בשלוש השנים האחרונות קורסת לבנון לתוך עצמה. את מעמדה כאחת המדינות המשגשגות בעולם הערבי, "פריז של המזרח התיכון", היא אמנם החלה לאבד כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת במקביל למלחמת האזרחים, אבל ההתפוררות הנוכחית – הכלכלית, הפוליטית והחברתית – מאיימת הפעם להותיר אחריה חורבות בלבד. הלירה הלבנונית צונחת, האינפלציה גואה, מעמד הביניים מתפוגג והממשלה לא מסוגלת להעניק לאזרחיה שירותים בסיסיים כגון אספקה סדירה של מים וחשמל, פינוי אשפה והגנה מפני תופעות פשיעה ואלימות שמציפות את הרחובות.
בתי המשפט בלבנון לא עומדים בקצב התיקים הפליליים הנערמים לפתחם ובתי הכלא נמצאים בתפוסה של פי שלושה מהקיבולת שלהם. רוב האסירים בני פחות מ-30. שיעור מעשי הרצח נוסק וכמוהו גם מספר ההתאבדויות. במקביל, צבא לבנון סובל ממחסור קשה בכסף ובאשראי, מה שמוביל למצוקת כוח אדם ומאלץ אותו להתמודד עם פרישה של כ-5,000 חיילים ולקושש תרומות בכנסים בינלאומיים.
הנתונים הללו הם עדות וביטוי לקריסת מערכות מוחלטת, לא רק של הממסד במדינה אלא של החברה הלבנונית המשוסעת מלכתחילה. המערב מביט על המצב בייאוש מהול באדישות, ובהיעדר פתרון פוליטי בר-קיימא באופק - לא ממהר להגיש עזרה. גם המדינות הערביות הסוניות, שנהגו להעניק סיוע קבוע ללבנון בכלל ולהשקיע בסקטורים מסוימים בה בפרט, כבר לא עושות זאת כיום.
ובכל הזמן הזה יושב בצד מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, עוטה מבט מיתמם, מתבונן בנעשה כמעט כמו משקיף מן החוץ, לכאורה נטול אחריות או אשמה, מנסה להרחיק את עצמו מהכישלון. וזאת אף שכל מי שעיניו בראשו – בלבנון ומחוצה לה – יודע שלחיזבאללה יש חלק בהידרדרות, ואפילו חלק מרכזי, מעצם היותו גורם דומיננטי ובלתי נפרד מתרבות שורשית של שחיתות ומאבקים בין-עדתיים. המטרה של נסראללה ברורה, ואת המשבר הזה הוא מנצל כדי להעמיק את האסטרטגיה ההיברידית שלאורה הוא פועל מאז ומתמיד: מקסימום שליטה והשפעה על הנעשה בלבנון, במינימום אחריות על הכשלים והנזקים.
חסן נסראללה מאיים על ישראל ברחפנים
(קרדיט: טוויטר)
חסן נסראללה הוא כנראה הדמות המוכרת ביותר לקהל הישראלי מתוך גלריית המנהיגים בעולם הערבי, בוודאי מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. כמו בכל המזרח התיכון, גם התקשורת בישראל נדרכת לפני ואחרי כל נאום שלו, הופכת כל ציטוט שלו לכותרת, מכירה בכריזמה שלו וביכולתו לשלהב את ההמון, ונחרדת מהמעמד שבנה לעצמו בעולם הערבי ומקור הרוח שבו הוא מוביל ארגון עוצמתי ורצחני.
השבוע לפני 30 שנה, ב-16 בפברואר 1992, נכנס חסן נסראללה לתפקיד חייו שאותו הוא ממלא עד היום ושהיה בעל השפעת עומק על הביטחון והפוליטיקה הן בלבנון והן בישראל. הוא היה רק בן 33 כשקיבל עליו את האחריות להוביל את ארגון ההתנגדות הגדול ביותר בלבנון לכיבוש הצה"לי בדרום המדינה. כעת, בגיל 63, אחרי שחיזבאללה הפך מארגון צבאי לכוח הפוליטי החזק לבנון, וכשהמדינה שבתוכה הוא פועל עומדת על פרשת דרכים, נמצא נסראללה בנקודת מבחן שתשפיע על עתיד הארגון לעשרות השנים הבאות.
