רגבים מלאכותיים נמתחים שורות שורות לכיוון צפון מעבר לגדר הגבול הישנה עם לבנון. עד לפני שנה הם לא היו כאן, נמתחים בבירור מקו גדר המערכת ועד לקו הדמיוני שמפריד בין עמודים עם חביות בצבע תכלת וכיתוב UN בשחור. העמודים האלה מסמנים את הקו הכחול, גבול בינלאומי שסומן כאן בשנת 2000, אחרי שצה"ל נסוג מרצועת הביטחון.
מדי שבוע, במפגשים במוצב יוניפי"ל שבראש הנקרה, מתחננים נציגי צה"ל בפני אנשי האו"ם לסמן בצורה ברורה יותר ומובנת את הגבול הבינלאומי. לא רק בחביות שהמרחק ביניהן יכול להגיע לפעמים לקילומטר, ויותר. אבל ללא הצלחה. בינתיים, מחודש לחודש כוחו של יוניפי"ל באזור נחלש, ובהתאם עולה קרנו של חיזבאללה.
את שורות הפסים עד לסנטימטר הישראלי האחרון צה"ל מסמן כדי שלאיש בחיזבאללה לא יהיו ספקות או טעויות. חלק מהסימונים הללו מגיעים למובלעות מעבר לגדר, מקומות שחייל ישראלי לא דרך בהם כבר כמעט שלושים שנה.
בחודשים האחרונים כוחות אוגדת הגליל חידשו את הפעילות במקומות האלה – כשבמקביל, אלפי קילומטרים משם – במטה האו"ם בניו יורק מתנהל בימים אלה דיון אפור למדי, אך קריטי להרחקת המלחמה הבאה. דיון על חידוש מנדט יוניפי"ל בדרום לבנון, בימים שבהם חיזבאללה נועז יותר מול צה"ל, אך מנסה להשאיר את פעיליו על אש קטנה.
הקרב על המכשול, והדילמה שהוכרעה
העצבים בגבול הצפון מתוחים מאוד. לא חולפת דקה מהרגע שבו אנחנו נעצרים בציר המערכת שהפך לאתר בנייה ליד אחת המובלעות, בין עייטא א-שעב לשתולה, ופעיל חיזבאללה מגיח מולנו. הוא חמוש במצלמה, נעמד בצמוד לעמוד הכחול של האו"ם, וכנראה גם מסתיר אקדח באמתחתו. מטווח של 20 מטרים, כשהשמש בגבו ומחשיכה את פניו, הוא מצלם אותנו ללא הפסקה. לפעמים זה נראה שהוא עושה בכאילו.
לוחמיו של רס"ן יואב, סגן מפקד גדוד 605 של הנדסה קרבית, מתעלמים ממנו. אבל גם דרוכים למצב שבו יעשה צעד אחד בלבד קדימה וידרוך על אדמה ישראלית, במקום שבו יש פרצה זמנית נטולת גדר. טנק מרכבה סימן 4 מותנע בשלוחה שממערב לנו, מאבטח עם פגז בקנה. תצפיתניות מחמ"ל במוצב הקרוב סורקות במקביל את תא השטח המעוקל וההררי שבו אנחנו עומדים. קשה מאוד לתצפיות לעבוד כאן, למרות המצלמות והמכ"מים המתקדמים.
המשימה של החיילים כאן כפולה, אולי גם משולשת, ומאד קשה לביצוע. אחריות שוטפת על משימת ההגנה בגבול, פעילות הנדסה ייעודית לחישוף מאוד דונמים במובלעות הישראליות, ופתיחת צירים נסתרים למצב חירום. זה בנוסף לאבטחת הפרצות הזמניות, אולי התורפה המבצעית הגדולה והמסוכנת ביותר שיש במכשול הישן – גדר עלובה וחלודה שנפרסה כאן ב-1976 ובצמוד לה מוקם המכשול החדש והמפלצתי.
