זו הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה. בצד אחד: השר במשרד המשפטים דודי אמסלם, איש עם פיוז קצר עד נעדר למתח העדתי. מהצד השני: עו"ד אווקה זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים. רציונליסט ולוחם עם סכין בין השיניים בעוולות חברתיות, והאיש האחראי להקמת היחידה הראשונה מסוגה להתמודדות עם גזענות ממסדית בישראל.
ריאיון עם עו"ד אווקה זנה, לפני פיטוריו
(צילום: ירון שרון)
על הנייר, החיבה המשותפת של השניים למאבק בעקרון השווים ושווים יותר הייתה אמורה לייצר את השת"פ הישראלי הגדול. זה לא קרה. לפני חודש, כשזנה חזר מכנס לזכויות אדם בז'נבה שבו ייצג את ישראל, נחתה עליו הפצצה. או כפי שזנה מסכם בחומציות: "אמסלם רצה להיפטר ממני".
תסביר.
"נכנסתי לשיחה פורמלית מול המנכ"ל שאומר, 'אני מודיע לך בתיאום עם השר שאתה לא ממשיך'".
היית בהלם?
"אני לא מאלה שנכנסים להלם. בואי, ארבע שנים הייתי בן ערובה בדרך לסודן לפני שעליתי לארץ. גיחכתי. אמרתי רק אוקיי, אני מבין. בסדר. בהתחלה אפילו לא כעסתי. הייתי בעיקר מופתע בגלל שלא היה שום רמז לפיטורים לפני כן. אישרתי תוכניות עבודה, יצאתי בשליחות המדינה, ופתאום קוראים לי. זאת סיטואציה סוריאליסטית. המנכ"ל הוא איש רציני ובן אדם ראוי ואנחנו ביחסים טובים. הרגשתי שהסיטואציה לא הייתה נעימה גם עבורו".
זה נעשה בניגוד לדעתו?
"אני לא מכניס לו מילים לפה. אבל זה לא נראה שהוא עושה את זה מתוך התלהבות, בלשון המעטה. ואז שאלתי באופן ישיר אם זה קשור לשר אמסלם. אני לא אגיד מה נאמר בינינו, אבל הבנתי שזה בגלל השר. אמסלם רצה להיפטר ממני. זה עצוב, כי כששמעתי שהוא בחר ביחידה למאבק בגזענות כאחת היחידות שתחת האחריות שלו, מאוד שמחתי. הנה סוף סוף יש שר שמדבר על גזענות! יהיה לו קשב ליחידה, נוכל לעשות דברים מופלאים ביחד. ודווקא הוא בחר להיפטר ממני. זה היה בעיקר מאכזב".
5 צפייה בגלריה
דודי אמסלם. "סוף סוף שר שמדבר על גזענות, ודווקא הוא בחר להיפטר ממני. זה היה בעיקר מאכזב"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בחודשים שקדמו לפיטוריך לא היה שום סימן מטרים?
"הפיטורים הם בגלל שילוב השם שלי ברשימה השחורה של מפלגת נעם כאילו אני איזה דמון שצריך להיפטר ממנו. (מתרתח) ולמה? כי אני מקדם זכויות אדם? כי אני מטפל בתלונות של כל החברה הישראלית? כי אני לא מצטמצם רק לעניינים של שחורים ולבנים? של אתיופים? הכי קל לעשות איזה מסיבה, לרקוד אסקסטה, לאכול אינג'רה ולהגיד 'הנה, עכשיו הומניים ושירותיים'. אבל אני לא באתי בשביל לטפל רק באוכלוסיית יוצאי אתיופיה. ובטח לא באתי להיות אתיופי מחמד של אף אחד. וזה מה שרצו ממני".
ומה אתה רצית?
"אני באתי לעשות מהלך משנה מציאות, להרבה מאוד אוכלוסיות. לא באתי להיות חבר של אף אחד. מאז שהיחידה הוקמה היה חוסר נוחות מקיומה. יש מי שלא אהב אותנו בגלל שעסקנו בגזענות נגד הערבים, או מבקשי מקלט.