הסוציולוג של החברה בישראל
חסן נסראללה נולד ב-28 בנובמבר 1960 למשפחה צנועה שמקורה בכפר אל-באזוריה שממזרח לעיר צור בדרום לבנון. עם כניסת צה"ל למבצע שלום הגליל, שהתפתח לימים למלחמת לבנון הראשונה ול-18 שנות שהות ברצועת הביטחון, היגרה משפחת נסראללה צפונה, לבירה ביירות. חסן הצעיר, שהיה בנעוריו תלמיד מצטיין בבית הספר, נמשך מגיל צעיר לאיסלאם ולכן המשיך ללימודי דת בלבנון ובאיראן.
האיש שהשפיע עליו יותר מכל, מבחינה דתית ובהמשך גם פוליטית, היה עבאס מוסאווי, שליווה את כניסתו של נסראללה לכוחות ההתנגדות השיעים בדרום לבנון והיה מזכ"ל חיזבאללה לפניו. מקורבים לשניים סיפרו לאורך השנים שהיחסים ביניהם חרגו מיחסי מדריך-תלמיד סטנדרטיים, ולמעשה הם ראו אחד בשני חבר ואח, והיו צמודים עד החיסול של מוסאווי על ידי צה"ל ב-1992.
את תפקיד מזכ"ל חיזבאללה קיבל נסראללה בשל אישיותו הבולטת ובזכות המנהיגות שהפגין כבר במחצית השנייה של שנות ה-80. ההערצה אליו גברה בעקביות לאורך שנות ה-90, כשנקודת מפתח הייתה בספטמבר 1997, כשבנו הבכור מהדי, לוחם חיזבאללה, נהרג על ידי צה"ל ברצועת הביטחון. בכך התקבע מעמדו של נסראללה לא רק כאדם שמקדיש את עיקר חייו למאבק ב"יישות הציונית", אלא גם ככזה שהקריב בן משפחה, אבא של שהיד (לנסראללה ארבעה ילדים נוספים, שלושה בנים ובת, מאשתו פאטמה).
ההתייחסות של נסראללה למתרחש בישראל היא דקדקנית ופרטנית, והוא מרבה לדבר על מה שהוא תופס כתפרים הרופפים – הלאומיים, המעמדיים, העדתיים והכלכליים - בחברת השפע הישראלית, כפי שבא לידי ביטוי ב"נאום קורי העכביש" שנשא בבינת ג'בל אחרי נסיגת צה"ל במאי 2000. הוא מרבה לצטט בכירים ישראלים, חוקרים ופרשנים, בעיקר בדברים שהוא מזהה כשבחים לחיזבאללה ולו באופן אישי. ניכר שהוא עוקב באופן הדוק, או לכל הפחות מקבל עדכונים שוטפים, גם על דברים שלא בהכרח תופסים כותרות ראשיות בארץ. בנאומו האחרון הוא ציטט סקרים על הלכי הרוח בקרב אזרחי ישראל, מאמרים פובליציסטיים מהעיתונות בעברית וגם מחקרים של מכוני מחקר ומרכזים אקדמיים בישראל.
מדינאים ואנשי צבא בישראל טוענים שמאז מלחמת לבנון השנייה מעביר נסראללה את רוב ימיו בבונקר אי שם במרחב ביירות, והוא אכן לא מרבה להיראות בציבור. עם זאת, בכמה הזדמנויות הוא הכחיש את הטענות הללו והסביר שהוא יוצא ממקום מגוריו, רק לא באופן פומבי.
