ליֶנס סטולטנברג, מזכ"ל נאט"ו, יש 140 אלף חיילים שאמורים לדעת, בדרך כזו או אחרת, איך לפתור משברים. לא מדובר בסדר כוחות גדול במיוחד, ועדיין סטולטנברג, שכהונתו הוארכה לאחרונה בפעם הרביעית בשנה נוספת וכך יסגור עשר שנים בתפקיד, הוא אולי האיש החשוב ביותר בעולם כיום מבחינה ביטחונית. כוחותיו פזורים במשימות ימיות ואוויריות, בקוסובו, אפגניסטן, קרן אפריקה ועוד. וזאת מבלי להזכיר את צירוף החברות החדשות, שוודיה ופינלנד, במאמץ להילחם (לא בצורה ישירה) בפלישה הרוסית לאוקראינה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ואם כל זה לא מספיק לסטולטנברג הנורווגי, מאז הפסגה של נאט"ו בווילנה הוא והברית נתונים תחת מתקפה אדירה של עוד אימפריה. סוכנות הידיעות הרשמית של סין מוציאה קליפ אחרי קליפ של הפצצות ודם, ומציירת את נאט"ו כמכונת מלחמה, רוצח קטלני שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשירות ארצות הברית מביא לכאוס גלובלי ולהרג של אלפי אזרחים מוחלשים – במקום להביא שלום לעולם. לסינים יש חשבון ארוך עם נאט"ו עוד מאז הפצצת השגרירות בבלגרד ב-1999 והריגתם של שלושה עיתונאים סינים, אך העימות העכשווי נוצר על רקע התקרבות יפן לנאט"ו והחשש הסיני הלא-מבוסס מהתערבות הברית במצרי טייוואן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
סטולטנברג, אם כן, הוא האחראי הראשי להגן על המערב מפני רוסיה וסין. שתי מעצמות גרעין נטולות שקיפות, שעסוקות ללא הרף בתקיפות סייבר, דיסאינפורמציה וניסיון לפלג בין חברות הברית לבין האיחוד האירופי וארה"ב. אבל מי הוא סטולטנברג, ומה בסיפור שלו יכול לגרום לנו להאמין שהוא מסוגל להיות "כיפת ברזל" של ההתקפה המשולבת על הדמוקרטיה המערבית?
הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת נורווגיה מטעם הסוציאל-דמוקרטים, בפעם הראשונה כשהוא רק בן 40. לתפקידו הנוכחי הגיע מרקע כלכלי ובלי שום רקע ביטחוני (בניגוד לאביו, ת'ורבלד, שהיה שר הביטחון ושר החוץ), ובאופן אירוני, הוא נבחר לתפקיד גם בשל העובדה שהוא ידע לבנות גשרים של פשרות לרוסיה.
סטולטנברג העביר חלק משנות ילדותו ביוגוסלביה בגלל עבודתו הדיפלומטית של אביו, למד בבתי ספר יוקרתיים, סיים תואר בכלכלה מאוניברסיטת אוסלו, והיה עיתונאי ומנהיג של התנועה הצעירה של מפלגת הלייבור. הוא עבד גם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומרצה לפי שעה באוניברסיטה.
לפוליטיקה הגיע בעקבות אחותו שהייתה חברה בתנועה המרקסיסטית-לניניסטית באוסלו, ופעילותו הראשונה הייתה הפגנות נגד הפצצות ארה"ב בווייטנאם ושבירת החלונות של השגרירות על ידי הטלת אבנים. בתחילת פעילותו הפוליטית הוא יצר קשרים עם דיפלומטים רוסים, עד שהוזהר על ידי שירותי הביון הנורווגים כי כמה מהאנשים שאיתם הוא בקשר שייכים לקג"ב, והם גם נתנו לו שם קוד: "סטקלוב".
כראש ממשלה הוא חתם על הסכם גבולות עם רוסיה, וכמה שנים לאחר מכן על הסכם מעבר יבשתי בין המדינות ללא ויזות. הוא שלח חיילים נורווגים לאפגניסטן, וב-2011, לאחר מסע ההרג החמור ביותר בתולדות נורווגיה (חלק ממנו נגד חברים בתנועה הצעירה של מפלגת הלייבור), הוא אמר שנורווגיה זקוקה ל"יותר פתיחות, יותר דמוקרטיה ויותר אנושיות, אבל בלי תמימות". ב-2013 הוא הפסיד את ראשות הממשלה, למרות תעלול שלו שבו התחפש לנהג מונית כדי לשמוע את הקול של העם. שנה לאחר מכן, האיש שחשב קודם על רווחה וחברה והאמין שפלונטרים צריך לפרק בדרכי שלום, מונה למזכ"ל נאט"ו.
