ההיסטוריה של צה"ל מלאה בתאריכים מכוננים, חלקם מציינים הישגים כבירים ואחרים מנציחים כישלונות צורבים. את רובם הציבור מכיר ויש כאלה שידועים למעטים. אבל הרגע ההיסטורי והטרגי שבו הצבא נמצא עכשיו לא נחתם ביום מסוים והוא לא נולד בעקבות משימה צבאית הרואית או אכזבה שנרשמה לדיראון עולם.
כל מי שמשתחרר מהקלישאות, רואה את התמונה החמורה: גם אם איכשהו כל הצדדים ילחצו על בלמי החירום, צבא ההגנה לישראל כבר לא יחזור להיות מה שהיה. אפשר להתווכח אם זהו קיצו הטבעי של תהליך ארוך טווח או פנייה חדה עקב נסיבות חריגות. זה כבר עניין להיסטוריונים. התוצאה זהה: המשבר הפוליטי והחברתי הפך את הצבא כפי שהכרנו אותו, כלומר זירה שבה כמעט כל החברה הישראלית נפגשת כדי לכונן אומה שקמה מאפר, לארגון מסוכסך, מדוכדך ופשוט עצוב. ואת הנעשה לא ניתן להשיב, אלא רק לחשוב היטב כיצד לעצב את הצבא מחדש, לקראת האתגרים שנכונו לו.
הציבור עשוי לחשוב, בטעות, שהווירוס שמחסל את הלכידות הצה"לית תוקף בעוצמה רק את חיל האוויר. אלא שהמצב קשה גם באגף המודיעין וגם ביחידות השדה. הכוונה היא לא לסמלים בגולני ובצנחנים, אבל בהחלט לקצינים ואנשי הקבע בחטיבות הללו ואחרות. השיח הפוליטי, בצורה הכי רעילה שלו, פשה בכל מקום. הסרטון שהופץ אמש, שנענה בגינוי תקיף על ידי שר הביטחון יואב גלנט ודובר צה"ל תת-אלוף דניאל הגרי, אך הופץ על ידי שני שרים, מיקי זוהר שמחק אותו ואיתמר בן גביר שסירב למחוק, גרם לתחושות קשות בקרב הטייסים. אם מטרת היוצר הייתה לעורר מודעות לסכנה מפני מלחמת האחים, הוא החמיץ אותה ובגדול.
לכן גם אם רמת הכשירות טרם נפגעה, בצה"ל אומרים שהלכידות ספגה כמה וכמה כדורים, וזה לכשעצמו נזק ליכולתו של צה"ל להתמודד עם משבר ביטחוני – וכידוע לא חסרים כאלה. "אני חש אחריות כבדה על הכתפיים", אמר מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר. "העניין שלי הוא בכשירות ובלכידות החיל ובעמידה במשימות הכבדות שמוטלות עליו. לאמירות הקשות בימים האחרונים כלפי הצבא וחיל האוויר בסדיר ובמילואים, אין שום מקום בחברה והן מחוללות וחוללו נזק גדול. אני מגנה אותן בכל תוקף". הבעיה עם בר שבדברים הפומביים הראשונים שלו בגל הזה, אחרי שיצא ובצדק נגד אלה שמשמיצים את הטייסים, הוא גם טעה טעות חמורה כשלא אמר מילה נגד תופעת האי-התייצבות, ודאי כשזאת הופעה פומבית ראשונה בגל הנוכחי.
בר והרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, אחראים לשקף לדרג המדיני, שר הביטחון יואב גלנט וראש הממשלה בנימין נתניהו, את תמונת המצב האמיתית. ושם, נכון לאמש, לא חל שינוי משמעותי: מספר הקצינים בחיל האוויר שהודיעו שיפסיקו להתייצב למילואים עומד על כ-200 מכלל המערכים בחיל. מעטים מהם הם טייסים בטייסות: רובם מתנדבים בבית ספר לטיסה ובמטה המבצעי. קיימות גם כמובן עצומות ופניות של מילואימניקים מחלקים אחרים של הצבא, אבל צה"ל יודע להסתדר עם פחות לוחמים. לעומת זאת, קיצוץ דרמטי במספר הטייסים שעומדים לרשות חיל האוויר מהווה פגיעה אסטרטגית. כרגע האירוע מוכל, אבל לאף אחד בצבא אין מודיעין ודאי שיאמר להם מה יקרה אם החקיקה תעבור בקריאה שלישית, והאם אכן עוד מאות רבות יממשו את איומם. בצמרת הצבא עדיין מקווים לגילויי אחריות, בוודאי נוכח האיומים הביטחוניים.
