זמן קצר אחרי שנישואיה התפרקו, הגיעה יסמין (שם בדוי) לבית המשפט. "היינו נשואים 14 שנה ויש לנו שלושה ילדים משותפים", היא מספרת. "אחרי שהחלטנו להיפרד היו בינינו מחלוקות סביב רכוש, משמורת, מזונות וכו'. באופן טבעי פניתי לבית המשפט לענייני משפחה בתל־אביב כדי שיכריע בסכסוך".
התביעה של יסמין הוגשה בתחילת 2020, והדיון הראשון בתיק נקבע לחודשיים אחר כך. אלא שאז התברר שהשופטת שדנה בתיק פורשת במפתיע מתפקידה, וזאת מבלי שמונה לה מחליף. "התיק שלי הועבר לשופט אחר, בכיר יותר", מספרת יסמין. "בהתחלה שמחתי. בכל זאת הוא שופט מנוסה, וציפיתי שהוא יקדם את התיק, יגלגל את הדברים קדימה. אבל זה ממש לא מה שקרה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השופט החדש הוא אכן שופט מנוסה ומוערך, אלא שהוא מתקשה, כך נראה, להתמודד עם עומס העבודה שהופל עליו בתקופה האחרונה. כמו התיק של יסמין, גם תיקים אחרים של השופטת שפרשה הונחו על שולחנו, שעוד קודם לכן היה עמוס. "מאותו רגע, הכול פשוט נתקע", אומרת יסמין. "סחבת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בזמן הרב שחלף מאז תחילת הדיונים בתיק, כמעט שלא הייתה בו כל התקדמות. למעט דיונים טכניים, שלוש שנים וחצי לאחר הגשת התביעה והמשפט אפילו לא הגיע לשלב ההוכחות. "הדבר הכי קשה זה הילדים", נסדק קולה של יסמין. "את הילד הקטן שלי לא ראיתי כבר חצי שנה. הוא לא מדבר איתי ואין לי שום דרך להחזיר אותו. לא דרך בית המשפט, שהתחושה היא שממש לא אכפת לו מהמצב, ולא דרך שום מקום אחר. הוא ילד קטן, אין לו יכולת להבין מי צודק, אבא או אמא, ועד שבית המשפט יכריע, החיים שלנו פשוט נמצאים בהולד, באי־ודאות נוראית".
"התחושה היא שהתיק נפל בין הכיסאות", אומרת עורכת דינה של יסמין. "כל דבר לוקח המון זמן, החלטות לא מתקבלות, אנחנו מגישים מועדים אפשריים לדיון - והשופט פשוט לא קובע תאריך".
למה המשפט לא מתקדם?
"כי יש על השופט עומס אדיר. אני מכירה אותו משנים קודמות, ועד עכשיו זה לא היה ככה. גם כשכן ניתנות החלטות טכניות בתיק, התחושה היא שהוא לא קורא את החומר המשפטי ורק מנסה למשוך זמן, וזה לא רק אצלו. בזמן האחרון אני מגיעה לדיונים ופוגשת שופטים פחות מוכנים, יותר עצבניים ועם פחות סבלנות. מה שמעניין אותם זה שהצדדים יגיעו לפשרה ויסגרו את העניינים ביניהם. מדי פעם, בשקט, השופטים גם אומרים לנו שהם קורסים תחת העומס. בינתיים הלקוחה שלי עוברת כתישה, גם כלכלית, אבל בעיקר נפשית. יסמין היא חזקה, אבל אתה יודע כמה לקוחות היו לי שפשוט ויתרו על הילדים שלהם, רק כי הם לא יכלו להרשות לעצמם להיגרר עם ההליך המשפטי?"
משיחות עם שורה של עורכי דין, מתברר כי המקרה של יסמין מייצג היטב את מה שמתרחש בתקופה האחרונה במערכת המשפט הישראלית: שופטים שמתקשים לצלול לעומק החומר המונח לפניהם, תיקים שנמתחים לאורך שנים, וניסיון עיקש של המערכת לדחוק את הצדדים להגיע להסכמות ביניהם, במקום שאיפה למצות את הדין כראוי.
התופעות הללו הן בעיקרן תוצאה של דבר אחד: העומס האדיר המושת על כתפי השופטים. אם בישראל ישנם 8.2 שופטים לכל מאה אלף אזרחים, הרי שבאירופה המספר הזה הוא כמעט פי שלושה (21.4), וזאת כאשר כמות התיקים המשפטיים לנפש בישראל גדולה פי שניים מבאירופה. ובמילים אחרות: שופט ממוצע בישראל צריך להתמודד עם פי שישה יותר תיקים מאשר מקבילו האירופאי.
