כבר 401 ימים שלאלון אהל, פסנתרן מחונן, אין את החופש לנגן בפסנתר. במהלך השנה הוצבו בכל רחבי הארץ פסנתרים שעליהם הכיתוב הצהוב "You Are Not Alone - אתה לא לבד", כחלק מיוזמה ארצית של משפחתו של אלון, שבמסגרתה ניגנו פסנתרנים ברחבי הארץ, בשעה 16:00 בדיוק, למען העלאת המודעות להשבת החטופים ולציון היום ה-400 להיותם בשבי – שצוין במוצאי שבת.
אירוע "400 ימים ללא המנגינה של אלון אהל" ברחבי הארץ
(צילום: משפחת אהל, עיריית כפר סבא)
היום (ראשון), ניגנו הפסנתרים של אלון במקביל בעשרות נקודות בארץ ובעולם, כדי לשלוח מסר ואנרגיות מרחוק לו ול-100 החטופים הנוספים. עידית אהל, אימו של אלון, סיפרה על אהבתו של בנה לפסנתר: "אלוני התחיל לנגן בגיל 9. הוא בא ואמר שהוא רוצה להתחיל, התמהמהתי עם זה. קניתי לו אורגנית והבאנו לו מורה שאחרי שניים-שלושה שיעורים הודיעה לנו שאו שאנחנו קונים לו פסנתר, או שהיא לא תלמד יותר".
היא הוסיפה: "אחרי חודש קנינו לו כבר פסנתר, ומאז הוא מנגן. הוא עשה בגרות בתיכון, רסיטל קלאסי, אבל בנשמה שלו הוא ג'אזיסט. הוא כל כך אוהב את זה, זה חלק ממנו. כששומעים אותו מנגן – מוזיקאים, מורים למוזיקה – ישר מבינים שזה משהו אחר. הוא משהו מיוחד".
אלון תכנן להמשיך את מסעו המוזיקלי בבית הספר רימון. "הוא רצה לעשות כמה קורסים בג'אז ברימון, תכנן לעבור לתל אביב ולהתחיל לעבוד", סיפרה אימו. "הוא לא הספיק בפועל. חודש ומשהו אחרי החטיפה נסעתי לרימון ופגשתי כמה מורים שם. הראיתי להם קטעים של אלון מנגן והם אמרו שהוא חייב להגיע אליהם, משם התחיל התהליך ובינתיים מישהו אנונימי גם תרם לו מלגת לימודים לשנה הראשונה".
היא ציינה: "אני כל כך רוצה שהוא יתחיל כבר, זה מחכה לו – רק שיבוא. אני מאמינה שמוזיקה היא מרפאה. מהיכרותי איתו, הדבר הראשון שיעזור לו להשתקם זה לנגן ולהיות בתוך סביבה שהיא מוזיקלית ומחבקת. זה בעיניי ה-דבר עבורו".
עידית מדמיינת את המוזיקה מלווה את בנה במהלך השבי. "מי שמכיר את אלון יודע שהוא תמיד שומע מוזיקה, איפה שהוא לא נמצא", אמרה. "הוא מתנתק ובתוך זה, עוצם עיניים ונכנס לאיזו בועה, עולם מקביל. הוא יודע כמה המוזיקה מאזנת אותו, נותנת לו כוח ועוצמה, אז אני מדמיינת אותו עושה את זה גם שם. אולי נותנים לו דף ועט והוא כותב מנגינות? אני ממש רואה אותו משחק עם חפצים וכלים שיש מולו, בודק צלילים, מתופף על משהו, מתחזק ושומר על עצמו".
את הפסנתרים של אלון אפשר לראות באירועים ובאזכורים שונים ברחבי הארץ. מיטב האומנים הגיעו לנגן עליהם ולחלוק כבוד לאלון ולמשפחתו, ולהצטרף לתפילה. כך, מקווה עידית, יהיה גם הפעם: "הכול התחיל בפסנתרים בכל הארץ. זה נותן משהו של אחדות, כולם נמצאים במקום אחד, בזמן אחד, לטובת משהו אחד – החזרת החטופים. זה שאפשר בכמה פסנתרים לציין את זה, סביב המוזיקה, שהיא שפה לא פוליטית, שפה מקשרת, מחברת ואוהבת, זה מאוד משמעותי. הרעיון הערב הוא שבו זמנית כולם ינגנו ויהיה איזה רגע שכולם יגעו באלון וישלחו לו כוח, כמו ימלאו עבורו מאגר".
בין המוקדים שבהם נוגנה המנגינה לאלון ולכל החטופים נמנים היכל התרבות בנוף הגליל, כיכר ספרא וגן סאקר בירושלים, קניוני ביג באילת, יהוד, אשדוד ובית שמש, ברוקלין, לוס אנג'לס, פאלו אלטו, פיטסבורג ומיאמי.
במוקד המרכזי בכיכר החטופים הגיע לנגן אחד הפסנתרנים והמוזיקאים האהובים על אלון – שלומי שבן. "שלומי זה אלוהים בשביל אלון", צחקה עידית. "ב-8 או ב-9 באוקטובר העלנו פוסט וביקשנו מכל מי שמנגן, כל זמר, כל מוזיקאי, שבפעם הבאה שינגנו יחשבו על אלון וישלחו לו אנרגיה וטוב. שלומי פנה אלינו ואמר 'אוקיי, עשיתי. מה עכשיו?' מאז התחיל הקשר בינינו. הוא ניגן כבר בכמה אירועים שעשינו לאלון, אחד מהם היה בזיקים, שם השמענו לו ברמקולים ענקיים שהופנו לתוך עזה את המוזיקה שהוא הכי אוהב. ביקשנו משלומי כמה פעמים שינגן את 'שיר ללא שם' בעיבוד של אמדורסקי. לפני שנחטף אלון ניגן אותו הרבה, שיחק איתו. הוא ניגן אותו גם בבית ערב החטיפה, ב-6 באוקטובר".