"לא שיתפתי פעולה עם שרים שחשבו שלא צריך לטפל בגזענות. כשהשר אוחנה אסר עליי להיפגש עם האגודה לזכויות האזרח פניתי ליועמ"ש מנדלבליט. כשדיברתי על זכויות אדם ועל עקרון השוויון הדברים האלה נשמעו לאנשים מסוימים מתקדמים מדי, מה שנקרא 'פרוגרסיבי'. לי אישית יותר קשה עם הטרלול הרגרסיבי. אני שילמתי ומשלם מחירים בתפקיד הזה כי אני לא נעים להרבה אנשים חזקים במערכת. אני לא אדם פופולרי בתוך שירות המדינה. נרמז לי לא פעם שאני אשלם מחיר".
צברת הרבה אויבים?
"בטוח לא צברתי ידידים. זו גם חלק מהסיבה שנפטרו ממני. אבל ברגע שבחרתי בתפקיד, קצת ידעתי שזה התפקיד האחרון שלי בשירות המדינה, מהסיבה הפשוטה שאם אעשה את זה כמו שצריך אף אחד לא ירצה אותי. היום אני מבין שהפיטורים שלי הם לא רק כדי לפגוע בי, אלא כדי להחליש את המאבק בגזענות. זה בגלל שאמסלם חושב שאני חזק מדי".
הצלחת בעבודה שלך יותר ממה שרצו.
"(ציני) כן. אני ממש מצטער שזה יצא ככה".
השד העדתי הוא חבר
ביום מהביל בדרום תל-אביב זנה בוער מתחושת צדק. קולגות במשרד המשפטים העידו עליו השבוע שמדובר במקצוען, משרת ציבור בנשמה. בשבוע שעבר עתר לבג"ץ נגד החלטת אמסלם לפטרו. לטענתו ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני והיא תוצאה של שיקולים פוליטיים. בתגובה טען אמסלם כי העתירה צריכה להתברר בבית הדין לעבודה, משום שמדובר ביחסי עבודה. "בנוסף, ובניגוד לטענות העותר, העתירה אינה נוגעת בסוגיות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת".
זנה דורש מבג"ץ צו ביניים שימנע את פיטוריו עד להכרעה בעתירה. "אין סיבה עניינית להחלטה לפטר אותי, והטענה כאילו מדובר בסיום קדנציה היא לא נכונה בלשון המעטה, כי יש לי עוד שנתיים. באתי לתפקיד של שמונה שנים. אפילו ההנחיה והחלטת הממשלה מדברות על האפשרות להאריך עוד אחרי שמונה שנים, והנציבות צריכה לפעול כדי שאני אוכל להישאר. הקמתי את היחידה בתנאים לא תנאים, מאפס, ונלחמתי בשביל המדיניות שלנו".
ומה עכשיו?
"לגבי העתירה נחכה לראות מה יהיה כי המדינה כל הזמן דוחה את התשובה. אני מניח שהתשובה שלהם לא כזו פשוטה. אולי מנסים לשכנע את אמסלם. אולי את הנציבות. אני באמת חרד לגבי שירות המדינה: איך הוא ייראה, האם הנציב יפעל בכל הכלים שיש לו כדי למנוע פוליטיזציה. אני יודע שאנשים בתוך שירות המדינה, מקצוענים שקמים כל בוקר לתת שירות לציבור, חוששים שהם לא יצליחו למלא את התפקיד שלהם באותה יושרה מקצועית ויצטרכו מעכשיו להיות נאמנים לפוליטיקאים. וזה אומר שאנחנו בבעיה גדולה. לכן אני מנהל את המאבק הזה, כי זה עניין של עיקרון: של יושרה מקצועית, של אתוס של השירות הציבורי, כל מיני דברים שאולי נשמעים נאיביים, אבל בעיניי שווה עדיין להילחם בשבילם".