בשנים האחרונות פיקוד הצפון התחנן לצמרת צה"ל והדרג המדיני שיאשרו את ביצור כל 130 הקילומטרים שבין הים התיכון למורדות החרמון. הממשלה הקודמת אישרה תקציב של קרוב ל-400 מיליון שקלים שיספקו לכשליש מהגבול. הממשלה הנוכחית לא צפויה להגדיל את התקציב, והעבודות יסתיימו בתוך כשנתיים.
לוחות בטון עצומים מתנשאים לגובה של 15 מטרים לפחות, מחוררים בראשם בצורה מעוגלת. בחורים האלה יותקנו מגוון סנסורים, חיישנים שונים ומצלמות. גם אמצעי נפץ יהיו שם שיכולים להרוג, או רק לפצוע.
הדילמה הייתה אם להשקיע את הכסף במכשול "טיפש" ובסיסי לאורך רוב חלקי הגבול, או בחומות אדירות שמצוידות בטכנולוגיות ואמצעי לחימה חסרי תקדים ברמה עולמית – אבל רק במקטעים המאוימים ביותר. בצבא החליטו לבחור באופציה השנייה. עד שזה יושלם, לרס"ן יואב וחייליו יש כאב ראש לילי איך למנוע חדירות דרך הפרצות הללו, שכבר נוצלו בשנים האחרונות ברגע של היסח הדעת. ולא רק בפיגוע ליד צומת מגידו.
איבוד ההרתעה ותקיפת מטע הבננות
אוגדת הגליל משדרת חוזקה מול חיזבאללה, אבל בחודשים האחרונים ידעה לא מעט כישלונות. כך, למשל, המחבל שחדר ולא זוהה באף שלב, גם כאשר עבר 70 קילומטרים עד לצומת מגידו, וחוסל רגע לפני ששב ללבנון. הוא נשא על גופו כמות אדירה של אמצעי לחימה, כולל מטענים נוספים שלא פיצץ, מצלמה ורימונים.
תיעוד מעצר הנהג שהסיע את המחבל ממגידו
עד היום מתקשים בצבא לפענח מה היה ההקשר לפיגוע התופת שפצע קשה צעיר ישראלי. זאת לא הייתה תגובה לתקיפה של אנשי הארגון או מטרות שלו בסוריה או בלבנון, והמחיר שלו, אם היו הרוגים, היה יכול להיות תחילתה של מלחמה. העובדה שישראל בחרה להגיב בחולשה ותקפה בלבנון, מבלי לקחת אחריות, יעד שהתברר כמטע בננות, נבעה בין היתר מחשש ממשי שחיזבאללה יגיב בעוצמה גדולה יותר בשל מעמדה המוחלש של ישראל, ברקע הוויכוחים על המהפכה המשפטית.
עד כמה מדובר בהצלחה מבצעית של חיזבאללה? ככל הידוע לא מדובר היה במחדל טקטי של "הירדמות בשמירה". בצבא גם לא נקטו באף צעד פיקודי נגד גורמים באוגדה, למרות הכישלון המהדהד בסיכול פיגוע החדירה ובניגוד לתקריות קודמות בשנים האחרונות. בין אם אירוע מגידו היה ניסוי כלים מוצלח מאוד לצבא השיעי ובין אם לא, התקרית הזאת רק הגבירה את התאבון בקרב פעיליו של נסראללה.
הטעות הטקטית שהפכה למשבר אסטרטגי
מאה קילומטרים מזרחה מהגזרה המערבית שממנה חדר מחבל הקומנדו של חיזבאללה, הביטחון הגובר של נסראללה המשיך להקרין בגזרות אחרות. אירוע האוהל בהר דב הפך ממה שנראה כטעות מיקרו-טקטית של חיזבאללה למשבר נפיץ שמעסיק את שתי הממשלות, בביירות ובירושלים. פארסה מתמשכת ומסוכנת שמגיעה אפילו לדיונים על חידוש מנדט יוניפי"ל.
פעילי ארגון הטרור השיעי הקימו לפני כארבעה חודשים שני אוהלים בהר דב. חלקם סטו, ככל הנראה מבלי שהתכוונו, כ-30 מטרים לשטח הישראלי, בשלוחה הררית שהמוצב הכי קרוב אליו מרוחק כקילומטר בקו אווירי.
