ההפגנה אמש נגד הגעתו לקצרין של הרב שתקף מינית
(צילום: אביהו שפירא)
אחרי שבע שנים וחצי מאחורי סורג ובריח, יצא אתמול עזרא שיינברג משערי כלא מעשיהו כשהוא מחויך, כאילו המאסר מחק את שורת העדויות הקשות על מעשי אונס וסדום שביצע בעשרות נשים מקהילתו בצפת. הפרשה שזעזעה את המדינה בקיץ 2015 וכללה ניצול מיני קשה ומאפיינים של כת הסתיימה בהסדר טיעון מקל שבמסגרתו הודה שיינברג בביצוע עבירות מין בשמונה נשים בלבד, וכעת הוא מבקש לפתוח דף חדש בחייו.
אבל עבור תושבי קצרין, הדף החדש של שיינברג הוא פרק חדש ומאיים בחייהם. בשנה האחרונה ועד הפעולה מקרב התושבים מפגין בקביעות מול הבית שקנה ביישוב, ודורש מבני משפחתו לעזוב. מאז שהחל לצאת בקביעות לחופשות מהכלא, מפגינים תושבים רבים בסמוך לבית בניסיון לגרום לשיינברג להבין שאינו רצוי בסביבתם. כשיצא מהכלא נשאל שיינברג אם יש לו מה לומר לנפגעות והשיב "שיהיו בריאות בעזרת השם. אני שילמתי את חובי", ובקצרין עקבו אחרי חיוכו הזחוח בדאגה.
בשבועות האחרונים ליווינו את חברי מטה המאבק בהכנות לקראת שחרורו של מי שבתחילת הפרשה הוכר רק בכינוי "הרב מהצפון" וכעת עובר לגור בשכנות אליהם. הם חוששים שהאיש שקנה את שמו בזכות "יכולות העל שלו בכישוף ותורת הסוד" ישוב ויפגע. "הדאגה שלנו היא שהוא יקים בקצרין קהילה חדשה", אומרת אפרת מור־יוסף, תושבת היישוב וחברת ועד הפעולה, יועצת חינוכית ומטפלת רגשית במקצועה. "לא כל הנשים כאן יודעות שצריך להיזהר ממנו, ואחת ממטרות המאבק שלנו היא שזה יקבל תהודה ושכולם יכירו אותו".
הרב שיינברג יוצא עם חיוך מכלא מעשיהו
(צילום: מאיר תורג'מן)
מור־יוסף סבורה שלמרות ששיינברג ריצה את מלוא תקופת מאסרו, "הוא לא שילם את חובו כי הוא לא לוקח באמת אחריות על מה שהוא עשה. יכול להיות שיש מקום למחילה, אבל הוא לא שילם את הפיצויים לנפגעות ולא הודה במפורש בפגיעות המיוחסות לו. אין שום סיבה להניח שזה לא יחזור על עצמו".
בשבוע שעבר הגיעו מאות מהתושבים לערב מיוחד שערך ועד הפעולה ובו התארחה מיכל הכהן־דנינו, אחת מהנפגעות של שיינברג, ושיתפה את סיפורה האישי. שיינברג, סיפרה, צבר את כוחו באמצעות מופתים רוחניים וגשמיים שעשה, והקהילה התלכדה סביבו בהערצה וסגידה מוחלטת והשתיקה כל מי שהעז לפקפק בדרכיו. בשם מושגים קבליים רוחניים גבוהים הוא אסף סביבו נשים ודרש מהן לבצע בו ובעצמן מעשיים חולניים שלא דמיינו שיעשו, והפך לגורם דומיננטי ששולט בחייהן ומעורב בכל החלטה, גדולה כקטנה.
"ראינו כל הזמן את הפוליטיקאים והרבנים הגדולים משחרים לפתחו וידענו שאנחנו צריכות לשמור על שתיקה", סיפרה הכהן־דנינו. "לא האמנו שהמעשים שהוא עושה בנו פסולים. היינו שבויות שלו". עוד סיפרה כי לפחות 20 מתלוננות פנו לרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת ומקורבו של שיינברג בעבר, שחשף את הפרשה, אך מרביתן לא הגיעו למסור עדות במשטרה. "העונש שהוא קיבל מגוחך", הוסיפה. "יש נשים שהוא ניצל במשך יותר זמן משבע השנים שהוא ישב בכלא, והפרקליטות מחקה את האישומים על אונס ומעשה סדום".
