בוועידה של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, עולם המוגבלות והצרכים המיוחדים קיבל, בצורה לא מתוכננת, עידוד, לגיטימציה וגאווה עצומים. זה קרה במהלך הנאום של טים וולז, המועמד של המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן נשיאת ארצות הברית. וולז סיפר על טיפולי הפוריות הקשים שהוא ואשתו עברו לפני לידתה של ביתם, הופ (תקווה). הוא אמר שלהם הייתה גישה לטיפולים כאלה, כנראה בזכות יכולותיהם הכלכליות והזמינות של הטיפולים - ועל החשיבות שלכולם תהיה גישה לטיפולים כאלו.
בסיום דבריו של וולז הוא דיבר אל הופ וגאס, הבן והבת שלו, ואל אשתו, ואמר להם שהם כל עולמו... זה היה רגע מרגש, אבל אז... הבן שלו, גאס, בן ה-17, מחא כפיים, בכה, התרגש מאוד, התלהב, ואפילו נעמד על הרגלים והצביע לכיוון הבמה ועל אבא שלו, ודומע ומוחא כפיים אמר: "זה אבא שלי, אני אוהב אותך אבא".
התרגשתי מהמעמד הזה עד דמעות. הבנתי שיש שם משהו מיוחד. הבנתי שיש בבחור הזה משהו מיוחד... בכל זאת, אני אבא מיוחד וכנראה שצריך ניסיון בכדי לזהות אנשים עם צרכים מיוחדים... חיפשתי בכל מקום האם מדובר בבחור עם צרכים מיוחדים, עד שמצאתי ציוץ שזעם על כך שאנשי טראמפ לגלגו על ההתנהגות של גאס...
גיליתי שיש לגאס צרכים מיוחדים: יש לו לקות למידה לא מילולית. הוא נוירודיברגנט ויש לו הפרעת קשב וריכוז.
גאס אובחן לפני כמה שנים ב-Nvld - nonverbal learning disability. זו מוגבלות שמתבטאת באופנים שונים ובמקרה שלו בעיקר ב-Adhd והפרעת חרדה. הצרכים המיוחדים הללו אפשרו לו להביע את עצמו בדרך הכי כנה, בלי גבולות, בלי חשש מלעג, ולהראות לכל העולם, ולכל ארצות הברית שהוא הכי גאה באבא שלו בעולם...
זה מאוד ריגש אותי, אבל עוד יותר ריגשה אותי הגאווה העצומה של אבא שלו בבן המיוחד שלו: לשים אותו במרכז הפוקוס, באחד הנאומים החשובים ביותר בחייו.
אני בז ללעג
זה בדיוק היחס שאנשים עם מוגבלות צריכים לקבל: הם שווים בין שווים, גם אם הם מתנהגים שונה, גם אם הם נראים שונה, גם אם הם מתרגשים בצורה שונה, גם אם הם מתלהבים בצורה אחרת, לפעמים מוזרה – הם ראויים לגאווה גדולה מצד כולם. ובעיקר להיות וגם להרגיש שווים!
אני בז ללעג שיש כלפי משפחת וולז וכלפי ההתנהגות האנושית, השונה ואולי המוזרה, שלא לפי כללי הטקס המקובלים של גאס וולז. אני לא מופתע, כי אדם כמו דונלד טראמפ, שלועג ומבזה אנשים בגלל הצורה שהם הולכים בה, בגלל התנהגות שנראית שונה, בגלל הגיל שלהם, בגלל חולשות שלהם – טבעי שילעג גם לאנשים עם מוגבלות ולהתנהגותם.
אני מודע לשמועות שהיו על כך שבנו המקסים של טראמפ, בארון, הוא על הרצף האוטיסטי, אבל טראמפ הכחיש זאת מאחת משתי הסיבות: או שבארון הוא באמת בלי צרכים מיוחדים, או שבארון אכן על הרצף האוטיסטי ואבא שלו מסתיר זאת, כלומר מתבייש בו.
בכל מקרה, אזרחי ארצות הברית הם ברי מזל, כי הם זוכים במועמד לסגן נשיאת ארצות הברית, שהוא אבא מיוחד... ואבא מיוחד זה דבר שמגיע עם הרבה מאוד ערכים, תפיסת עולם מכילה, משלבת ואוהבת - גם את מי שנראה, מתנהג או חושב אחרת.
אז אפשר לתאר, שאני לא מפסיק להתרגש מזה... הסיטואציה הזאת עוררה שיח עשיר בקרב משפחות מיוחדות ואנשים עם מוגבלות
הורים מיוחדים הם אנשים שקיבלו משימה מיוחדת: את הילדות והילדים המיוחדים שלנו. עלינו לדאוג להם עד יומנו האחרון, ותמיד-תמיד לחשוב על מה יהיה אחרי שנמות: מי ידאג להם, מי יבטיח את זכויותיהם, מוודא שלא מנצלים אותם, שלא לועגים להם או מבזים אותם... לוודא. לא לישון בלילה בגלל חוסר הוודאות. לחשוב לפני טיולים וחופשות על מקומות מכילים ונגישים. ועוד.
אורן הלמןאני מקווה שהדבר הזה ישפיע גם על מה שקורה בישראל, כי המצב כאן של משפחות מיוחדות, מיצוי זכויות, הדרה של אנשים עם מוגבלות הוא ממש-ממש לא טוב...בכל מקרה - לפי הגאווה של וולז במשפחה שלו ובבן המיוחד שלו – אם הוא יזכה בבחירות, המצב ישתפר משמעותית.
אז אפשר לתאר, שאני לא מפסיק להתרגש מזה... הסיטואציה הזאת עוררה שיח עשיר בקרב משפחות מיוחדות ואנשים עם מוגבלות.
אורן הלמן הוא אבא לנערה עם צרכים מיוחדים, והקים את מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