כרב-סרן במילואים וסגן בכיר לשעבר במחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז תל-אביב, עד לפני שבע שנים זנה זמם בכלל על קריירה מניבה בשוק הפרטי. "החלום שלי לא היה להיאבק בגזענות", הוא מודה במבוכה. "האמת היא שחשבתי שאני אתעסק עם דברים יותר נורמליים. קריירה, השכלה התפתחות אישית. גם כשפגשתי את הגזענות כשעליתי לפני 35 שנה לישראל וגם בפריפריה בקריית־ים, לא חשבתי שאני צריך להיאבק בגזענות".
האירוע שטרף את עולמו היה ב-2012, כשפורסם שבקריית מלאכי מסרבים להשכיר דירות לבני העדה האתיופית. זנה, אז עו"ד בפרקליטות ת"א, הופתע מעוצמת הזעזוע שחווה. "זה היה בוקס בבטן. עד אז הייתה תחושה שאם אתה משכיל ומצליח ויש לך קריירה אתה בסדר, וגזענות זה עניין של חלשים. בדיעבד הבנתי שזה המסר שהחברה מחדירה לקבוצות מוחלשות, שמי שנאבק על הזכויות שלו הוא בכיין, אכלו לי שתו לי. יש את המשפט 'כולנו נלחמנו כדי להצליח, אז מה אתה מתבכיין?'
"הגזענות חוסמת והגזענות לא מאפשרת, ואנשים גזענים נמצאים בכל מקום. יש משהו בגזענות שגורם לך לחשוב ששום דבר לא יכול להיות אפשרי בשבילי כאדם כהה עור. זה גורם לך להיות אדם בלי מעשים ורצונות. לא משנה כמה תארים וגם אם תהיה רמטכ"ל, כמו שאמרו לבן העדה שניסה להשכיר שם דירה, אתיופי טוב זה אתיופי בקבר. כשהבן הבכור שלי, איתמר, נולד הבנתי שאני לא יכול להתרחק מהמאבק. אני לא יכול להרשות לעצמי להוריש את המאבק בגזענות לילדים שלי".
האירוע השני שאילץ את זנה לצאת מאזור הנוחות שלו כעו"ד מצליח היה באפריל 2015, כשהחייל דמאס פקדה הוכה ונעצר בטענה שהוא תקף שוטרים. "אם לא הייתה מצלמה נסתרת שתיעדה את האירוע, דמאס, שהיום כבר אזרח תורם למדינה, כנראה היה במאסר או כלא. חלק מהפרקטיקה של הגזענות זה לגרום לך להרגיש שאתה הוזה, מדמיין, שזה לא קיים – וזה הגזלייטינג שמדברים עליו בשנים האחרונות. וסוף סוף הייתה עדות.
תקיפת החייל דימאס פיקדה
"גם התיעוד וגם העובדה שהחייל הוכה כשהוא לבוש מדים הביאו לאותה התפרצות אלימה", הוא עוצר, "סליחה, לא אלימה – זו טרמינולוגיה לא נכונה ומסוכנת שמשתמשים בה גם עכשיו נגד המחאה – זה הביא לאותה מחאה נחושה בזמנו. כשראיתי את האלימות המשטרתית, לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות במדינה דמוקרטית".
וכשאתה רואה עכשיו את הטיפול המשטרתי במפגינים?
"אחד הדברים המסוכנים שאני שומע בימים האלה זה שיש נבחרי ציבור שמבקשים לנקוט ביד קשה כמו שנקטו אז. הפוך! תגידו, 'אנחנו מאוד מצטערים. זה לא היה בסדר במחאת יוצאי אתיופיה, הייתה שם אלימות קשה, זה לא היה מעשה דמוקרטי, ואנחנו צריכים להבין שיש דרך אחרת'".
היחידה למאבק בגזענות במשרד המשפטים הייתה תוצאה ישירה של דוח פלמור ומחאות יוצאי אתיופיה ב-2015. היא פועלת למיגור גזענות על רקע צבע עור, מוצא, לאום או דת. מיומה הראשון זנה סירב לצמצם עצמו לעיסוק בעדה מסוימת.