בגלל הטופוגרפיה הבעייתית של ההר, ליחידת המיפוי הצה"לית לקח לפחות שבוע להבין שמדובר בסטייה לשטח הישראלי. בצבא הבינו גם שלא מדובר בפרובוקציה, שכן הדבר היה בהחלטה מקומית וללא ידיעת בכירים בחיזבאללה. אלא שפרסומו, ככל הנראה על ידי פוליטיקאים ישראלים שנחשפו למידע בוועדת החוץ והביטחון, גרם למבוכה ישראלית גדולה ולסירוב של חיזבאללה לרדת מהעץ.
כך הפך מיני משברון שלא מהווה סיכון ביטחוני, בגלל ריחוק האוהלים ממוצבים ויישובים ישראליים, לאירוע אסטרטגי שמחליש עוד יותר את ההרתעה הישראלית השחוקה בלאו הכי באזור.
בפיקוד הצפון יש מי שממליץ כבר שבועות ארוכים להעיף "בדרכים שונות", אקטיביות, שלא כוללות בהכרח תקיפת אזהרה, את האוהל שמשמש כמעין תצפית קדמית של חיזבאללה. בינתיים האוהל עדיין שם, והפך לסמל תודעתי נוסף של חיזבאללה.
חסינות למחבלים פלסטינים, והמצלמה שבאמת נגנבה
לא חלפו שבועות רבים, ותקלה נוספת נרשמה בגזרה הסמוכה להר דב. ארבעה לבנונים, שאינם מזוהים עם חיזבאללה, הגיעו מאחד הכפרים למטולה ופירקו מצלמה צה"לית על גבי תורן שממוקם על הגבול. מפרטי התחקיר, שמובאים כאן לראשונה, מסתבר שלא מדובר היה במצלמות התצפית של האוגדה שסורקות את המרחב, אלא במצלמה שמאבטחת את המצלמות העיקריות, בגלל אירועים דומים בעבר.
פירוק המצלמה בגבול
מצלמת האבטחה הזו לא פעלה, וחמור מכך – בצה"ל גילו את הוונדליזם המבצעי הזה רק בחלוף כשעתיים. התחקיר גרס שתקלת אנוש בהפעלת המצלמה הובילה לתוצאה המביכה. אמנם נגרם בעיקר נזק תודעתי, אבל זו פגיעה נוספת בהרתעה הישראלית.
בתווך נרשמה תקרית חריגה נוספת של ירי שני טילי נ"ט לעבר גדר המערכת, סמוך לכפר רג'ר. לא היו נפגעים, אבל צה"ל זיהה את התקרית באיחור, והגיב בשיגור עשרות פגזי ארטילריה לשטחים פתוחים בלבנון. בתקרית הזו, כמו בתקריות נוספות, היו אלה ככל הנראה פעילים פלסטינים או פרו-פלסטינים שנהנים מחסות טריטוריאלית של חיזבאללה.
מדובר במורסה שהולכת וגדלה, חלקה מבוססת שלוחת חמאס בדרום לבנון, שהמודיעין הישראלי מתקשה לחשוף ולפוצץ. מכיוון שצה"ל נמנע מתקיפות בלבנון, בוודאי שלא גלויות, תשתיות הטרור הפלסטיניות זוכות ל"חסינות", גם אחרי ששיגרו עשרות רקטות לישראל בפסח שעבר. ישראל, אפוא, משחקת על המתח המובנה בין ניסיונות לשקם את ההרתעה לבין הפחד, שקיים בעיקר בדרג המדיני, מזליגה לימי קרב שעלולים להידרדר למלחמה.