"חלק מהאנשים חושבים שאני יושב בנקודה כלשהי מתחת לקרקע אבל זה לא נכון", אמר לפני כמה שנים בראיון לערוץ טלוויזיה איראני. "סדר היום שלי מלא בפגישות עם בכירי הארגון ועם אישים פוליטיים. כמובן שכל הפגישות מתקיימות הרחק מהתקשורת. אנשים חושבים שאני לא יכול לצאת מהיכן שאני נמצא. זה לא כך. אני יוצא תמיד, אבל לא בצורה פומבית. כלומר, אני לא הולך ברחוב בפרהסיה".
נסראללה הולך עם, ומרגיש בלי
חיזבאללה הוקם ב-1982 בסיוע ובהכוונה של איראן באמצעות הזרוע האזורית של משמרות המהפכה. בפועל לקחה איראן תחת חסותה פלגים שיעים-לבנוניים שפעלו בזירה עוד מימי מלחמת האזרחים ואיחדה אותם לכדי כוח אחד – חיזבאללה, "מפלגת האל", ששם לו כמטרה ראשונית להיאבק בנוכחות הישראלית ברצועת הביטחון.
עם הזמן צבר הכוח רזומה של מהלומות ביעדים ישראליים בלבנון והפך מוכר יותר ויותר בזירה הפנימית. בשנים אלה פעל גם נסראללה במסגרות הארגוניות של חיזבאללה כמקורב מאוד למנהיג בפועל מוסאווי, ואחרי החיסול מילא במהירות את הוואקום שנוצר. ב-30 השנים מאז הוא מיצב את עצמו כאחד האישים המשפיעים ביותר בלבנון, מנהיג של כוח צבאי אדיר ושל ציר פוליטי שבלי הסכמתו לא ניתן לקדם כמעט שום מהלך במדינה.
מאז ומתמיד תהו גורמי מודיעין בעולם לגבי המשמעות של אישיות ספציפית כזאת או אחרת עבור הארגון או הממסד שבראשם היא עומדת. כך למשל, אחרי החיסול בתחילת החודש של מנהיג דאעש עבדאללה קרדאש בצפון סוריה, טען נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שמדובר במכה קשה עבור הארגון, וזאת אף שספק אם מותו באמת ישנה סדרי עולם. מנגד, כשמדברים על חסן נסראללה, המשמעות שלו עבור חיזבאללה כארגון גדולה הרבה יותר.
איך רואים בלבנון את מלחמת לבנון השנייה?
תומכי חיזבאללה חוגגים הגעת דלק מאיראן
(צילום: רויטרס)
לכתו של נסראללה, בין אם בדרך טבעית או אחרת, תהיה קשה מאוד לחיזבאללה ואף לציר השיעי הפרו-איראני כולו. לא רק בהיבט ההצהרתי, בשל מעמדו הפומבי-תקשורתי, אלא גם בשל התפקיד הרם שבו הוא אוחז כגורם בעל ניסיון במאבק מול ישראל ובמדיניות הגיאו-פוליטית האזורית בכללותה.
ב-30 השנים האחרונות הראה נסראללה שהוא יודע לנווט היטב את ארגונו בתוך הכאוס, הן המזרח-תיכוני והן הפנים-לבנוני. הוא מתמודד עם משבר אחרי משבר ושומר על מגמת צמיחה של חיזבאללה. אחד המאפיינים הבולטים של תקופת שלטונו הוא האופי השמרני שלו: הסביבה משתנה, אבל המדיניות שלו נמשכת באותו קו. עם כל דילמה שנקרית בדרכו מתמודד נסראללה תוך שמירה על איזון בין מרכיבי הזהות של הארגון – העדתיים, הדתיים והצבאיים - לבין מכלול האינטרסים של לבנון.
ההתמודדות עם המשבר הנוכחי בלבנון היא המחשה מצוינת לכך. נסראללה לא מעוניין לקבל לידיו את הגה השליטה בלבנון, לפחות לא ברמה הפורמלית, מפני שהוא מבין שעם התואר תבוא גם האחריות. נוח לו בפוזיציה של כוח משמעותי במדינה, זה שלכאורה בלעדיו לא ניתן להזיז דבר, אך לא זה שמשמש ככתובת האחרונה לכל צרותיהם של האזרחים.