לכאורה, ניתן להקל את העומס הזה על ידי מינוי שופטים במקום אלו שפרשו והוספת שופטים חדשים למערכת. אלא שמינוי שופטים בישראל הוא פשוט אירוע שלא מתרחש, וגם לא צפוי להתרחש בקרוב. והכול בגלל, איך לא, המאבק הייצרי סביב הרפורמה המשפטית.
בתוך ים המחאות, ניסיונות הפשרה, איומי הסרבנות והמאבק סביב המשך החקיקה, כמעט שנשכחה העובדה שהוועדה לבחירת שופטים, הגוף שאמון על מילוי השורות וקידום שופטים בתוך מערכת המשפט, לא התכנסה כבר שנה ושלושה חודשים, מאז ששר המשפטים דאז גדעון סער כינס אותה באפריל 2022.
לוין, כידוע, מסרב בתוקף לממש את סמכותו הבלעדית ולכנס את הוועדה, כל עוד הרכבה לא ישונה בחוק כך שיאפשר לממשלה לשלוט בה. את המחיר המיידי משלמים יסמין וכל האזרחים שהגיעו לבתי המשפט, אבל גילו שהדרך ליום הדין המיוחל רצופה בעינויי דין מייאשים. "שיהיה ברור: יש פה מצוקה קשה והשופטים נמצאים מתחת לאלונקה, עובדים ונאנקים, אבל עושים את העבודה", אומר לנו מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר. "כרגע, אנחנו עדיין עם הראש מעל המים".
כרגע.
מלכתחילה, מערכת המשפט בישראל פועלת, כאמור, בחסר. לכן, אגף התקציבים באוצר אישר תוספת של יותר מ־50 תקנים חדשים לשופטים, שהיו אמורים להיכנס לתוקף ב־2023 וב־2024. אלא שכאמור, כל עוד הוועדה לבחירת שופטים לא מתכנסת, התקנים הללו לא יאוישו. המצב, על פי דוח שפורסם לאחרונה בידי הרשות השופטת, חמור: עד סוף השנה צפויה המערכת לסבול ממחסור של 54 תקנים מאוישים. עד סוף 2024, אם לא יהיה שינוי, המספר הזה צפוי לגדול ל־113.
נדמה שהשופט בדימוס אורי שהם, המכהן כנציב התלונות על השופטים, תימצת את העניין בצורה הטובה ביותר. בדוח השנתי שפירסם החודש ואשר סוקר את שנת 2022, כתב שכמחצית מהתלונות על שופטים שנמצאו מוצדקות, היו בגין התמשכות הליכים או עיכוב במתן החלטות ופסקי דין. "מדובר בעלייה משמעותית ביותר לעומת השנה הקודמת", כתב שהם. "העובדה כי לא מונו שופטים חדשים מהווה אתגר לא פשוט לשופטים ומשפיעה על אופן ניהול דיוניהם ואורך רוחם".
לחומרת המצב יש להוסיף שגם מרגע שהוועדה תכונס, הליך בחירת השופטים, הכשרתם וכניסתם לתפקיד, יימשך עוד כמה חודשים נוספים. "אם שופט מג'נגל היום 500 תיקים, ועכשיו פרש שופט מבית המשפט, אתה לוקח את 500 התיקים האלה ומחלק אותם על השופטים שנמצאים באותה מחלקה", אומר, בהתבטאות נדירה, שופט מכהן בבית המשפט. "אז במקום שיהיו לך 500 תיקים, יש לך עכשיו 550. אתה יכול להבין לבד שזה מאט את הקצב, שזה גורם תסכול ושאנשים ממתינים בתור הרבה מאוד זמן. הציבור סובל מהסיפור הזה, וגם השופטים, שגם ככה כורעים תחת הנטל. תוסיף לזה את העובדה שיש פה שר משפטים שלא מגיע אלינו, לא תומך בנו, לא מציג לנו דברים ואפילו לא מכנס ועדה כדי למלא את השורות החסרות. יש במערכת המשפט אווירת נכאים. תבין, שופטים מתחילים לראות את הלילה באולמות הדיונים, וכמובן שאין גמדים שכותבים לנו את פסקי הדין. אז מאוחר בלילה, אחרי שהילדים הולכים לישון, אתה יושב ומתחיל לכתוב".
