה: "אעדכן, הם פה. אני מניח את הפלאפון, תתפללו". בידו האחת החזיק ניראל סכין ובידו השנייה את דלת הממ"ד בקיבוץ כפר עזה. בת הזוג ניב רביב התחבאה מתחת למיטה. מאז נעלמו עקבותיהם, אבל ביום שישי הגיעה הבשורה הקשה: גופתה של ניב אותרה בזמן שאביה ואחיה היו בכנס של משפחות הנעדרים, כמה שעות לאחר מכן התקבלה ההודעה על זיהוי גופתו של ניראל.
המשפחות של השניים, שלאורך שבוע שלם לא קיבלו שיחת טלפון משום גורם מדיני, החליטו להקים חמ"ל. על הלוח המחיק של משפחת רביב בנתניה נכתבו בענק הימים שחלפו, ולצידם המשפט "מחזירים את ניב וניראל הביתה".
מתחת לכותרת הופיעו עשרות משימות, שמות של אנשי קשר בארץ ומסביב לעולם. כל מי שיוכל להביא קצה חוט על ניראל וניב. אל בית המשפחה הגיעו עשרות אנשים. תיעודים, תמונות מהשטח, תמונות מתוך הבית השרוף של בני הזוג שהתגוררו בשכונת הצעירים של הקיבוץ שספגה את המכה הכי קשה במתקפה האכזרית של מחבלי חמאס.
אבל הבשורה המיוחלת לא הגיעה. בצאת השבת הגיעו מאות בני אדם לבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה וליוו עם דגלי הלאום ולפידים את ניב וניראל בדרכם האחרונה. תחת גשם שוטף יצאה שיירת ההלוויה לקבורת בני הזוג שאהבו בחייהם ונותרו יחד גם במותם. דתיים וחילונים, תומכי ימין ושמאל, קצינים וחרדים הלכו זה לצד זה בצמוד למשפחות האבלות.
ניב, בת 27 במותה, גדלה בנתניה. ילדת סנדוויץ' להורים תמי ויואל ולאחים גיל ושיר. ניראל, בן 31 במותו, גדל במושב תלמים להורים אמיר ואסנת. הוא הותיר אחריו גם את האחים מתן, אורי ונועם. הם הכירו בצבא לפני שמונה שנים. שניהם היו קצינים בצבא וביצעו כמה תפקידים מבצעיים. ניב הייתה סרן במילואים וניראל רב-סרן במילואים.
בתפקיד האחרון ניב הייתה קצינת מבצעים מיוחדים באוגדת עזה. לפני שמונה שנים ניראל נפצע בפעילות מבצעית בחברון. זה קרה ב-10 באוקטובר 2015, ומאז בכל שנה חגגו השניים ב-10 באוקטובר את הישארותו בחיים בסעודת הודיה. ניראל תכנן להציע לניב נישואים בתאריך "החגיגי", אבל הטבעת נמצאת בבית השרוף בקיבוץ.
ניב, סטודנטית לפסיכולוגיה, רצתה להמשיך לתואר שני ולהיות פסיכולוגית קלינית. ניראל רצה להתחיל ללמוד משפטים השבוע בשביל לעזור לחיילים שנפצעו בצבא בגוף ובנפש בהליכים משפטיים. "כאלה הם היו", מספרת שחר שכטר, בת הזוג של גיל, אחיה הגדול של ניב. "תמיד חשבו על האחר. תמיד רצו לעזור. לתת מעצמם. כל כך אהבו אנשים. אהבו את המשפחה. רק לתת ולעזור למי שרק צריך.
"הם עברו לגור לפני כחצי שנה בקיבוץ כפר עזה. הם רצו לגור בקיבוץ ולחיות חיים פשוטים. הם סיפרו שזה גן עדן. אהבו את הקיבוץ, את הקהילה, את האנשים. הם היו מאושרים שם. ניב אמרה שהיא רואה את הילדים שלהם רצים שם בשבילים. ניראל תכנן להציע נישואים לניב, והיא רצתה להתחתן ב-10 באוקטובר בשנה הבאה. הם היו תמיד בעשייה. עזרו, התנדבו ותרמו. היו כל כך טובים. עזרו למשפחה ולחברים".
בחייהם ובמותם: ניב וניראל נרצחו בכפר עזה
שחר סיפרה עוד: "אין מילים לתאר את מה שקרה, זה אובדן גדול מאוד. ניב שלנו עם לב טהור. אין מי שלא אהב אותה. ניב הייתה מאוד מודאגת מהמצב במדינה בתקופה האחרונה. כאב לה מאוד על השנאה, על הפילוג. הצוואה שלהם היא שחייבים להיות מאוחדים ומלוכדים - גם במשפחה וגם במדינה. לבחור באהבה, להיות טובים. כאלה הם היו".