בספטמבר 2021, כשהדלק במדינה אזל, הוא מיד התייצב לסייע והביא מכליות נפט מאיראן, אבל לא לפני ש"הציבור קרא לו". זה לא היה מהלך חריג: נסראללה יודע היטב להכשיל את מוסדות המדינה בפעילותו, ולאחר מכן להושיע את התושבים מהנזק שהוא עצמו גרם, כפי שעשה בשיקום דרום לבנון והדאחייה אחרי מלחמת לבנון השנייה. לפיכך, חרף ההשפעה הרבה שלו כמעט בכל תחום במדינה, רבים בהנהגה הכללית בלבנון עדיין סולדים ממנו, ועל כוחו הוא שומר רק בזכות בני בריתו הנוצרים, הנשיא מישל עאון וחתנו ג'ובראן באסיל, ויו"ר הפרלמנט נבי ברי השיעי מתנועת אמל.
נסראללה מעדיף לשמור על הסטטוס-קוו בלבנון שהביא אותו למעמדו הנוכחי, והוא מקפיד לא לשבור את הכלים. המערכת הלבנונית היא בת ערובה של ההיברידיות שבה פועל חיזבאללה, ויש לו אינטרס מובהק שהמערכת תמשיך לעבוד. נסראללה מפעיל לחצים על מערכת המשפט ועל מנגנוני הביטחון והצבא, אבל רק במידה המתונה שתעניק לו מספיק השפעה עליהם מבלי שיתפרקו. בבחינת ללכת עם ולהרגיש בלי.
המהפך הדמוגרפי הדרמטי בלבנון
על רקע המשבר של השנים האחרונות נמצא המבנה המסורתי של לבנון בתהליך של שקיעה. הזירה המגוונת, מרובת העדות והדתות, הייתה מאז ומתמיד מגרש שבו מעורבים שחקנים אזוריים ובינלאומיים. לעדה הסונית היו תומכיה במדינות המפרץ ובטורקיה, לנוצרים הייתה צרפת, ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, ולשיעים את איראן. בימים אלה, הנוצרים והסונים כמעט ולא נהנים יותר מסיוע של הפטרון הזר, בעוד השיעים זוכים לתמיכה שוטפת מאיראן - שמגיעה דרך חיזבאללה - ולנתון הזה יש השפעה בשטח.
בלבנון מזהים מגמה סוציולוגית הפוכה מזו שמתרחשת בעולם כולו: במקום "עיור", כלומר, מעבר של אנשים מאזורים כפריים לערים הגדולות, נרשמת חזרה של תושבי הערים לספר. המציאות הבלתי נסבלת בערים תחת הפשיעה, האלימות והיעדר הביטחון, דוחקת את תושבי ביירות וערים נוספות בחזרה למקומות שבהם גדלו בפריפריה הכפרית של לבנון, שם הם יכולים לנהל משק בית חקלאי ולספק לעצמם את הצרכים הבסיסיים על מנת לשרוד.
יש כאלה שמדלגים על שלב הביניים הזה, ואם נמצאת בידיהם האפשרות הכלכלית או האקדמית הם מהגרים מחוץ ללבנון, בעיקר למערב. לפי ההערכות נרשמה עלייה של מאות אחוזים בהיקף ההגירה של אזרחים מלבנון החוצה – כ-70 אלף רק בשנה האחרונה. מאז 2019 עזבו את לבנון כ-100 אלף מבני העדה הנוצרית, שלרבים מהם אזרחות נוספת מעבר לזו הלבנונית. בין הנוטשים נמנים כ-6,000 רופאים שעוזבים מערכת בריאות שנמצאת באי-ספיקה כבר עכשיו. הבריחה ההמונית הזאת מותירה מאחור את החלשים וחסרי האמצעים.