העובדה שנאט"ו עסוקה בכיבוי שריפות בכל העולם, בניסיון להרחיב את כנפיה גם למזרח אירופה ובמלחמה של רוסיה עם אוקראינה, גרמה לכך שהיקף ההשקעה וההוצאות של הברית הוא הגדול ביותר מאז סופה של המלחמה הקרה. המלחמה ברוסיה גרמה לכל חברות הברית להבין את חשיבותה ולתמוך בה יותר ויותר כחלק מהתקציב השנתי של המדינה. סטולטנברג, שכל חייו הושווה (לגאוותו) לטוני בלייר הבריטי ולניו־לייבור, אחראי עכשיו על מפלצת צבאית עם תקציב ענק ומגדל בבל של חיילים מכל המערב, שאמורה להתנהג בניגוד לאופייה ולדנ"א שלה: כל כלי הנשק וכוח האדם אמורים להיות זרוע אסטרטגית שמנסה להשכין שלום בעולם.
האירועים היותר טראומטיים בחייו הפוליטיים של סטולטנברג הם שעיצבו את השקפת עולמו הנוכחית ואת מנהיגותו. הממשלה הראשונה שלו, שהתאפיינה בהפרטה מהירה ורחבה של חברות ממשלתיות, התפרקה בעיקר כי הרפורמות קרו מהר מדי ובלי תקשורת עם האזרחים. מאז, אחד המאפיינים הגדולים ביותר שלו הוא שקיפות מוחלטת לגבי מעשיו ותוכניותיו.
בהספד שלו בטקס הזיכרון לזכר קורבנות אסון הפצצה במשרדי ראש הממשלה (כשהוא היה בתפקיד, שמונה עובדים נהרגו) ואסון הירי שלאחריה, סטולטנברג ציטט את הנערה סטיין רנטה האלהם שאמרה בראיון ל-CNN מיד לאחר הפיגוע: "אם בן אדם אחד יכול לייצר כל כך הרבה שנאה, תחשבו כמה אהבה אנחנו יכולים לייצר ביחד". ציטוט שהופך למוטו של סטולטנברג: את החושך נגרש עם אור, את העצב נגרש עם שמחה, את המלחמה נגרש בשלום. את פוטין ננצח רק ביחד.
סטולטנברג איבד את הנאיביות שלו בפיגוע הזה. כראש ממשלה הוא הגביר את מרוץ החימוש של הצבא הנורווגי, הפך אותו למודרני (נורווגיה היא אחת המדינות עם ההשקעה הגדולה ביותר פר אדם בצבא), ושלח את כוחותיו למשימות נאט"ו ברחבי העולם. כמו אביו, הוא נחשב למבקר חריף של מדיניות ישראל והצבא בעזה. כמזכ"ל נאט"ו הוא מעודד דיאלוג ופתרון משברים לפני פעולה צבאית ממשית, אבל מצד שני אחראי למרוץ החימוש הגדול ביותר של הברית מאז המלחמה הקרה ולהעלאת ההשקעות של כל החברות בברית.
סטולטנברג התמנה לתפקידו הנוכחי ב-1 באוקטובר 2014, כמעט שמונה חודשים לאחר המשבר הראשון בין רוסיה לאוקראינה בחצי האי קרים. הוא קודם לתפקיד על ידי קנצלרית גרמניה ששיכנעה את ארה"ב ובריטניה כי סטולטנברג הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד בשל הקשרים שלו ברוסיה והעסקאות וההסכמים שהוא חתם איתה.
הוא התעקש על שיתוף פעולה עם הרוסים ופתרון קונפליקטים בדרכי שלום, אבל על הדרך זכה לקיתונות של ביקורת, בעיקר בשל חוסר ההתייחסות שלו למשבר ההגירה שמזעזע את אירופה עד היום, במקום ללחוץ על טורקיה, חברת נאט"ו, לעצור את זרם המהגרים. בכלל, ביקורת רבה מופנית אליו על כך שהוא לא מתייחס למשבר זכויות האדם והדמוקרטיה בטורקיה מטעמים אסטרטגיים. הוא גם לא נוגע בסכסוך בקפריסין, ומגן על הפלישה הטורקית לצפון סוריה בטענה כי אף מדינה לא סבלה מטרור כמו טורקיה. כמזכ"ל נאט"ו הוא אמר שעל הברית לחשוב על יותר שיתופי פעולה עם ישראל, ומצד שני הבהיר כי נאט"ו לא תסייע באופן אקטיבי לישראל במקרה של תקיפה איראנית.
