"זו הייתה מסכת של התעללות שאני משלמת עליה מחירים כבדים עד היום. למעשה, הייתי שפחת המין שלה": כך מספרת ל', אחת מתלמידותיה של ציפי דינר, ל-"ידיעות אחרונות" ו-ynet, שחושפת באומץ כי גם היא הייתה קורבן של המחנכת הנערצת מאולפנת שעלבים. היא עושה זאת לאחר שקראה את עדויותיהן של שתי תלמידות אחרות של דינר, שסיפרו ב"מוסף לשבת" כיצד היא פגעה בהן מינית עת היו נערות בגיל ההתבגרות.
ל' היתה רק בת 14. תלמידה מצטיינת שהגיעה מרקע משפחתי מורכב וקשה והשתדלה לא לבלוט באופן מיוחד. בכיתה ט' המורה ציפי דינר מאולפנת שעלבים הפכה למחנכת שלה והחלה לתת לה יחס מועדף. דפוס הפעולה, כפי שפורסם בתחקיר "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, היה די זהה. כפי שהעידו התלמידות, גם במקרה הזה היה מודל של טיפוח וקרבה על ידי המורה שהפכו לניצול.
"התחלנו את השנה בספטמבר, כשבעצם באוקטובר כבר התחלתי להיות נפגעת על ידה", סיפרה ל'. "היא פגעה בי בכל אספקט שאפשר לדמיין וזה היה על בסיס יום יומי, כל שבוע, לפעמים כמה פעמים בשבוע. בגלל הרקע שלי, היה מאד קל להוציא אותי מהכיתה. היה קל להעלים אותי וציפי ניצלה את זה. זו הייתה מסכת של התעללות שאני משלמת עליה מחירים כבדים עד היום. למעשה, הייתי שפחת המין שלה".
ל' פנתה אל מערכת העיתון בעקבות, כאמור, פרסום התחקיר. היא אישה מרשימה, מצליחה עד מאוד בחייה המקצועיים, חכמה ונבונה. קשה לדמיין אלו שדים היא נושאת עימה. אישה שנחושה שהאמת תצא לאור. "ציפי הייתה דמות מאוד כריזמטית. היא הייתה מאד סוחפת, מצחיקה, קולית כזו. אני זוכרת את הפגיעה במגוון סיטואציות".
"באחת הפעמים", היא משחזרת, "היא לקחה אותי באמצע הלילה לבית הכנסת, הושיבה אותי על הברכיים שלה, הפשיטה אותי ונגעה בי בכל הגוף. אני זוכרת שהיה חושך ושהיא הכניסה את הידיים שלה לווגינה שלי. רציתי למות, לא ידעתי מה לעשות בכלל. האירועים האלו התרחשו באין ספור מקומות. בבית הספר, בבית שלי, בבית שלה, ברכב, ביער. בכל הזדמנות שהייתה לה לאורך השנה".
ל' מתארת את קורי העכביש שטוותה דינר סביבה. מצד אחד היא שלטה בה באופן מוחלט, ומצד שני היא גרמה לבנות הכיתה לקנא בה על היחס המועדף, כך שלאורך אותה שנה סבלה ל' גם מחרם ומנידוי חברתי. בהיעדר גב מהבית או מחברות, היא נותרה לבד בעולם. היא והפוגעת, שעל פי עדותה ניצלה כל רגע פנוי בשביל להתעלל בה מינית.
"זה קרה באוטו שלה, זה קרה בבית הספר, זה קרה במושבים באזור, באירועים חברתיים, בבית שלה, בטיול השנתי. היא דרשה ממני לגעת בה והיא תקפה אותי מינית בכל אספקט שהוא – במעשי סדום ובאינוס. אני זוכרת שהיא אמרה לי לפני הטיול השנתי שאני צריכה להיות חולה והיא תטפל בי. היה כבר חודש מאי, ואני פשוט רעדתי. בסוף, אולי מהלחץ, באמת הייתי חולה. היה לי חום גבוה והקאות, וציפי אמרה למורות שהיא תטפל בי בחדר שלה. הייתי חולה מתה והיא נגעה בי כל הלילה. עשתה כל מה שאפשר לדמיין. אני זוכרת שאני שוכבת שם קפואה, ילדה בת 14 לבד בעולם, ופשוט רוצה למות", היא מעידה.