אלא שבניגוד למציאות הכלל-לבנונית, שמחריפה והולכת מיום ליום, מי שכמעט ולא נפגעים הם השיעים, ובעיקר תומכי חיזבאללה שביניהם. האוכלוסייה השיעית, שמתגוררת ברובה בבקעת הלבנון ובדרום המדינה, נהנית מתנאים סוציאליים שוטפים שמעניקים המוסדות של הארגון. לוחמי חיזבאללה ממשיכים לקבל את משכורותיהם בדולרים כך שאינם נפגעים מהאינפלציה.
השיעים חיים במעין מציאות מקבילה לזו של שאר הלבנונים שמנהיגיהם הפוליטיים נותרו יתומים מהפטרונים הוותיקים שלהם. וזהו אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של נסראללה ב-30 השנים האחרונות: הוא מוביל את האוכלוסייה השיעית שממנה הגיע לשגשוג וצמיחה פוליטיים, כלכליים ודמוגרפיים. אוכלוסיית לבנון של היום שונה דרמטית מזו שהייתה במדינה ב-1992. העדה הנוצרית החזקה של פעם מצטמקת והולכת, ואילו שיעור השיעים, פעם מיעוט נטול כוח פוליטי ממשי, מתקרב ל-45% מהאוכלוסייה. מדובר, בפועל, במדינה אחרת לגמרי.
פיצול האישיות של חיזבאללה
בשבועות האחרונים הזירה הפוליטית החלה להתחמם ועיני כולם נשואות לעבר מועד הבחירות לפרלמנט במאי הקרוב. חיזבאללה מגיע מוכן מתמיד מבחינה ארגונית אבל במקביל עולים בלבנון קולות שלא נשמעו בעבר, לפחות לא באופן פומבי. יותר ויותר אזרחים תוקפים את ההשפעה של חיזבאללה על המצב במדינה ומאשימים אותו בהתדרדרות הכוללת של כלל תחומי החיים. חרף הניסיונות של חיזבאללה לעקב אותה, נמשכת החקירה בעניין אסון הפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020, שהותיר אלפים מחוסרי כל וגרם להרס אדיר בבירה. האשמת הארגון באחריות לטרגדיה עלולה להיות הרסנית מבחינתו בזירה הפנימית.
למזלו של חיזבאללה, המחנה הפוליטי היריב שלו מגיע למערכה חלש מתמיד. רק לאחרונה הודיע סעד אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר והפוליטיקאי הסוני הבכיר ביותר, על פסק זמן מהחיים הציבוריים והותיר את תנועתו ללא מנהיג. אחיו בהאא מתעתד להיכנס לעניינים במקומו אבל ספק אם יש לו את היכולת למלא את הוואקום שנוצר. המנהיג הנוצרי סמיר ג'עג'ע מסתמן כקול הבולט ביותר נגד חיזבאללה, אך הוא עדיין תר אחר תומכים מבחוץ.
הפיצוץ בנמל בביירות, קיץ 2020
גם אם כוחם של נסראללה ובעלי בריתו ייחלש בבחירות, סביר להניח שהוא ימשיך במדיניות השמרנית שלו לשימור הסטטוס-קוו בלבנון מבלי לשבור את הכלים, אפילו במחיר של יצירת בריתות חדשות. בראיון שהעניק לאחרונה לערוץ "אל-עאלם" האיראני בשפה הערבית הוא המליץ לאויביו לא לבנות על היחלשות שלו בבחירות.
מעל חיזבאללה מרחפת שאלה תמידית: האם מדובר בארגון התנגדות לבנוני מקומי, או שמא בזרוע איראנית בלבד? תשובה חד-משמעית קשה לתת. בסופו של דבר, הארגון תלוי מאוד באיראן לצורך מימון פעילותו השוטפת – הן הצבאית והן הסוציאלית. לפי ההערכות, טהרן מעבירה לחיזבאללה כ-700 מיליון דולר מדי שנה, ואין ספק שהיא מצפה מנסראללה לתמורה על כך. עד היום התמורה באה לידי ביטוי בביסוס הציר השיעי מאיראן עד הים התיכון ובעצם האיום של חיזבאללה על ישראל, על הגבול ובזירות נוספות באזור ובעולם.
