סוגיית "המרי האזרחי" כתגובה למהפכה המשפטית אמנם נדונה בהרחבה בחודשים האחרונים, אבל נדמה שאין הסכמה סביב השאלות המשפטיות והפילוסופיות שהיא מעוררת. עד כמה אפשר להרחיק לכת ולפעול בניגוד לחוק כדי לשמור על מדינת חוק? האם פעולה עבריינית נגד ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי אינה דה-פקטו פגיעה ברעיון הדמוקרטי? האם פגיעה בנהגים תמימים או בטסים לחו"ל לא מזיקה למטרות המחאה?
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• נאבקים על הדמוקרטיה, אבל רק ליהודים
• מדיניות העמימות של המהפכה
• הצהרת נאמנות שתורמת בדיוק שום דבר
• החלה הגלות היהודית השלישית
מספר התשובות גדול כמספר השאלות ומתברר שהוויכוח בנושא הזה חוצה מחנות. אפילו חילי טרופר מהמחנה הממלכתי הכריז ש"ההליכה למחוזות קיצוניים היא גם רעה בפני עצמה וגם מזיקה למחאה", וחברו למפלגה גדי איזנקוט הוסיף באנינות טעם: "אני לא מרגיש נוח עם חסימת כבישים מרכזיים במדינת ישראל".
אלא שמארגני המחאה לא מודדים את פעילותם בסרגל הנחמדות וקהל היעד שלהם אינו בהכרח הנהגים הבלתי מעורבים באיילון או הטסים התמימים בנתב"ג. המאבק של מארגני המחאה נגד טקטיקת ההרדמה של בנימין נתניהו וממשלתו הוא בעיקר תקשורתי. ופעולות ה"מרי האזרחי", אין להתעלם מכך, מצטלמות טוב.
מי הוא קהל היעד שאליו הם מכוונים? הרושם הראשון הוא שמדובר בציבור בישראל. המראות של מאות אלפי אנשים שיוצאים לרחובות אכן יצרו תהודה בדעת הקהל בארץ וזו ניכרה לאורך חודשים גם בסקרים. היכולת של המפגינים לפרוץ את גבולות מחנה השמאל-מרכז שהפסיד בבחירות האחרונות הייתה הישג יפה. אלא שלא הציבור הישראלי הוא שמכתיב בימים אלה את החלטותיו של נתניהו לגבי חוקי המהפכה. ממילא, הבחירות הבאות צפויות להיערך רק בעוד יותר משלוש שנים, וגם אז, ספק אם מסה משמעותית ממצביעי גוש הימין – הבייס הליכודי, הציבור החרדי או הציונות הדתית – יחצה את הכביש למחנה הנגדי.
מה שמדאיג את נתניהו אלו הן תמונות המחאה שמשודרות בעולם וגורמות למנהיגי ארה"ב ואירופה – שלא לדבר על הכלכלות שלהן - להפנות לו כתף קרה. סיקור האירועים האלה מאיימים על הכלכלה הישראלית בצמצום ההשקעות, מרחיקים את נתניהו מהבית הלבן ופוגעים ביכולתו לקדם מהלכים מדיניים שיכולים לשפר את תדמיתו.
ומה בעצם משדרים בעולם? מי שעוקב אחרי הרשתות הזרות הגדולות למד בימים אלה שהמראות של עשרות אלפי מפגינים עם שלטים בתל אביב הפכו זה מכבר לשגרה שמעוררת פחות ופחות עניין באולפני הטלוויזיה בעולם. המחאה המנומסת הזאת מתקיימת כבר חודשים, ועל רקע הבטחותיו של נתניהו בראיונות בעולם שלפיהן הוא ישמור על הדמוקרטיה בישראל, היא מצטיירת כמשמרת תמיד דוממת.
רק אירועים בסדר הגודל של ההפגנות בנתב"ג, ששייכים לקטגוריה של מרי אזרחי משום שהם מפרים במפגיע הסכמים עם המשטרה, יוצרים את הרושם שהמלחמה על הדמוקרטיה נמצאת בשלב קריטי. דווקא התמונות השליליות לכאורה, של פגיעה באזרחים ישראלים ובתיירים תמימים, יוצרים את הדרמה המתאימה לשידור ברשתות בעולם. אם המפגינים מוכנים לשבש את חייהם של אחיהם ושל מבקרים מן העולם, כנראה שהגיעו מים עד נפש עבורם. כך גם חסימות הכבישים הממושכות כפי שראינו אחרי הודעת ניצב עמי אשד בשבוע שעבר וכפי שמתוכננות למחר.
ההפגנות האלו מצטלמות היטב, בין אם מדובר במדורה על איילון או המונים בנמל תעופה סואן, נושאים דגלים מתנופפים ונאבקים בשוטרים שמסתערים על המוחים ואוזקים את ידיהם. מדובר בחגיגה טלוויזיונית שכל צופה בעולם יהיה סקרן לצפות בה. רק תמונות כאלה מקשות על נתניהו להמשיך לתעתע בעולם שהוא דמוקרט הפועל בלי טריקים ובלי שטיקים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il