למה זה גורם?
"מתחיל להיות חשש בתוך המערכת שהאיכות של כתיבת פסקי דין תיפָּגע, שהסבלנות של השופטים – שהיא גם ככה על הקצה – תלך ותתקצר עוד יותר. אתה זוכר את הסרט הזה של צ'ארלי צ'פלין, כשהוא מאבד שליטה על פס הייצור? אנחנו כמעט שם".
התסכול, כך לדברי אותו שופט, לא נובע רק מעומס העבודה. אי־כינוס הוועדה גם מונע את האפשרות לקדם שופטים, ומותיר אותם ממורמרים וזועפים. "שופט שרוצה להתקדם וזה תקוע לו שנה ושנתיים מעבר למה שצריך להיות, מתוסכל", הוא אומר.
לדברי אותו שופט, חשש נוסף במערכת הוא מאי־מינוי מחליף לשופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, שצפויה לפרוש בעוד שלושה חודשים בלבד. "תחשוב מה הולך לקרות", הוא אומר. "היא פורשת, אין ועדה, ועכשיו יהיה משנה במקומה. כמו שבממשלות קודמות לא מינו נציב שב"ס או מפכ"ל, עכשיו גם מערכת המשפט תתנהל עם נשיא זמני, ממלא מקום. הרכילויות יגידו שנוח לשר המשפטים שיש לו נשיא בית משפט עליון חלש".
השופט צחי עוזיאל הוא נשיא בתי משפט השלום במחוז תל־אביב. מתוך כ־130 שופטים שנמצאים תחת אחריותו, חסרים תשעה. "המשמעות היא הגדלת מלאי התיקים שבטיפול השופטים המכהנים, וכפועל יוצא מכך, האטה מסוימת בקצב שמיעת התיקים", הוא אומר. "אני מדבר למשל על קביעת מועד ראשון לדיון מאוחר ממה שהיינו רגילים קודם לכן, או ממה שהיינו רוצים, פער גדול בין דיונים, ומתן פסק דין במועד רחוק יותר ממה שרצוי".
ובכל זאת, השופט עוזיאל אופטימי. לדבריו המערכת עושה ככל שביכולתה להתמודד עם העומס ולצמצם את הפערים הללו. "השופטים שלנו, בשל תחושת השליחות שמאפיינת את התפקיד שלהם, נרתמים ומתגייסים לטפל בעומס החריג שנוצר", הוא מתחייב. "זה מצריך מאיתנו גם חשיבה מחוץ לקופסה, כמו למשל קיום דיונים בזום, כדי לחסוך זמן ולמנוע דחיות. בנוסף, חלק משמעותי מהשופטים שלנו שומעים במהלך פגרת הקיץ דיונים בתביעות קטנות, שם מדובר באנשים שלא מיוצגים על ידי עורכי דין, שגם הם יוצאים בדרך כלל לחופשה בקיץ. בדרך הזו אני מפנה יותר ימי דיונים במהלך שנת המשפט לקידום תיקים אחרים, שבהם הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין".
בית המשפט המחוזי העמוס ביותר בישראל הוא זה של מחוז מרכז. רק השנה נפתחו בו כ־7,100 הליכים, ובסך הוא מטפל כעת בכ־11 אלף תיקים, כאשר התקינה שלו היא 45 שופטים בלבד (כלומר כ־250 תיקים לשופט, וזה מבלי לקחת בחשבון שחלק מהתיקים דורשים הרכב של שלושה שופטים). בנוסף, שלושה שופטים פרשו או נמצאים בהליכי פרישה, מבלי שיש להם מחליף. "וגם יש לנו גידול עצום בתיקים, שמחייב תוספת תקינה מעבר לשופטים הקיימים", אומרת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת רות לורך. "השמיכה מאוד קצרה".
השופטת רות לורך: "הימשכות התהליכים קשה עוד יותר כשמדובר בעבירות מין. על פי הנוהל, למשל, חובה על בית המשפט לשמוע את עדותו של קטין נפגע עבירת מין עד 90 יום מרגע הגשת כתב האישום. ליבי נחמץ, אבל אנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים האלה"
הנשיאה, יחד עם סגניה, מחלקת את התיקים בין השופטים השונים. "כל תיק שמוגש - מיד מנותב לשופט", היא אומרת. "זה אומר שבכל יום כל שופט מקבל עוד ועוד תיקים, מה שגורם גם לעומס רגשי רב".