5 צפייה בגלריה
"זה קרה באוטו שלה, בבית הספר, באירועים חברתיים ובטיול השנתי". אולפנת שעלבים
(צילום: אביגיל עוזי)
אחרי אותו טיול שנתי עושה ל' כל שביכולתה לחמוק מדינר, אך ללא הועיל. מסכת ההתעללות נגמרת רק כשהיא מועברת כיתה בשנה לאחר מכן. "הייתי ילדה עם רקע מורכב והיעדר תמיכה וציפי זיהתה את זה. היא ניצלה את זה שהייתי ילדה מנותקת ומוחרמת. אני זוכרת שהיא כל הזמן אמרה שאסור שידעו, שזה יהרוס לה את החיים. שהיא אוהבת אותי. היא כל הזמן הדגישה שזה בסדר הלכתית, ושזה סוד מוחלט. אני זוכרת שהייתי מכופפת את הראש ברכב שלה, שלא יראו אותי. היא הייתה מחביאה אותי מבני הבית שלה כשהביאה אותי אליה".
לאחר שנים, כאישה בוגרת, בוחרת ל' לשתף כמה מקרוביה. אלו היו ימים קשים. בהיעדר תמיכה ומתוך החשש מהמחיר החברתי ביישוב, לבסוף לא מוגשת תלונה. היום ישנה התיישנות על המקרה שלה, אבל חשוב לה להעיד במשטרה ולספר את סיפורה המלא. "אז פעלנו לפי מה יגידו עלינו, היום אני מבינה כמה קשר השתיקה היה חזק", אומרת ל'.
"אני אחרי שנים ארוכות של טיפול פסיכולוגי, אבל הטראומה עוד חיה. הרבה שנים היה לי קושי ביצירת קשרים אינטימיים. לצערי אני חייבת להציף את זה בכל קשר כי הטראומה כל כך קשה. האישה הזו צריכה לשבת מאחורי סורג ובריח ולשלם על מה שהיא עשתה. היא הרסה לי את החיים. לפעמים אני עוד חולמת עליה. חולמת איך אני באה ואומרת לה: הרסת לי את החיים. תשלמי על זה".
"כל הזמן הייתה מושיבה בנות על הברכיים"
מאז פרסום התחקיר מתחוללת סערה בישוב נוף איילון שבו מתגוררת דינר, ובקרב בוגרות האולפנה. תלמידות רבות נזכרות ברגעים לא הולמים ואף יותר מכך. בקרב הבוגרות ארגנו זר פרחים למתלוננות ויצאה קריאה רשתית להאמין להן. אחת הנשים שלמדו באולפנה בשנים האחרונות נזכרת: "לא אהבתי איך שהיא נגעה בי. היא כל הזמן הייתה מחבקת בעוצמה ומושיבה בנות על הברכיים".
"היא נתנה לי כביכול מכות ידידותיות על התחת", הוסיפה התלמידה לשעבר. "אני זוכרת שבאחד הלילות ישנו אצלה בבית כי עבדנו אצלה עד מאוחר. היא פתחה מיטה אחת לארבע בנות וישנו סרדינים. באמצע הלילה היא פשוט ירדה והצטרפה לישון איתנו במיטה. ברור שזה מופרך. לא ישנתי כל הלילה. למה המורה שלי איתנו במיטה? מאז לא נשארתי לישון שם".
התלמידות לשעבר מדגישות כי "כולם ידעו על זה שבנות ישנו אצלה, הכול היה מגובה. היה קשה לחשוד אם המבוגרים לא חשדו". אחרות אומרות בכנות שהן מאוכזבות עד מאוד מרב היישוב ומפורום תקנה. "תפקידם היה לעצור את זה, ולמעשה - הם לא עשו את זה".
