אחד הענפים בלבנון שנפגעו בצורה משמעותית מהלחימה בגבול עם ישראל הוא ענף החקלאות. בחודשים האחרונים דווח בלבנון על הפסדים בסדר גודל של שלושה מיליארד דולר ועל הרס שטחים עצומים, מטעים, חוות וכוורות. דווח גם על פגיעה בחקלאות ימית באזור הדרום, ועל מותם של אלפי בעלי חיים. חלק מהשטחים החקלאיים, החוות ובעלי החיים בדרום לבנון ספגו פגיעות ישירות במסגרת הלחימה והחלק האחר נפגע מהזנחה, עקב חוסר יכולתם של החקלאים להגיע לעבוד באזורים הנמצאים בלב הלחימה.
לפי פרסומים, משקלה של הפעילות החקלאית בדרום לבנון, שם מגדלים בננות, אבוקדו ופירות הדר, הוא כ-30% מהתמ"ג הלבנוני, ו-75% מהחקלאים בדרום איבדו את מקור פרנסתם. המציאות הביטחונית מאיימת על יבולים המיועדים לשווקים המקומיים ולייצוא, ולפי דיווחים החקלאים בדרום לבנון כבר הפסידו בעקבות המלחמה כמה עונות חקלאיות, את עונת מסיק הזיתים ועונת הטבק. כל זאת, חשוב לזכור, כשלבנון מתמודדת בשנים האחרונות עם משבר כלכלי קשה ביותר, וחוששת לאבד את הענף החשוב.
לא ניתן להעריך בצורה מדויקת את הפגיעה בתחום החקלאות בדרום לבנון כל עוד הלחימה נמשכת, אבל ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי אמר באפריל האחרון כי לדעתו יש להכריז על אזור הדרום "כאזור פגוע מבחינה חקלאית". הלבנונים גם טוענים בחודשים האחרונים כי במסגרת התקיפות בשטחים מבצע צה"ל שימוש בזרחן לבן, המזהם לטענתם יבולים ומקורות מים ומסכן בעלי חיים וגידולים.
בדובר צה"ל אומרים בתגובה להאשמות של שימוש בזרחן לבן כי הצבא הישראלי משתמש באמצעי לחימה חוקיים בלבד וכי פגזי העשן העיקריים שבהם הוא משתמש אינם מכילים זרחן כזה. לפי דובר צה"ל, בדומה לצבאות מערביים רבים יש לצה"ל גם פגזי עשן שמכילים זרחן לבן והשימוש בהם חוקי לפי הדין הבינלאומי. פגזים אלה מיועדים למיסוך, ולא לצורך תקיפה או הצתה, ואינם מוגדרים בדין כנשק מבעיר. לפי צה"ל, הנהלים הקיימים בצבא מחייבים להימנע משימוש בפגזי המיסוך המכילים זרחן לבן בשטחים בנויים, למעט במקרים חריגים מסוימים.
סלסלת פירות מהדרום האיתן
אף שלבנונים רבים כבר עקרו מעיירות הדרום ולמרות הסכנה הנשקפת מהישארות באזור, חקלאים רבים בוחרים שלא לעזוב. את הישארותם שם הם מציגים כ"עמידה איתנה" של הדרום וכתמיכה בלחימה מול ישראל. התוצרת החקלאית היוצאת מאזורים אלה הפכה ל"סמל" של המאבק על ההישארות באדמה ולחוזקם של תושבי עיירות הגבול.
הערוצים הלבנוניים, בעיקר אלה המזוהים עם חיזבאללה, פרסמו לאחרונה כתבות המתגאות בחקלאים שבחרו להישאר בדרום לבנון, ושר החקלאות הלבנוני הגיע לפני כמה שבועות לישיבה חמוש בסלסלות פירות: "אלה פירות לבנוניים מהדרום האיתן", אמר. "גם בפירותיה המדינה הזו תמיד מתוקה ויפה, ואנחנו ננצח".
החקלאי עלי טאהא, מכפר חמאם בדרום לבנון, אמר לאחרונה בריאיון ל"אל-ג'זירה": "אנחנו נחושים להישאר כאן ולהגן על האדמה שלנו גם אם נשלם בחיינו". חקלאי אחר, חסיב עבד אל-חמיד, סיפר לערוץ כי תושבי העיירה שלו מסתמכים בעיקר על גידול זיתים ותאנים וטען שהתקיפות של צה"ל מכוונות לאדמות חקלאיות. גם רשת "אל-מיאדין" פרסמה לפני כמה ימים כתבה עם חקלאים מהדרום, ובמהלך הצילומים נשמעו קולות ירי. "אני לא פוחד", אמר אחד החקלאים. "אנחנו נשארים ואנחנו איתנים".
אין זה מקרי שהשטחים החקלאיים סופגים אש, משום שמדובר בשטחים שבהם פעילים גורמי טרור. חלק מהפעילים הם בעלי אדמות בדרום לבנון, ונשארים באזור כדי "לעבוד אותן". במרץ האחרון פורסם בסוכנות הידיעות הלבנונית כי שלושה בני משפחה נהרגו בתקיפה ישראלית - אב, אם ובנם - ובלבנון הוצג האב כחקלאי בעל עדר פרות שבחר להישאר בדרום כדי לשמור על הגידולים. בהמשך הודה חיזבאללה כי האב ובנו היו פעילי הארגון.
לעתים המטעים עצמם משמשים למעשה מסתור לטילים. בנובמבר האחרון בוצעה תקיפה באזור אל-בראכ בלבנון, כ-30 ק"מ ממטולה, ובלבנון טענו כי הותקף בה טנדר ששימש להובלת בננות. התקיפה הוצגה אז כפגיעה בחקלאות ובאזרחים תמימים, אך גם שם יודעים שארגוני הטרור מנצלים את מטעי הבננות והצמחייה להסתרת נשק. בתחילת המלחמה פורסמה ברשת LBC הלבנונית כתבה שהראתה כיצד מנצלים ארגוני הטרור את המטעים, ועובדה זו עוררה את זעמם של גורמים שונים.