איך את מתמודדת עם העומס הזה?
"השופטים במדינת ישראל הם מסורים, ערכיים ורגישים. כל שופט מבין היטב שאם התהליכים מתמשכים, יש לזה השלכות רבות. התארכות הליכים זו הפגיעה הכי גדולה באזרח, ובמיוחד בהליך הפלילי, שם עינוי הדין הוא לא רק לנאשם, אלא גם לנפגע העבירה. בעבירות הֲמָתה, למשל, משפחת המנוח חווה ממילא פגיעה קשה מעצם אובדן יקירם, אבל התמשכות ההליך המשפטי גם קשה להם מאוד, ולעיתים קרובות הם יכולים להתפנות לאבל רק לאחר סיומו. הימשכות התהליכים קשה עוד יותר כשמדובר בעבירות מין. על פי הנוהל, למשל, חובה על בית המשפט לשמוע את עדותו של קטין נפגע עבירת מין, עד 90 יום מרגע הגשת כתב האישום. אני פעמיים בשנה חייבת לדווח לנשיאה על העמידה שלנו בלוחות הזמנים, וליבי נחמץ, אבל אני מדווחת לה שאנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים האלה. לצערי יש מקרים שבהם עדותו של הקטין נשמעת רק חצי שנה אחרי הגשת כתב האישום".
עד כדי כך?
"אני 25 שנה שופטת ומעולם לא חשתי במצוקה הזו, עד כדי כך. אני עכשיו אמורה להקים הרכב שידון בתיק פשע חמור, שדורש שלושה שופטים - ואין לי שלושה שופטים".
המחסור בשופטים מייצר מצבים אבסורדיים. כך, למשל, מתברר שבשל מחסור בתקנים מאוישים, בית המשפט לתעבורה בבת־ים מתַגבר בחודשים האחרונים את בית המשפט לתעבורה בפתח־תקווה. לכן, כל אחד מהשופטים בבת־ים מבלה שבוע אחד בפתח־תקווה, שם הוא מנסה כמיטב יכולתו לחפות על החוסר בשופטים שם. לדברי עו"ד מיכל חגי מרגולין, בשל כך תיקים מועברים שוב ושוב בין שופטים שונים, מה שמסרבל את העבודה וגורם לדיונים כפולים. "העומס נהיה בלתי אפשרי. אם פעם הדיונים היו מסתיימים בסביבות ארבע אחר הצהריים, היום יש ימים שבהם יוצאים מבית המשפט בתשע בערב", היא אומרת. "אני מניחה שהעצבים ושיקול הדעת של השופט, כשהוא כבר מגיע לשעה שבע בערב, מן הסתם יהיה שונה. אחרי הכול, הם אנושיים והעומס לא שפוי. זה מגיע לרמה שאפילו אין איפה לשבת באולמות. מדובר בבור ללא תחתית".
גם בבתי המשפט הפליליים העבודה עולה על גדותיה. "העומס על השופטים גדל, אבל התקן שלהם נשאר אותו הדבר", אומר עורך הדין הפלילי יאיר רגב. "בתוך התקן הזה כל הזמן פורשים שופטים, ואף אחד לא ממלא את מקומם. מתחיל להיווצר מצב שהלחץ משפיע. אתה מגיע ליום דיונים בבית משפט אחרי שקבעו לך דיון בשעה 9:30, ופתאום אתה רואה שיש עוד 30 אנשים בתור איתך באותה השעה, ואלה של 8:30 עוד לא סיימו. אם אתה יוצא מבית המשפט ב־16:00 אתה מבסוט, ובסך הכול באת לדיון טכני של עשר דקות".
אחת הדרכים שבהן מנסה המערכת לקצר את התור ההולך ומשתרך, היא לדחוק בצדדים ללכת להסדר טיעון שיקצר מאוד את הדיון באולם המשפט. ישראל, כצפוי, היא אלופה בתחום: דוח הפרקליטות מאוקטובר 2021 מגלה כי 83 אחוז מהנאשמים שהורשעו ב־2020, הורשעו במסגרת הסדר טיעון. "אני יכול להעיד שלולא הסדרי טיעון, אין לנו יכולת, מבחינת כוח האדם, לשמוע ראיות בכל התיקים הפליליים", אמר לא מזמן נשיא בתי משפט השלום במחוז תל־אביב, השופט צחי עוזיאל, בראיון ל"גלובס".
