היום עומדות בפנינו שתי אפשרויות ושתיהן גרועות: או שציר פילדלפי הוא ספין פוליטי או שההתעקשות להישאר בו גם במחיר אי השבת החטופים החיים היא שגויה באופן מהותי.
האפשרות האחת היא שציר פילדלפי הוא ספין. הכוונה היא, שכרגע אין עסקה ריאלית על השולחן, או שהמו"מ תקוע בגלל סוגיות מהותיות אחרות (כגון מספר החטופים החיים, כיצד מאמתים את היותם בחיים וזהות המחבלים שישוחררו תמורתם). במקרה כזה ההתמקדות דווקא בציר פילדלפי נועדה לצרכים פוליטיים שמשרתים את ראש הממשלה כמי שמחזיק בעמדה כביכול פסאודו ימנית-ניצית, והוא החומה הבצורה להישארות ישראל בציר פילדלפי.
האפשרות הזאת מבוססת על ציטוט ראש המוסד שהודלף מהקבינט ולפיו המו"מ כלל לא דן כרגע בהישארות בציר פילדלפי – אלא דן בסוגיות אחרות – ואין כל הגיון לקבל החלטה כבר כעת על פילדלפי.
כעת לא ניתן לומר, כפי שחשבתי עד לפני כמה ימים, שההדגשה וההתמקדות בציר פילדלפי הן של התקשורת כדי להפעיל לחץ על הממשלה, שכן לפי הציטוטים מהקבינט, עולה שראש הממשלה הוא זה שמתעקש לדון ולהחליט בנושא כבר עכשיו.
ככל שכך הם פני הדברים, הרי שהסבת תשומת הלב הציבורית לדיון דווקא על ציר פילדלפי היא ספין פוליטי נמוך, שכרגיל קורע אותנו מבפנים על אף שאין צורך לדון בו בשלב זה. למה ולמי זה מועיל שיתקיים הדיון הזה כרגע אם זה לא על השולחן?
האפשרות השנייה היא שמדובר בעמדה מהותית ואמיתית, ולפיה החזקת ציר פילדלפי היא אסטרטגית למדינת ישראל, ושווה להתעקש על הישארות בו בעת הזאת, על אף היותו המכשול לעסקה ובמחיר חייהם של החטופים.
בעת הזאת, זו עמדה שגויה שחוטאת למציאות. אני חושב שהיא מגיעה מעומק הקונספציה והחולשה של קברניטי המדינה לשנות מדיניות בה הם החזיקו במשך שנים, והיא זו שהובילה אותנו לאסון הנורא.
אכן ציר פילדלפי הוא עורק החיים של חמאס. החזקה בציר זה תוכל להעניק לישראל את האפשרות למנוע מחמאס להשתקם, להבריח אמל"ח ואנשים, והיא תחנה חשובה ומהותית בהשגת מטרת המלחמה של שלילת יכולותיו הצבאיות והממשלתיות של חמאס. אסור לנו להקטין בחשיבות ההחזקה בציר. אני לא קונה את הצהרות ראשי מערכת הביטחון, לפחות בתקשורת, כי למרות שלא יהיו כוחות ישראלים בשטח ניתן יהיה לשלוט מבצעית. שבענו די מהצהרות חד משמעיות של גורמי הביטחון שבסופו של יום מתגלות כלא מחזיקות מים.
אלא שלמרות שיציאה מציר פילדלפי פירושה היעדר שליטה מבצעית דה-פקטו על הציר - עדיין, עבור השבת חטופים חיים, זה המעשה המדיני, הערכי והאסטרטגי הנכון.
עמדה זו נובעת מהעובדה הפשוטה שעד לחודש אפריל, ועל אף שחלפה חצי שנת מלחמה שלימה, ישראל כלל לא נדרשה לציר פילדלפי. הדרג המדיני שהוא המפקד העליון של הצבא במדינתנו, לא פקד על כיבוש הציר. הנסיבות והאילוצים אינם משנים. הראיה היא שבמשך חודשים רבים ישראל התנהלה בידיעה שאולי לא תיכנס בסופו של יום לפילדלפי לפני ביצועה של עסקת חטופים, שבוודאי הייתה כוללת את הפסקת המלחמה לתקופה כזו או אחרת.
העסקה הראשונה יצאה לפועל כאשר לא היינו בציר פילדלפי ולא נכנסנו כלל לחלקה הדרומי של הרצועה. במרץ 2024 עיכב ראש הממשלה את כניסת הכוחות לרפיח ולציר פילדלפי בשל קיומו של מו"מ שבוודאי היה כולל את הפסקת הלחימה לתקופה מסוימת. וגם באפריל, כשסוף סוף החליטה הממשלה על כניסה לרפיח, צה"ל עצר למשך מספר שבועות במעבר רפיח שנמצא בראשיתו של ציר פילדלפי, כדי לתת הזדמנות למו"מ נוסף שגם הוא היה מוביל להפסקת לחימה לתקופה מסוימת. קרי, ישראל וממשלה זו הסכימו כבר לעסקאות לפני שציר פילדלפי היה בשליטתנו.