על השבת השחורה סיפרה שחר: "הגיהינום החל, ניסינו ליצור איתם קשר בכל דרך אפשרית. חיפשנו אותם בלי סוף, הפכנו כל אבן. נפתח חמ"ל בבית המשפחה של ניב ובבית המשפחה של ניראל. עבדנו יחד. הגענו לגורמים הכי בכירים. קיווינו שהם אולי חטופים והם בחיים ועשינו הכול בשביל למצוא אותם ולהחזיר אותם בריאים ושלמים. לצערי, ביום שישי התקבלה הבשורה הקשה שזוהו הגופות של שניהם".
ליאור כהנים, החברה הכי טובה של ניב מהילדות, אמרה: "ניב וניראל הם אנשים מיוחדים, מהאנשים שקשה לתאר במילים את ההשפעה שהייתה להם על הסביבה שלהם. הם חודרים עמוק ללב לכל אחד שפגשו בדרך, מגיעים מעולמות שונים, תרבות שונה ודעות שונות, ועם זאת הם התאימו כמו כפפה ליד אחד של השנייה. היו להם סיבות לא להיות ביחד, אבל הם תמיד בחרו אחד בשנייה, בחרו לראות את המשותף והמאחד ביניהם ולא את השוני.
"הוא היה במקור ממושב ליד שדרות, משפחה דתית. היא מנתניה, משפחה חילונית. שניהם היו בעלי קריירה צבאית מרשימה, קצינים בתפקידים משמעותיים, גידלו דורות של חיילים שלא מפסיקים לספר כמה משמעותיים היו עבורם, וכמה ניב וניראל נגעו ושינו להם את צורת המחשבה. הם גרו בכפר עזה חמישה חודשים, וסיפרו כמה הם מתאהבים במקום, בקהילה המיוחדת שגרה שם, אנשים איכותיים אוהבי ארץ ישראל, בשמחה ובחופש של הילדים הקטנים שמסתובבים בשבילים ובמדשאות בלי פחד".
ליאור הוסיפה: "הם האנשים הכי מצחיקים ושמחים שאני מכירה, הכי טובי לב, מגנט לאנשים שצריכים עזרה. הם עזרו לכל אדם שפגשו בדרך. ניב סטודנטית לפסיכולוגיה, הייתה אמורה להתחיל שנה שלישית בתואר, בשלישי האחרון הייתה אמורה לגשת למבחן המתאם לקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית כי כל כולה היה הרצון לתת ולטפל באחר.
"ניראל ניהל ועבד בעסק הנגרות המשפחתי, הוא היה הכי מוכשר שיש. בנוסף ניראל היה אמור להתחיל לימודי משפטים, מתוך הרצון לעזור לאחרים כמוהו, לקבל את ההכרה והזכאות ליוצאי צבא שמתמודדים עם פוסט טראומה. במקום לשמוח בחתונה שלהם בכינו בהלוויה שלהם. ניב הייתה החברה הכי טובה שלי, וניראל היה האהוב שלה, הלב שלי נשבר ואני מקווה שהמוות הארור שלהם אינו לחינם. אני אדאג להמשיך את הדרך שלהם, לחיות בשביל לעזור לאחר".
אורי זיני, אחיו של ניראל, אמר: "זה לא נתפס, כמה קיווינו, כמה האמנו, כמה חיכינו. ניסינו להפוך את המדינה כדי להבין מה קורה איתם וזה פשוט לא עזר. לא קל לנו, הלב נקרא אבל אנחנו חזקים ואנחנו ננצח".
בנימה אישית, ככתבת של קבוצת "ידיעות אחרונות", כסרן במילואים שחזרה משבוע בשטח להלוויות, וכחברה טובה של גיל, אח של ניב, וכמי שהייתה ותיעדה בשעות הקשות של המשפחות - למדתי מהם המון, בעיקר על אמונה ואהבת האדם. שתי המשפחות עבדו קשה להחזיר את הילדים שלהם הביתה, ועכשיו כשהמשימה הזו הסתיימה, המשימה הבאה שלהם היא להיות מאוחדים, לא להאשים ולא לכעוס, רק להנציח את הזוג שרצה רק טוב, גם למי שלא רצה בטובתם. זו הדרך היחידה לשרוד את התופת הזו, ולהחזיר את השלווה והאחווה למדינת ישראל שלנו.