ביום ראשון סיים אל"מ סיון בלוך את הפיקוד על חטיבה 769 החולשת על גזרת הר דב ואצבע הגליל. בנאום הפרידה שלו ניתן למצוא בין השורות ביקורת מרומזת על המדיניות הפסיבית של ישראל מול השחיקה בהרתעה: "ימים של סיום תפקיד הם חשבון נפש אישי וחטיבתי העוסק בשאלות רבנות בנוגע לשנתיים האחרונות, ובעיקרן, האם פעלנו באופן הנכון למול המציאות המורכבת, המשתנה והמתעצבת בגזרת הצפון ובחטיבה 769".
קודמו בתפקיד, אל"מ יהודה ואך שכבר קודם מאז לדרגת תא"ל, היה הרבה יותר ישיר בריאיון ל-ynet לפני כשנה. לדבריו, "צה"ל היה צריך להרוג את צלפי חיזבאללה שחדרו להר דב ביולי 2020, ולא רק להבריח אותם". ואך היה אז המח"ט הגזרתי שדחף, כמו מרבית הקצינים בשטח, לחסל את המחבלים. הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי, ונציגי הדרג המדיני הבכיר, שהיו במקרה בחמ"ל הפירוד בצפת, פקדו אחרת.
"חיזבאללה לא רוצה להגיע למלחמה"
יום קרב בצפון הוא המקביל להסלמה בעזה. יממה כזו בדרום יכולה לכלול 300-400 רקטות של ג'יהאד איסלמי וחמאס מעזה, עם אחוזי יירוט גבוהים של כיפת ברזל. מנגד, מול חיזבאללה, מספר השיגורים לחיפה, נהריה וחדרה עלול להיות גבוה פי 4, בנוסף לחוליות ירי נ"ט וצליפה קטלניות ומיומנות הרבה יותר שפרוסות על גבול הצפון ונהנות מיתרונות טופוגרפיים. צה"ל כבר נערך, התאמן ועדכן את תוכניותיו לימי קרב כאלה, שלא בהכרח יגלשו למלחמה אבל ייצרבו כחוויה שונה למאות אלפי ישראלים.
אלמנט נוסף שמדאיג מאוד את מערכת הביטחון הוא אלפי לוחמי רדואן, הכוח המובחר של חיזבאללה, שחזרו לפני כשנה מסוריה כשהם עמוסים באדרנלין וניסיון קרבי שצברו במלחמת האזרחים. אלפי הלוחמים נפרסו, ולא במקרה, דווקא בדרום לבנון, ודוחפים את מפקדיהם לבצע פעולות יזומות כמו פטרולים עד לגדר המערכת. עם נשקים גלויים ומוסתרים הם הופכים את יוניפי"ל, והחלטה 1701 שסיימה את מלחמת לבנון השנייה עם איסור על נוכחות חיזבאללה מדרום לליטאני, לבדיחה.
חיזבאללה גם בונה בקצב גבוה יותר ויותר עמדות צבאיות לאורך הגבול. כבר יותר מ-35 עמדות כאלה כבר מוצבות במרחק של מטרים אחדים מאדמה ישראלית. חלקם מגדלי תצפית, ואחרים מבני בטון כמו מוצבים. על אחד המגדלים מצאנו השבוע דגל אדום בוהק שמסמל את חג א-שורא השיעי. "ועדיין, חיזבאללה הפך לצבא היררכי וממושמע עם מוטת שליטה יחסית טובה על כוחותיו, והוא אינו רוצה להגיע למלחמה, וכך מורה לפעיליו", הרגיע גורם צבאי בכיר.
רגע השינוי בחיזבאללה, והמטרות הסותרות של צה"ל
"מה שמטריד אותנו ברמה האסטרטגית זה השינוי שחל בתפיסה של חיזבאללה בדיוק לפני שנה וחצי, אז החל לעשות סט של פעולות פסיביות ואקטיביות, חלקן ללא הקשר", אמר קצין בכיר בצה"ל. "חיזבאללה היום במקום אחר לגמרי ממה שהיה בעבר".