"תאר לעצמך שפתאום כולם יחליטו שהם 'חפים מפשע' ולא מוכנים לסגור הסדרים", ממשיך עו"ד רגב. "במצב כזה המערכת, שגם כך תלויה על בלימה, נופלת ביום אחד. אין זמן לשבת ולהקשיב בנחת לעדים, לטיעונים של הסנגורים ושל התובעים ולנסות לברר באמת את האמת, אז הם מציעים לשני הצדדים להתפשר. עבריין שעושה את החשבון אם שווה לו ללכת למשפט - או לקבל עונש קל יחסית, הולך על הסדר הטיעון. הכול נהיה בינוני. אנשים נכנסים להיכל בית המשפט, ומגלים שצדק זה רק כוכב".
משיחות עם אנשי משפט מתברר שהמצוקה הגדולה ביותר מתרחשת בבתי הדין לענייני עבודה, שפועלים במחסור של 15 אחוז מהתקן הקיים. "ביום אחד, שופט שומע ארבעה תיקי הוכחות, ביום אחר עשרה קדמי משפט", אמרה לא מזמן נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט־לבנה.
מי שחוותה את העומס בבתי הדין לעבודה על בשרה היא מעיין (שם בדוי). לפני שש שנים עבדה מעיין כמלצרית בבית מלון באילת, שם הוטרדה מינית בידי עובד בכיר ממנה. לאחר שהתלוננה על כך בפני ההנהלה היא הועברה לתפקיד אחר, בעוד העובד המטריד נשאר בתפקידו. בפברואר 2018 הגישה מעיין תביעה לבית הדין האזורי באילת נגד העובד המטריד והנהלת בית המלון. "מאותו רגע, כל דבר לקח המון, המון זמן. בין כל דיון חלפה לפחות חצי שנה", היא אומרת. "באמצע הדרך גם הוחלף שופט. הייתי כל כך מותשת, שאמרתי לאמא שלי, 'אין לי כוחות לזה'. כמישהי שעברה הטרדה מינית, בסופו של דבר את רוצה כמה שיותר מהר שיביאו לך את הצדק שלך, ושמי שפגע בך יישא בתוצאות".
שופט מכהן: "מתחיל להיות חשש בתוך המערכת שהאיכות של כתיבת פסקי דין תיפָּגע, שהסבלנות של השופטים – שהיא גם ככה על הקצה – תלך ותתקצר עוד יותר. אתה זוכר את הסרט הזה של צ'ארלי צ'פלין, כשהוא מאבד שליטה על פס הייצור? אנחנו כמעט שם"
רק כעבור כשלוש שנים וחצי של ייסורים ניתן פסק הדין בתיק, והתביעה נדחתה. מעיין החליטה לערער, ונאלצה להמתין עוד שנה וחצי כדי לקבל פסק דין מבית הדין הארצי, שקיבל את הערעור ופסק לה פיצוי של 160 אלף שקל. "מרגע שהתחלתי את המהלך המשפטי ועד סופו, עברו חמש שנים. לאורך התקופה הזו המצב הנפשי שלי הידרדר", אומרת מעיין. "זה שיש עומס על בתי המשפט, זה ידוע. אבל בסופו של דבר זה גוף ציבורי שאמור, בכמה שפחות זמן, להביא לי את הצדק שלי. היום ניצחתי, אז אני במקום מאוד טוב, כי באמת, הצדק יצא לאור. אבל אני לא יכולה למחוק חמש שנים של סיוט. זה משהו שאני לא אשכח אף פעם".
"העומס על בתי המשפט בא בראש ובראשונה לידי ביטוי בהימשכות ההליכים", אומרת עו"ד דפנה אזולאי־רגב, מומחית לדיני עבודה, שייצגה את מעיין. "כשאת מגישה תביעה את יודעת שאם לא תתפשרי מול הצד השני - היא תימשך לפחות שנתיים רק בערכאה ראשונה, אם לא שלוש שנים. אבל אני חושבת שהבעיה המהותית פה היא ששופטים, בגלל העומס שמוטל עליהם, הרבה פעמים משתמשים בטיעון של התארכות ההליכים בכדי לדחוק בצדדים להגיע לפשרה. הם אומרים ללקוח, 'תיקח בחשבון שאם תחליט ללכת לפסק דין זה יכול לקחת עוד שנתיים־שלוש, לא כולל ערעור'".
