5 צפייה בגלריה
כיתות צפופות, שכר נמוך והיעדר כלים: המורים חוזרים ללמד בתנאים בלתי נסבלים
(צילום: יאיר שגיא)
הכוונות טובות. ההורים והתלמידים מתגייסים, מקשטים, כותבים ברכות ומכבדים את המורים בעוגות, בזר פרחים או בשי אחר. אבל גם השנה, אנשי החינוך מציינים את יום המורה ברגשות מעורבים. הם מרגישים שמעמדם נמוך, אולי יותר מאי פעם. בריחת המורים מהמערכת ושיעורי ההרשמה הנמוכים לבתי הספר להוראה הם רק חלק מהביטויים למשבר הזה.
אחרי שייכבו האורות, החגיגה תיגמר והם יחזרו ללמד בתנאים בלתי נסבלים: הכיתות צפופות ואין סיכוי להגיע לכל תלמיד, חוסר האונים גובר מול הפערים הגדולים והיעדר הכלים. המורים מתמודדים גם עם רפורמות משתנות של משרד החינוך, דרישות בלתי סבירות, תחושה ש"לא סופרים אותם" ושאין להם חופש יצירה ושכר לא מתגמל. מחסור ביועצים מוביל למענה חלקי לתלמידים, שמתרגמים את התסכולים לאלימות פיזית ומילולית כלפי חבריהם לספסל הלימודים וכלפי המורים.
הם הגיעו עם תחושה של שליחות ורצון להשפיע על דור העתיד, אבל בניגוד להצהרות על חשיבות מקצוע ההוראה, הם נזרקים לתחתית סולם השכר ומרגישים חוסר הערכה ואפילו זלזול מצד משרד החינוך, ההורים והתלמידים.
"יש פשטידות וכוסות מלאות בשוקולד, אבל האם יש סיבה לחגוג את יום המורה?", תוהה גל סגל, מורה לאזרחות בתיכון "הראשונים" בהרצליה. "המקצוע 'מורה' דורש הכשרה. צריך למיין את העוסקים בו ולהעריך את הישגיהם. המורה חי את עבודתו. היא לא עוזבת אותו", אומר סגל. "אני גם לא בייביסיטר, בניגוד למחשבה המיידית של ההורים. אני מלמד. אני מחנך. לא רק שומר על ילדים. החופשות שלי מסייעות לשמור על רעננות, שלא לדבר על כך שחלק מהן מוקדשות להכנות והשתלמויות. הזלזול של הממשלה, ההורים והתלמידים הוא בעיניי אחד הגורמים לשכר הנמוך, לשחיקה ולבריחה מהמקצוע".
ענת קושניר, מחנכת ומורה בבית הספר היסודי "נופים" בתל אביב, מרגישה שמעמד המורה ממשיך להישחק תחת עבודה בכיתות צפופות ושכר נמוך. "התנאים נשארו זהים, והמשימות רק הולכות וגדלות. ריבוי התפקידים והדרישות של המערכת אל מול התנאים, משאירים אותנו בחוסר ודאות אחד גדול. גל העזיבה קרוב מתמיד", היא מזהירה. "העלייה במשכורת שהובטחה לנו רעועה ולא ודאית. החינוך הוא היכולת המשמעותית והחשובה ביותר להוביל שינויים. היעדר ההערכה למורים ותיקים שנותנים את נשמתם מזלזל ופוגעני".
5 צפייה בגלריה
"תשאלו את הילדים שלכם כמה דקות הצליח/ה המורה ללמד. אז תבינו את מצב מערכת החינוך". יאיר בקר
יאיר בקר, מורה לתנ"ך מפתח תקווה, מוסיף: "מורים רבים מרגישים חסרי אונים לא רק נוכח אלימות פיזית מצד תלמידים. כמעט בכל כיתה וכמעט כל הזמן המורים חסרי אונים מול קומץ קטן של תלמידים שמכתיבים את הטון והאווירה הלימודית. אלה תלמידים שלא באו כדי ללמוד. לא מעניין אותם הציון ואסור להוציאם מהשיעור". כשנשאל האם הוא אוהב ללמד, הוא ענה שכן, אבל שכמעט ולא יוצא לו ללמד. "תשאלו את הילדים שלכם", אמר. "כמה דקות הצליח/ה המורה ללמד בשיעור? כשתקבלו את התשובה, תבינו מה מצב מערכת החינוך".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו רוצים לדעת שמעריכים אותנו לא רק עם קרואסון ועוגה, אלא במעשים". אפרת דניאל פורת
((צילום: אורי ניצן))
אפרת דניאל פורת, מחנכת ומורה בתיכון "אוסטרובסקי" ברעננה, מרגישה דברים דומים. "אין לנו בעיה עם יום המורה, ארוחת בוקר מפנקת וכל מיני נאומי תודה והוקרה על פועלנו. זה משמח ומרומם, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים. זה נחמד, אבל לא צריך לבוא במקום ההכרה בנו, כמי שמשנים חיים של תלמידים. אנחנו רוצים לדעת שמעריכים אותנו לא רק עם קרואסון ועוגה, אלא במעשים. שיתייעצו איתנו, שיעריכו את ההמלצות והדעות שלנו. הנחתת רפורמות על המורים בלי להתייחס לדעה שלהם ולהמלצות הפדגוגיות זה חוסר כבוד מינימלי למקצוע. רוצים לכבד אותנו ביום המורה? קודם כבדו אותנו".