בצבא מעודדים מהמקרים שבהם כן הופעל כוח נגד חיזבאללה וריסנו אותו קמעה. כך, למשל, לפני כחודשיים, כאשר פעילי הארגון הגיעו להשחית את גדר המערכת ומטעני אל-הרג עם כמות קטנה של חומר נפץ גרמו לפציעתם והברחתם. בחיזבאללה ניסו להשתיק ולהסתיר את תוצאות התקרית, בעיקר כדי שלא יחושו חייבים להגיב.
בפועל, מבחינת צה"ל, התוצאה הייתה רצויה. הפעלת כוח מדודה וגלויה שמאז שקרתה כמעט ולא אירעו פרובוקציות גדר דומות. עד לשבוע האחרון, שבו פעיל חיזבאללה השליך בקבוק תבערה לעבר שטח פתוח בצד הישראלי של הגבול, סמוך למטולה. כוח צה"ל השיב בירי לאוויר.
תיעוד: חשודים מורחקים מהקו הכחול על ידי לוחמי צה''ל
(מתוך שידורי ערוץ "אל ג'דיד")
באוגדת הגליל נקרעים בין שתי מטרות שכמעט סותרות זו את זו. כיצד למנוע תקרית עם נפגעים לבנונים, קל וחומר של חיזבאללה, כזו שתוביל בהכרח לימי קרב ומשם קצרה הדרך למלחמה מול האויב מספר אחת של ישראל, שמחזיק בכ-200 אלף רקטות וטילים, לצד מערך נ"מ משודרג, שכבר מגביל את פעילות חיל האוויר בשמי לבנון. ומהעבר השני, איך להגיב באגרסיביות משמרת הרתעה על כל פעולה ופרובוקציה שמאיימת להפוך את גבול לבנון למוקד הפרות סדר נפיץ, כמו ביהודה ושומרון ובעזה.
הפעילות הקדמית של האוגדה בגבול חשפה בחודשים האחרונים, בעיקר בעקבות הסרת סבכי שיחים ענקיים, עמדות אמל"ח קדמיות וחשאיות של חיזבאללה, שמהן ככל הנראה נערך לחדור לתוך ישראל עם כוחות רדואן. מדובר למעשה בפודג'ים (גדודים) שכבר פרוסים בכפרים השיעיים בדרום לבנון, לאחר שחזרו כאמור מהמלחמה בסוריה.
"אם עד 2006 חיזבאללה תפס עצמו כמגן לבנון משטח לבנון, כיום הוא כבר פועל בתפיסה התקפית – להילחם בשטח ישראל", מעריכים בצה"ל. לא מדובר רק בחדירה תודעתית ליישוב או למוצב שנמצא קילומטר-שניים מהגבול, אלא החדרת אלפי חמושים מכוח רדואן לעומק של כ-10 קילומטרים בשטח ישראל.
הפעילות של אוגדת הגליל, שכוללת אלמנטים התקפיים, נושאת פרי גם מול תופעות אחרות. כך, למשל, טכניקות ויכולות חדשות נגד הברחות סמים ואמל"ח הביאו לאחרונה לירידה דרמטית בכמות ניסיונות ההברחה בגדול.
העובדה שהמכשול החדש, ותפיסת "גליל מבוצר" שמפותחת באוגדה המרחבית, יכלול גם שרשראות מטעני חבלה שימקשו את חומות הענק, תחזק עוד יותר את ההגנה על הגליל. כל קטע עבודה כזה, אגב, מתואם מראש עם יוניפי"ל, שאנשיו מגיעים לפרוס סרט לבן על הגבול, למקרה שמישהו יטעה ויחצה את הגבול, ולו בצעד אחד.
ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, משה דוידוביץ, התייחס למצב הביטחוני הסבוך, ואמר כי "המתיחות ההולכת וגואה בין צה"ל שפורס תשתית ביצורים מתקדמת אל מול חוליות רדואן הפורסות עמדות קדמיות מרובות מצידו השני של הגבול רק מחדדת את הצורך המיידי במיגון העורף החסר כל כך". לדבריו, "חוסן תושבי קו העימות הוא הערובה לתת לצה"ל לנצח בקרב ומהר. עורף פגיע ולא ממוגן מחליש את צה"ל".