גם ירון (שם בדוי) הרגיש את העומס הבלתי סביר על בשרו. בספטמבר 2019 הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בדרישה לקבל פיצויי פיטורים מחברה שבה הועסק במשך 11 שנים, ושסירבה להכיר בו כעובד שלה. "בסך הכול היו במשפט שלושה דיונים, כשבין כל דיון חלפו בין חצי שנה לשנה", הוא מספר. "אנחנו מדברים על דיונים של שעתיים, לא יותר מזה. בדיון האחרון השופטת גם ביקשה מאיתנו שנצא החוצה ונגיע להבנות. אחרי שסירבנו, השופטת כתבה שהיא תפרסם פסק דין בתיק".
זה קרה במאי 2022. פסק הדין הוגש לצדדים יותר משנה אחר כך, ביוני האחרון, שלוש שנים וחצי מרגע הגשת התביעה. אורך פסק הדין, אגב, היה חמישה עמודים בלבד. התביעה התקבלה. "זה בלתי נתפס, להמתין מעל שנה לפסק דין. זה דבר הזוי שלא מתקבל על הדעת", אומר ירון. "אבל מעבר לזה, איך יכול להיות ששופט במדינת ישראל, שיש לו המון תיקים על הראש, יזכור מה בדיוק התנהל בתיק שבו הוא ישב לפני שנה? אין סיכוי שהאזרח יוכל לקבל צדק אמיתי. אני לא מתפלא שהיום, ברחוב, הפכנו להיות מדינת פשע, כי אנשים, כתוצאה מההליכים המתישים האלה, כבר מעדיפים לפנות לארגוני פשע כדי להשיג את מה שהם צריכים".
"מה שהכי מטריד זה שהתיק הזה לא חריג", אומר עו"ד אורי שאבי, שייצג את ירון בבית הדין לעבודה. "המצב הזה גורם לכך שההליך המשפטי מנוצל לצרכים אסטרטגיים. מעסיק שיודע שהוא ישלם את הכסף שהוא חייב לעובד רק בעוד שלוש שנים, מושך את העובד ומתיש אותו, במטרה להגיע להסדר".
ברשות השופטת מודעים היטב לשמיכה הקצרה של המערכת, ומנסים לעשות כמיטב יכולתם. "אנחנו בתת־תקינה בנורמה הישראלית באופן ברור, ואנחנו בתת־תקינה מול העולם הגדול באופן מאוד משמעותי", אומר מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר. "אבל אנחנו מתמודדים עם המצוקה הזו בזכות השופטים, שקורעים את עצמם ועובדים יומם וליל כדי לתת מענים בזמן וגם לא להיכנס להתיישנות של תיקים".
אבל מה לגבי איכות העבודה של השופטים? האם היא לא נפגעת בשל העומס הרב?
"השופטים שולטים בחומר ויש יחסית מעט ערעורים, שרובם נדחים, וגם זו בקרה על איכות העבודה של השופטים. הבעיה היא אחרת: בגלל שהשופטים לא מוכנים להתפשר על איכות עבודתם, ההליכים מתארכים".
יצא לך לדבר על כינוס הוועדה עם שר המשפטים?
"אני לא מתייחס לשיחות שלי עם שר המשפטים".
יש קו אדום שמתחתיו, מבחינתך, המערכת לא תוכל לתפקד?
"אנחנו בבעיה. אין שאלה. אבל אנחנו מתמודדים איתה, ומתמודדים איתה בראש מורם. נשיאת בית המשפט העליון מאוד מעודדת את השופטים והמערכת מאוד מעודדת את השופטים. אנחנו עושים כל מאמץ לעשות כמיטב יכולתנו. מה יהיה בעתיד? קשה לי לנבא".
שפיצר מנסה לצייר תמונה ורודה יחסית, שבה המצב נמצא תחת שליטה, אך אותו שופט מכהן עימו שוחחנו מבקש להעביר מסר פחות אופטימי מזה של הבוס שלו. "אנחנו לא שם עדיין, אבל בסופו של דבר העומס יכריע, ולא רק קצב השפיטה - אלא גם איכות השפיטה תיפָּגע", הוא מזהיר. "יש ניסיון לעמוד בקצב של התיקים, אבל אתה לא יכול לעשות את זה עם הרכב חסר. אתה לא עולה למשחק כדורגל עם הרכב של תשעה שחקנים".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.23