גם בשל כך, בר והלוי נזהרים מאוד בדיווחים כלפי מעלה, על מנת שלא ליצור תמונה מקלה ולא אותנטית. הרמטכ"ל אמר למקורביו במהלך השבוע: "אציג לדרג המדיני רק תמונת מצב אמינה של כשירות ולכידות צה"ל. לא אשנה פסיק, לא למעלה ולא למטה".
הלוי, שצריך לזכור שהוא בדיוק חצי שנה בתפקיד, חש אחריות כבדה. אם יתברר שהפריז בהתרעותיו הוא יחטוף מהדרג המדיני (מתומכיהם בתקשורת הוא כבר ממילא סופג כבר חודשים), בטענה ששיתף פעולה עם המחאה. אם יפחית מהאיום והוא יתפוצץ לכולם בפרצוף, יקבעו שהוא לא נלחם מספיק מול נתניהו ויהיה עליו לספק הסברים.
אתמול כתבתי בעמודים אלו על בדידותו של הרמטכ"ל, שלא יכול להתייעץ עם מרבית קודמיו בתפקיד שלוקחים חלק פעיל במחאה, וזאת בניגוד למשל למפקד החיל, שעשה זאת אתמול (וספג ביקורת על כך, בשל הנוכחות של אמיר אשל). כעת מתברר שבגלל המשבר הפוליטי החריף הוא לא כינס את הפורום החשוב הזה אפילו פעם אחת, בגלל הזיהוי של דמויות כגון אהוד ברק, משה (בוגי) יעלון ודן חלוץ.
אלא שגם האמפתיה והסימפטיה לא יעזרו להלוי, שללא נסיגה של נתניהו, ומהופעתו אמש לא נשמע שהוא בדרך לוותר, ועם התגברות המחאה בחיל האוויר, יצטרך לקבל את ההחלטה שבמידה מסוימת יכולה להגדיר את הקדנציה שלו: הנפת הדגל האדום.
כרגע לא ברור מה יגרום לרמטכ"ל לעשות זאת, אבל זאת תהיה שעה קשה, שתגרום לטלטלה רבתי. לקודמו של הלוי, אביב כוכבי, היו תוכניות גדולות שעברו שינוי רדיקלי בגלל נגיף הקורונה, שהתאפיין בעצמו משבר חברתי. אולם ליד התסבוכת שבה הלוי נמצא, התקופה ההיא במטכ"ל נראית כמו נוסטלגיה.
ואם זה לא מספיק, הרמטכ"ל ביקר אתמול בגבול לבנון וצולם על-ידי חיזבאללה, שדאג להפיץ את התמונות כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל. ובכן, עם כל הכבוד לנהי שנשמע על כך שהוא נותר חשוף ולא ממוגן מספיק, אוי ואבוי למדינה שבה הרמטכ"ל נמנע מביקור במוצב כמו ציפורן בצפון, בגלל איום חיצוני. בניגוד לטענות, הרמטכ"ל פעל על פי ההנחיות של היחידה לאבטחת אישים ובהמשך גם הסתובב עם שכפ"ץ וקסדה. הנוכחות של חיזבאללה על הגדר לא חדשה ויחידת הפפראצי שלו דואגת לתעד גם קצינים בדרגות נמוכות יותר מרב-אלוף הלוי. אגב, אם חסן נסראללה רוצה, הוא גם יכול לעבור מצילומים לירי טילי נ"ט לעבר שיירת הרמטכ"ל. העובדה היא שזה לא קורה, וטוב מאוד שהרמטכ"ל מבקר בקו המגע. בימים כל כך גרועים להרתעה הישראלית, ודווקא מבפנים, גם זה משהו קטן מאוד להתנחם בו.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.07.23