גורם ישראלי בכיר העריך לאחרונה כי אם תממש ישראל את האופציה הצבאית ותתקוף את מתקני הגרעין באיראן, חיזבאללה יגיב מלבנון. "יש לו יכולות אש גדולות מאוד שמאתגרות אותנו. אנחנו נערכים באופן הגנתי מול הזירה הצפונית", אמר.
ועדיין, הארגון מחובר היטב לשטח הלבנוני-שיעי, שמצפה ממנו לשים את צרכיו בראש מעייניו. אישיותו המורכבת של נסראללה משקפת את הדילוג בין שני האינטרסים: מחד הוא מפתח את היכולות הצבאיות של חיזבאללה, ומאידך, בעיצומו של משבר חריף, הוא דואג לציבור - הן לבסיס תומכיו בבקעת הלבנון ובדרומה והן לאוכלוסייה הכללית כפי שעשה עם הבאת הדלק מאיראן.
ארגון בדמותו ובצלמו
30 השנים תחת כהונתו של נסראללה כמנהיג חיזבאללה חלפו בסימן התעצמותו הצבאית תוך תמרון מתמיד בין הזירה הפנימית לזו האזורית. הוא בנה את הארגון כמוביל ההתנגדות הלבנונית, וחרף המכה הקשה שספג במלחמת לבנון השנייה, הצליח לשמר ברמה מסוימת הרתעה גם מול ישראל. גם כיום הוא מתרברב בכך שתקיפות צה"ל בסוריה לא מצליחות לעצור את המבצע לדיוק של אלפי הטילים שבידיו ושאיומיו הצליחו להפחית באופן דרמטי, כך לטענתו, את היקף הפעילות של מזל"טים ישראליים במרחב האווירי של לבנון.
נסראללה מרשה לעצמו לתקוף באופן תדיר את מדינות המפרץ ולצאת נגד יורשי העצר הפעלתנים של סעודיה ואיחוד האמירויות – מוחמד בן סלמאן ומוחמד בן זאיד - שלדבריו רק מדברים על התמיכה שלהם בלבנון אבל בפועל לא עושים זאת מזמן, ובכך עוקץ את יריביו הפוליטיים בלבנון שעדיין מקווים לקבל מהם סיוע. כשבעלי בריתו היו זקוקים לו הוא לא היסס לסייע להם, ושלח לסוריה אלפי לוחמי חיזבאללה כדי להציל את משטר אסד.
כך הוא פועל בשני צירים: צבאי ופוליטי-חברתי. בציר הצבאי הוא ממשיך להתקדם, כמעט במנותק מהמציאות הלבנונית או מהתמורות במרחב. בציר הפוליטי-חברתי הוא פועל באותה מדיניות מפוצלת שלא תאלץ אותו לבסוף לקחת אחריות מלאה על המתרחש בלבנון.
"אנחנו אלה ששומרים על הזהות של לבנון כפי שהיא נקבעה בחוקה", הוא אמר בנאומו האחרון שביטא היטב את תפיסתו. "אנחנו אלה ששומרים על הזהות שלה כמדינה בעלת חירויות. הטילים שלנו הם אלה ששומרים על החיים במדינה ועל גבולותיה".
ב-30 שנה בנה נסראללה ארגון בדמותו ובצלמו, לטוב ולרע, מבלי ששכח את הרקע שלו ואת תומכיו בלבנון ומחוצה לה. בהסתמך על פעולותיו ומעמדתו הנוכחי, נראה שאת השנים הבאות הוא יקדיש בעיקר לתפקידו כמדינאי. קודם כל בתוך לבנון, אבל לא רק.
