כבר כמעט חצי שנה שישראל במצב מלחמה, ובזמן שאזורים שלמים פונו ונשארו ריקים, בשאר חלקי המדינה כבר חזרו לשגרה. אחת הדרכים שניתן לראות בה את השגרה בקלות זה הכבישים. הפקקים שחזרו למוקדים הקבועים, הקרבות על החנייה בכחול לבן, התחבורה הציבורית, וכן, גם תאונות הדרכים. כך נראתה חצי השנה האחרונה על הכביש.
שגרה במרכז, התאוששות בדרום
השבועות הראשונים של המלחמה, מיד אחרי מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, השאירו אותנו בבית. החשש מפני מחבלים שעדיין מסתובבים ברחבי הארץ, או מפני אזעקות באמצע הנסיעה, גרמו לכך שרבים מהישראלים נשארו קרובים לבית. בכתבות קודמות ב-ynet פרסמנו את הירידה שחלה באותם שבועות בשימוש בתחבורה הציבורית, אבל אפשר לראות את זה גם בחניות.
לפי נתוני "פנגו", האפליקציה המובילה לתשלום על חנייה בכחול לבן ברחבי הארץ, ביממה שלאחר הטבח, ב-8 באוקטובר, השימוש באפליקציה ברחבי הארץ ירד ל-42% בלבד. רק בשבוע שלאחר מכן החלה התאוששות מסוימת, עם עלייה של כעשרה אחוזים בשימוש, שהלכה והתגברה עם המעבר לשגרת מלחמה.
4 צפייה בגלריה
חנייה בתל אביב. במרכז כבר חזרו לשגרה, בדרום מתאוששים - ובצפון עדיין נתונים נמוכים
(צילום: ניצן דרור)
עד כמה שבנו לשגרה? בתחילת החודש השתמשו ב"פנגו" אותה כמות שהייתה לפני המלחמה, 91% מהמשתמשים. החזרה לשגרה גם באה לידי ביטוי בכך שמרבית העיריות שביטלו את התשלום על החנייה בכחול לבן בראשית המלחמה – השיבו אותו במלואו בשבועות האחרונים.
כשבוחנים את השינוי לפי הערים המרכזיות באזורים השונים, רואים את הפערים בחזרה לשגרה. במרכז הארץ כמות ההפעלות עלתה מ-40% בשבוע הראשון של המלחמה והגיעה במהלך פברואר אל הממוצע השנתי. בדרום נרשמה חזרה חלקית לשגרה. אם בחודשים הראשונים של המלחמה שיעור המשתמשים עמד על פחות מ-30% מהממוצע, בסוף ינואר הוא כבר עלה ל-62%, ובסוף פברואר עבר את 70%.
בזמן שבמרכז הארץ ובדרומה ההתאוששות הייתה משמעותית, בצפון המצב עדיין לא חזר לשגרה מלאה. ב-8 באוקטובר שיעור המשתמשים באפליקציה בחנייה בכחול לבן עמד על 59% מהממוצע, ועוד באותו החודש ירד ל-41%. בינואר ובפברואר חלה עלייה קלה בשיעור המשתמשים, אך המספרים עדיין נעים סביב 50% מהממוצע ולא כפי שהיה לפני המלחמה.
הכבישים פחות מהירים, יותר הרוגים בתאונות
את השינויים בהרגלי הנסיעה של הישראלים הרגישו משמעותית גם על אחד מעורקי התחבורה המרכזיים במדינה – נתיבי איילון. בנובמבר שעבר פרסמנו את הירידה החדה שהייתה במספר הרכבים שעברו בנתיבים המרכזיים בימים הראשונים של הלחימה – ירידה של יותר מ-40% בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.
התעבורה בנתיבים עדיין לא חזרה להיקפים של לפני המלחמה, כיום ההיקף עומד על 10% פחות. אפשר להסביר זאת במילואימניקים שנקראו בחלקם מחדש ליחידות ופחות נוסעים בכבישים. אבל צריך לזכור שגם מספר בעלי המכוניות שנמצאים בחו"ל ולא על הכביש ירד משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
4 צפייה בגלריה
תופסים מחסה בזמן אזעקה בנתיבי איילון. רוב הישראלים העדיפו בחודש הראשון להישאר בבית
(צילום: אליסף קוסמן)
דוגמה נוספת לחזרה לשגרה אפשר לראות במהירות הנסיעה בנתיבי איילון, אחד המקומות הפקוקים במדינה. אם במאי שעבר ממוצע המהירות היומי בכביש עמד על 50 קמ"ש, בתחילת המלחמה הנהגים נסעו בממוצע במהירות של 84 קמ"ש. בהמשך חלה ירידה הדרגתית, עד שבשלושת החודשים האחרונים המהירות הממוצעת הזכירה את הימים שלפני המלחמה.