במשך יותר משעה וחצי יותר מ-200 תושבים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, הקשיבו לסיפורה של הכהן־דנינו, ועיניהם נשטפו דמעות. כשמישהו בקהל אומר שיש אנשים בקצרין, בהם רב היישוב, שמבקשים לסלוח לשיינברג ולאפשר לו לפתוח דף חדש, היא עונה בלי להסס: "כשאני שומעת שיש אנשים שסלחו לו בשמי אני רוצה להזכיר שאם היה סנהדרין הוא היה מת כי הוא רוצח. אנשים סולחים לעברייני מין ולא מבינים שפגיעה מינית משאירה צלקת לכל החיים".
"זו רק ההתחלה"
דימי אפרצ'ב, ראש מועצת קצרין, ישב בין התושבים ובסיום דבריה של הכהן־דנינו קם על רגליו ודיבר בקול חנוק. "את גדולה ואני לא יודע איך אפשר להתגונן מהמפלצת הזאת, אבל יש כאן קהילה חזקה ונעשה כל מה שצריך", התחייב.
כ־7,500 תושבים מתגוררים ביישוב הקהילתי שהוקם באמצע שנות ה־70 ואמור היה להיות עיר מרכזית בגולן. אפילו שחרורו של רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה, שחזר להתגורר ביישוב, לא עורר סערה כמו הגעתו של שיינברג, שחברי המאבק סבורים כי הוא מסוכן יותר.
"יש לנו אחריות כלפי הציבור שאנחנו חיים בו", היא אומרת. "אם אשמע חס וחלילה ששכנה או חברה או מישהי אחרת בעיר שלי נפגעה ואדע שיכולתי לעצור את זה, לא אוכל להסתכל לילדיי בעיניים. הכי קל לשבת בבית ורק לומר לבנות שלי לא להתקרב אליו ולא לעבור ליד הבית שלו, ולבנים שלי שאם אם רואים אותו בבית הכנסת שילכו לבית כנסת אחר. אבל איפה המקום שלנו כחברה שרוצה להנהיג נורמה מוסרית?"
אמש היא ומאות מתושבי קצרין עמדו בקור המקפיא מחוץ לביתו של שיינברג וקראו לסילוקו מהיישוב. "אנחנו אומרים לעזרא שזה לא הבית שלו", אמרה שמשוני בהפגנה. "אנחנו לא פוחדים מהרשע הזה. התפקיד שלנו זה לדאוג שהוא יישאר לבד. שאיש לא ידבר איתו ולא יצרף אותו לתפילה. זה בידיים שלנו". "קצרין אינה עיר מקלט. אנחנו קהילה חזקה. נוקיע מתוכנו רשעים ונחבק את הקורבנות", חיזקה ריקי כהן, תושבת היישוב ומטפלת בנפגעי עבירות מין.
גם מיישובים סמוכים הגיעו לקצרין כדי לתמוך בקהילה ובמחאה. שרי קייצס־פטשניק ממושב יונתן הסבירה כי "לא מעניין אותנו לאן שיינברג יעבור. אנחנו מחפשים חברה צודקת ומערכת משפט הוגנת, ובאנו לזעוק זעקה הרבה יותר גדולה. אין כאן מספיק אנשים וזה מייאש, אבל מצד שני אנחנו פה כדי לתת תקווה ולדרוש צדק".
נעמי קסיר יפתח, תושבת קצרין שנפגעה מינית בעבר, ביקשה לשאת דברים בשם הנפגעות של שיינברג: "בימים האחרונים יש לי צורך יום יום להתקלח ולשטוף את עצמי עשרות פעמים. פגיעה היא רצח לכל דבר. לא רק בנפגעת אלא במכלול של אנשים סביבה. המשפחה, הילדים, זה דבר שהולך איתך יום יום. רק המחשבה שהוא מגיע לפה היא נוראית. אני לא יכולה להסביר כמה זה חשוב לא לתת לגיטימציה לדבר הזה. הבן אדם הזה לא צריך להיות פה".
מטעמו של עזרא שיינברג נמסר בשם עורכת דינו מורן סעדון: "הרב עזרא שיינברג שילם את חובו לחברה, עבר הליך שיקומי יוצא דופן בין כותלי בית הסוהר והוא חוזר לחברה, ככל אדם. צר לי כי אותם אנשים מנסים להמשיך ולפגוע בו ובמשפחתו, אף באלימות מילולית ופיזית. אמשיך ללוות את הרב שיינברג גם בשילובו בקהילה".
