"בכל 4 ביולי אני שולחת במייל ברכת יום הולדת שמח לחטופים שאני בקשר איתם. זה היום שבו נולדנו מחדש, היום שבו קיבלנו את החיים במתנה" – מחר יחול אחד הימים המיוחדים בתולדותיה של ישראל המודרנית, וגם בחייה של מוניק אפשטיין: יום השנה למבצע אנטבה, שמוכר כיום כ"מבצע יונתן", על שמו של מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל יוני נתניהו, שנהרג במהלכו.
ביום ראשון, 27 ביוני 1976, נחטפו 105 נוסעי טיסת אייר פראנס מנתב"ג לפריז על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים, שלקחו אותם כבני ערובה במטרה להחליפם תמורת מחבלים שהיו כלואים בישראל ובמדינות נוספות. ב־4 ביולי הגיע לאוגנדה כוח צבאי ישראלי כדי לחלץ את החטופים. אלוף (מיל') דורון אלמוג, אז רב־סרן ומפקד סיירת צנחנים, היה החייל הראשון שדרך על אדמת אנטבה.
בין אלה שחבים את חייהם לו ולחבריו נמצאת מוניק אפשטיין. בסוף השבוע הם סגרו מעגל במפגש מרגש. אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית, הגיע לפריז כדי להיפגש עם ראשי הקהילה היהודית בצרפת ועם אנשים שעומדים לעלות בקיץ לישראל. הוא ניצל את השהות בעיר על מנת להיפגש גם עם אפשטיין. השניים התחבקו בהתרגשות דקות ארוכות, ומוניק שלפה תמונות וגזרי עיתונים מימי המבצע, ששמרה עד היום.
אפשטיין, אזרחית צרפת, הייתה בשנות ה־20 לחייה בימי מבצע אנטבה. היא גרה באותן שנים בישראל יחד עם בעלה, גבי. היא סיפרה לאלמוג כי כמי שהוריה עברו את השואה, הרגעים הקשים עבורה היו אלה שבהם הטרוריסטים הגרמנים עשו סלקציה והפרידו בין נוסעי המטוס הישראלים והיהודים לבין השאר. 34 שנים קודם לכן, ביולי 1942, עברו יהודי צרפת סלקציה, ואביה של מוניק ניצל בידי כומר שהוכר לימים כחסיד אומות עולם.
מאחר שמוניק דיברה גרמנית, היא שימשה כמתורגמנית בין המחבל והמחבלת שדיברו גרמנית לבין קברניט המטוס ושאר הנוסעים. "המחבלים הגרמנים לא ידעו איך 'לאכול' את הנוסעים עם שני הדרכונים, כמוני. בגלל זה שאלו אותי שאלות. את ז'אן ז'אק מימוני, שנהרג במהלך החילוץ, שאלו שאלות במשך שעות ארוכות", היא מספרת.
במהלך השנים היא שמרה על קשר עם חלק מהחטופים ואף השתתפה בהלוויית הקברניט הצרפתי של המטוס, מישל בקוס, שהתעקש באופן הרואי להישאר עם הנוסעים הישראלים והיהודים וסירב להשתחרר עם השאר.
"המפגש עם דורון היה מאוד מיוחד", סיפרה מוניק בשיחה עם "ידיעות אחרונות", "רק אחרי שהוא הסתיים הבנתי עד כמה אני מתרגשת. לקח לי זמן לעכל את זה. בשנים האחרונות פגשתי עוד שני חיילים שלקחו חלק במבצע והצילו את החיים שלנו. במהלך השנים לא התעסקתי בזה יותר מדי כי חשבתי שנכון יותר להתעסק בעתיד, אבל כשנפגשתי עם החיילים ועם דורון הרבה קצוות התחברו לי. לפני כן לא ידעתי הרבה על כל התכנון של המבצע, על מאחורי הקלעים, ובשיחות האלה הבנתי שבישראל חסרה אינפורמציה על מה שקרה בתוך המטוס".
אלמוג הנרגש סיפר: "היה לי חשוב להיפגש עם מוניק אפשטיין כדי לחוש את הסולידריות שאיחדה אותנו פעם, הסולידריות הנסדקת שעומדת היום במבחן; כדי לחוש דרך סיפורה את רגעי הפחד שליוו את בני הערובה; לזכור את חובתנו המוסרית לסייע לבני הערובה בקרבנו, לא רק אלה המוחזקים באיומי רובה; להיזכר לרגע בחירוף הנפש והנכונות הטוטאלית לצאת למבצע דמיוני, במרחק 4,000 קילומטר ממדינת ישראל, כדי להציל נפשות; כדי לזכור שוב שמבצע אנטבה הוא מופת לציווי מוסרי, בכל אשר נלך".
את אהבתה למדינת ישראל ואת סיפורי הגבורה של המבצע העבירה מוניק לילדיה. בנה הבכור, שגדל על הסיפורים האלה, החליט לעלות לישראל ולהתגייס לצנחנים, בדיוק כמו אלמוג וחיילים אחרים בצוות החילוץ. "הוא נשאר לגור בישראל ועדיין עושה מילואים", היא מספרת בגאווה, "הצעתי לדורון שהפגישה הבאה תתקיים בארץ, יחד עם בני".