צעירה אחרת מתארת גם היא את אותו דפוס פגיעה. ש' הייתה בת שירות ביישוב, ודינר טיפחה אותה. לאחר מות בנה של דינר, הגיעה ש' לנחמה והקשר התהדק. "היינו מגיעות לשיחות לתוך הלילה בשעות מאוד מאוחרות, ברכב חשוך. אני זוכרת שהיא הייתה נוגעת בי בנגיעות על הגבול. כאלו שקשה להסביר למה הן לא נורמליות, למשל ליטופים בעורף או ביד".
"היום מובן שזה לא תקין", מוסיפה ש', "אבל גדלתי בחממה והייתי תמימה. הרגשתי בגוף שזה פשוט לא בסדר. לקח לי זמן לעכל את זה. אמא שלי ממש לא אהבה את זה שאני מסתובבת איתה, אבל הייתי כבר גדולה אז לא היה לה באמת מה לעשות". גם את ש' דינר הקפידה לטפח, גם לה היא החמיאה וגם אותה היא הזמינה לישון בביתה כשבעלה בחו"ל. "אני לא יכולתי להגיד לא. היא הייתה ממש כריזמטית ולחצה".
"ישנו באותה מיטה, אני על הבטן, ואז ואני זוכרת שפתאום היא קפצה עליי והייתה מעליי ממש. גוף על גוף. אני הדחקתי את זה במשך שנים. לא רציתי לזכור את זה. לאורך כל התקופה הזו תמיד היו לה כמה בנות שהיו איתה בקשר. היינו סביבה והיא דאגה שנקנא זו בזו. כשהבנתי שזה לא סביר כתבתי לה מכתב ואני זוכרת שהיא נבהלה ואמרה 'עוד יעלילו עליי'". ש' המשיכה בחייה, היא שיתפה רק את בעלה בפגיעה. "שנים חשבתי שאני מדמיינת. שאני לא בסדר. אבל לפני שנתיים הסיפור שוב צף בישוב ואמא שלי, שחשדה בזמנו, שוב תחקרה אותי. רק אז הבנתי שזו תופעה".
ידעו ושתקו
כל העדויות שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" פזורות על פני מחזורים שונים, לאורך יותר מעשור. איך ייתכן שהפגע הנורא הזה לא טופל למרות שכבר שבע שנים הוא ידוע לגורמים הכי בכירים ב'תקנה', באולפנת שעלבים וביישוב נוף איילון? איך ייתכן שרב היישוב נוף אילון שתק? איך ייתכן שפורום תקנה לא פרסם את שמה? איזו ערובה הייתה לו שהיא לא ממשיכה לפגוע? כיצד אפשר לתחקר מקרה בלי לפרסם שם? מדוע בתוך היישוב בחרו להתלחשש ולא לדבר גלויות? מדוע חלק מהמתלוננות סבלו נידוי חברתי בתוך הישוב בגלל חוסר אמון?
השאלות הללו קריטיות כיוון שפגיעות תמיד יהיו. השאלה הגדולה, הדרמטית, היא כיצד תגיב הסביבה כשסיפור כזה יגיע לפתחה. איך פועלת מנהיגות ברגע כזה. במקרה של ציפי דינר, שעל פי העדויות פגעה באופן סדרתי לאורך שנים בבנות רבות, המנהיגות הדתית מקבלת ציון נכשל.
עורך הדין ששי גז, המייצג את ציפי דינר, מסר בתגובה: "מרשתי מכחישה מכל וכל את המעשים המיוחסים לה בכתבה. מרשתי הקדישה את חייה והשקיעה את מיטב שנותיה בתחום החינוך, כפי שיעידו אלפי התלמידות שהתחנכו על ידה. מרשתי עשתה תמיד כל שביכולתה לסייע לכל מי שנזקק לתמיכה. דינר מצרה על כל תחושת כאב או פגיעה אך היא מעולם לא עשתה דבר במכוון על מנת לפגוע".