יטענו מנגד, כי לא דומה הימנעות מכניסה לציר פילדלפי לטובת עסקת חטופים ליציאה לאחר כיבושו של הציר. אלא שגם טענה זו לא עומדת במבחן המציאות והמדיניות המבצעית שמוכתבת על ידי ממשלה זו. צה"ל כבש שכונות שלמות ולאחר סיום הפעולה יצא למספר חודשים מהן. כך היה בש'גאעייה, כך היה בחאן יונס וכך בשכונות נוספות רבות. מרוב מוחלט של השכונות, שהן שכונות אסטרטגיות לחמאס ולהמשך שלטונו, יצאנו לתקופות ממושכות (בחאן יונס ליותר מ-4 חודשים), וכשהיה צורך מבצעי שבנו וכבשנו אותן מחדש.
למעשה, ניתן לומר, שזו דרך הפעולה העיקרית והראשית של ישראל ברצועת עזה: כיבוש שכונה, השגת ההישגים המבצעיים המקסימליים, נסיגה מוחלטת עד להתגבשותם של מטרות מבצעיות חדשות בשכונה זו, כיבושה מחדש כשהתנאים מבשילים ובמידת הצורך.
אם הממשלה הסכימה לעסקה בתנאים שהיו, אין כל מניעה מהותית להסכים לעסקה כזו גם עכשיו.
הטענה כי יציאה מציר פילדלפי תגרום נזק אסטרטגי למדינת ישראל ולשיקום החמאס, לא עולה בקנה אחד עם העובדות שתוארו לעיל, ואם העובדה שכך צה"ל פעל בכל רחבי הרצועה.
יטענו מנגד, כי העסקה כעת מדברת על סיום הלחימה באופן מוחלט, ולכן יש חשיבות מיוחדת להישאר בציר פילדלפי, שכן בעסקה זו יתקבע המצב המבצעי לשנים ולא נוכל לשוב.
טענה זו מגיעה מעומק הקונספציה שקברניטי המדינה הנוכחיים החזיקו בה במשך שנים, והיא זו שהביאה אותנו, לצד הכישלון הצבאי המוחלט, לאסון השבעה באוקטובר. למעשה, טענה זו מניחה, כי לאחר ביצוע העסקה, ישראל לא תוכל לשוב ולפעול ברצועה ככל שחמאס יפר את ההסדר או העסקה, כשברור לכולם שהוא יפר. היא מניחה שהעם לא יאפשר לשוב ללחימה ברצועה. היא מניחה שהעולם לא יאפשר לשוב ללחימה ברצועה. היא מניחה שלא נוכל לגייס את המשאבים המדיניים והביטחוניים הנדרשים לכיבוש מחדש של ציר פילדלפי בעוד מספר חודשים.
נכון, זה נשמע לכם מוכר, שכן זה לב ליבה של הקונספציה, החולשה המנהיגותית והתבוסתנות שהונהגה כאן עד לפרוץ המלחמה. אותה מדיניות שסגדה או נכנעה לשקט, ואפשרה לחמאס לגדול לממדי המפלצת שתקפה אותנו.
מנהיגות שלא תהיה מסוגלת לחדש את הלחימה באופן מיידי, ובהזדמנות הראשונה שתיווצר לה לאחר השבת החטופים, איננה ראויה להמשיך להנהיג אותנו. מנהיגות שלא תארוב לחמאס, ותרשום כל הפרה קטנה של העסקה, תמתין לפחות לחזרתם של החטופים החיים, ואז תתקוף במועד הנכון מבחינתה, איננה ראויה לקורבן הגדול שהעם הקריב כאן. ולא, אל תשוו זאת לעבר, אכן מנהיגנו פשעו ולא ידעו ליזום ולמוטט את שלטון חמאס קודם לכן בתירוצים ואמתלות שונות.
יצחקי גליקמנהיגות אמיתית הייתה צריכה להסכים ליציאה מציר פילדלפי והפסקת הלחימה, ולרכז את כלל מאמציה ומיטב מוחותיה בהכנסת כמה שיותר "עיזים" להסכם שנרקם. כמה שיותר מגבלות עתידיות על חמאס, מתוך ידיעה שחמאס בוודאות יפר אותן כחלק מהניסיון שלו לשקם את שלטונו, ואו אז, לנצל את ההפרה ולתקוף מיד לאחר קבלת החטופים החיים לידינו.
אם העם יבחר שוב בהנהגה שלא תדע להוביל, ליזום ולנצל את הפרות האויב כדי לכבוש ולתקוף מחדש, אז העם צריך לשאת באחריות ובמחיר, ולא החטופים.
יצחקי גליק, רב-סרן במילואים, הוא ממובילי תנועת "תיקון 2024"