הרגע המונומנטלי של סטולטנברג בתפקיד הוא העימות שלו עם דונלד טראמפ, שלאחר בחירתו ניסה להמעיט מכוחה של הברית ודרש יותר שוויון בנטל בין החברות. סטולטנברג משכנע את טראמפ שהנטל מחולק בצורה צודקת, וכי הוא חייב לשמור על נאט"ו חזקה בגלל האיום הרוסי. ולא רק שסטולטנברג מצליח, אלא שהוא גם מצרף לברית חברות חדשות: המדינות הבלטיות.
לכל אורך תפקידו כמזכ"ל הוא נוקט בשיטת המקל והגזר. מתקרב ליפן, דרום־קוריאה, אוסטרליה וניו־זילנד כדי לאיים על סין ומגדיל את התקציב כדי לאיים על רוסיה, אבל באותה העת מדגיש את החשיבות של שיחות והתקרבות עם שתי המעצמות. "אסור לנו להתפתות לרווחים כלכליים בטווח הקצר, שהולכים לאיים על הביטחון והדמוקרטיה שלנו בטווח הארוך", הוא אומר.
במאי 2021 היה אחראי לאחד הכישלונות הגדולים של נאט"ו: הנסיגה החפוזה מאפגינסטן, והקריסה המיידית של הכוחות המקומיים שאותם אימנו כוחות נאט"ו כדי להגן על התושבים מפני הטליבאן. שבועות אחרי הנסיגה, הטליבאן משתלט כמעט על כל אפגניסטן. "אימנו אותם כדי שיוכלו לתת ביטחון לאפגיניסטן, אני לא יכול להאמין באיזו מהירות זה קרה", אמר סטולטנברג ההמום.
חצי שנה לאחר מכן איים פוטין כי הצבת כלי נשק באוקראינה תהווה עבורו חציית קו אדום. "רק נאט"ו וחברות הברית שלה יכולות לקבוע אם אוקראינה תצטרף לברית", אמר סטולטנברג בתקיפות, "לרוסיה אין זכות לקבוע או לשלוט על שכנותיה". שלושה חודשים לאחר מכן, בסוף פברואר 2022, הכוחות הרוסיים פולשים לאוקראינה.
האסטרטגיה של סטולטנברג מול רוסיה מחולקת לשניים: הראשונה היא שהמלחמה לא תנזול לתחומי מדינות נאט"ו, והשנייה היא להמשיך לדאוג שמדינות הברית יציידו את אוקראינה בכלי נשק להמשך המלחמה. "פוטין מתכונן למלחמה ארוכה", הוא אמר במרץ, "מה שאין לו באיכות יש לו בכמות, והוא שולח אלפי חיילים למתקפה אחרי מתקפה. כיום, בניגוד לעבר, אני כן מאמין שיש סיכוי לקרב בין רוסיה לנאט"ו". הוא גם המשיך להתריע נגד הסיוע הסיני לרוסיה, בעיקר בהפצת דיסאינפורמציה ובשדרוג עצום של אמצעי המעקב והמודיעין שלהם.
קורות החיים של סטולטנברג אמנם עמוסים, אבל אין בהם רגעים יותר מדי דרסטיים. אחותו מתה לאחר מאבק בהתמכרות להרואין, הבן שלו לומד סינית, הוא הודה בעישון חשיש כנער, ופעם אחת היה מעורב בתאונת דרכים כשמכונית המפלגה נתקעה ברכב חונה, וסטולטנברג לא השאיר שום פרטים אישיים עבור נהג הרכב הנפגע. שום דבר דרמטי. שום דבר שירמז על זה שעל סף הפנסיה, הוא יבקש עוד הארכה אחת בתפקידו כמזכ"ל נאט"ו כדי להילחם את המלחמה האחרונה שלו, המלחמה של העולם נגד שתי אימפריות המאיימות על הערכים המערביים שהם הדת שלו: המלחמה למנוע מלחמת עולם שלישית.