התמורות במהירות הנסיעה נרשמו גם בשעות השיא. כך למשל, באוקטובר המהירות הממוצעת בשעות השיא באיילון צפון עמדה על 81 קמ"ש ואילו בחודש שעבר כבר ירדה ל-39 קמ"ש בלבד. באיילון דרום המספרים חזרו לגמרי לשגרה – כשמהירות הנסיעה בשעות השיא של הערב חזרה ל-40 קמ"ש בממוצע.
גם בכבישי האגרה השגרה חזרה. לפי נתוני פנגו, בימים הראשונים למלחמה חלה ירידה של כ-40% בשימוש בנתיב המהיר לתל אביב. אבל במהלך המלחמה נרשמה עלייה הדרגתית, עד שבסוף ינואר ממוצע השימוש היה 16% יותר מממוצע השימוש השנתי של 2023. בפנגו טוענים שגם בכביש 6 לצפון חלה התאוששות בחודשים האחרונים, אחרי שבתחילת המלחמה הנסיעות היו מתחת לממוצע השנתי.
דרך נוספת לבחון את המצב בכבישים בחצי השנה האחרונה היא מספר ההרוגים בתאונות דרכים. בתחילת אוקטובר נהרגו 25 בני אדם בתאונות דרכים, בהשוואה ל-32 בשנה שקדמה לה. לפני נתוני הרלב"ד, עד כה נהרגו החודש 41 בני אדם בתאונות דרכים – הנתון החודשי הגרוע ביותר מאז אפריל 2021, אז נהרגו בכבישים 47 איש.
המרוויחה הגדול מכחול לבן, והעיר שחונים בה הכי מאוחר
בדקנו גם מה קרה בתקופה שלפני המלחמה, במיוחד בכל הקשור לחנייה בכחול לבן, תחום שהעיריות מרוויחות בו לא מעט כסף. יחד עם פנגו בחנו את ממוצע זמן החנייה וממוצע התשלום מהערים בישראל במהלך תשעת חודשי השגרה של 2023 (ינואר-ספטמבר).
העירייה שהכניסה הכי הרבה כסף בממוצע מחנייה היא באופן לא מפתיע תל אביב-יפו. לפי הנתונים, היא הכניסה בממוצע 21.48 שקלים ביום לכל חנייה כחול לבן. הסיבה לכך היא לא רק שמדובר בעיר שמרכזת אליה לא מעט עובדים ומרכזי תעסוקה. במאי שעבר העלתה העירייה את המחירים בחניות כחול לבן ברחבי העיר במטרה לצמצם את כמות המגיעים לעיר ברכב פרטי. ניסיון שלא בטוח שהצליח.
עיריית ירושלים הרוויחה בממוצע 18.5 שקלים ביום לכל חנייה כחול לבן, ברמת גן הרוויחו בממוצע 11.03 ואצל השכנה גבעתיים 10.71. מי שהפתיעה עם רווח גדול יחסית היא אילת, שם העירייה מרוויחה בממוצע 10.64 שקלים ביום לחנייה.
יש מספר סיבות לכך. בין היתר, כמות המבקרים הרבה שמגיעה מחוץ לעיר, וצריכים לשלם על חנייה גם בסופי שבוע. אילת היא גם העיר שבה הישראלים משאירים את רכבם בחנייה למשך הכי הרבה זמן בממוצע. מכיוון שמדובר גם בעשרות האלפים שמחנים את הרכב בעיר בדרכם לסיני או ירדן, לא מדובר בנתון כל כך מפתיע.
במרבית היישובים מתחילים להפעיל את שירותי החנייה ב-9:00 בבוקר, רגע לפני הכניסה למשרדים ובקרוב לשעה שבה העיריות מתחילות לגבות תשלום על חנייה בכחול לבן. עיר שיוצאת דופן במיוחד בנושא הזה היא אשדוד, שבה השעה הכי פופולרית להתחלת החנייה היא 11:00 בבוקר.
בנוסף, בחנו את הרגלי השימוש של הישראלים בתחבורה הציבורית, באמצעות חברת "הופ און", מפעילת שירות "רב פס" לתשלום על תחבורה ציבורית. לפי הנתונים, הערים שבהן משתמשים הכי הרבה במעבר ללא תשלום בין אוטובוסים הן חיפה (26% מהמשתמשים), ירושלים (24%) וטבריה (20%). הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שילוב של גיל המשתמשים בתחבורה הציבורית העירונית עם הטופוגרפיה של הערים, שפחות מאפשרת הליכה ברגל למרחקים ארוכים.
כחמישית מהמשתמשים ב"רב פס" בתחבורה הציבורית הם בני נוער. בולטות במיוחד הערים פתח תקווה, טבריה, חיפה, ירושלים ואילת – שבהן שיעור בני הנוער בקרב המשתמשים בתחבורה הציבורית גבוה במיוחד.