"מאוד התלבטתי אם לגשת לתפקיד הזה. הרי מדינת ישראל לא התמודדה עם הגזענות שלה 69 שנים. היא מדברת על גזענות במובנים עדתיים. תמיד זה אותו שד עדתי שמוצאים אותו מהבקבוק לפי הצורך. זה נוח להתעסק עם השד העדתי, הוא כבר חבר. מסך עשן לטשטש את הבעיה האמיתית. אבל גזענות זה לא עניין של עדתיות. זה הרבה יותר עמוק מזה. אנחנו עוסקים בגזענות מובנית, בגזענות שטבועה בתוך התרבות, המערכות, הארגונים.
"סתם גזען ברחוב זה לא נורא, אבל גזענים עם סמכות זה הכי נורא שיכול להיות. לכן במשרדי ממשלה לא יכול להיות גזען, בין אם הוא עושה פעולות גזעניות מוצהרות ובין אם הוא נוהג בגזענות סמויה. אני לא מודאג מגזענים שעושים בזדון, קל לטפל בהם. באיציק זרקא קל לטפל. אבל הרבה מהגזענות היא סמויה. הגזענות הממסדית יכולה לבוא לידי ביטוי על רקע צבע עור, אבל היום אנחנו יודעים שהיא באה לידי ביטוי גם על רקע תרבותי, 'הערסים, הפרחות'. המפכ"ל אמר בשיחה עם בן גביר שערבים זה במנטליות שלהם לרצוח. השימוש בתרבות זה הגזענות המתוחכמת".
5 צפייה בגלריה
זנה. "סתם גזען ברחוב זה לא נורא, אבל גזענים עם סמכות זה הכי נורא שיכול להיות"
(צילום: יריב כץ)
"הערבים נעים באוטובוסים לקלפיות" זו גזענות?
"כל הכללה של קבוצה כדי לעורר נגדה שנאה זו גזענות. ההשפעה של נבחרי הציבור על האזרחים היא שעכשיו מותר להיות גזענים. מותר להפלות. אתה הורס פה את מה שנבנה בשש וחצי שנים האלה שלנו. מה שקשה לי היום זה שמנרמלים גזענות ואין על זה ענישה. אני חושב שצריך כלים של בירור תלונות, כלים של העמדה לדין בעצמנו, כלים של המלצות לביצוע, לגרום לזה שחוות הדעת שלנו וההמלצות שלנו הן מחייבות. היום אנחנו לא נמצאים במצב אפילו של לתת המלצה. אנחנו עובדים עם ידיים קשורות מאחורי הגב".
תהליך שבירת הקביים
הוא נולד באתיופיה, באזור מבודד וכפרי שמכונה "אלף הנהרות". את ילדותו הוא זוכר בבהירות, "את השדות המוריקים ואת הנהרות הזורמים". המשמעות של שמו הפרטי באמהרית היא "נבון, ידען". בהגייה קצת שונה הפירוש הוא "שובב, בלגניסט". עד היום הוא נע בין שני הקטבים.
כשהיה בן שש המשפחה כולה יצאה למסע הגדול לישראל. מורה הדרך לסודן התגלה כפושע שלקח את המשפחה כבת ערובה. זנה מתאר את האזור ההוא בין אתיופיה לסודן כמו "מערב פרוע, כנופיות ופושעים, והאיש שבגד בנו איים כל יום להרוג את אבא שלי. עברנו ארבע שנים של סיוט".
שם גם נפטרה אחותו הקטנה בפתאומיות. "ואחד הדברים העצובים והקשים והכואבים עבורי זה שהיא נשארה לבד, קבורה במקום הזר הזה. עד עכשיו אני רואה איך לוקחים את הגופה הקטנה שלה. זו טראומה שאיתי עד היום".
הוא זוכר את הפעם הראשונה שקראו לו בישראל כושי, והוא לא הבין. זוכר כששלחו אותו מהרווחה לפנימייה דתית, והוא לא הבין למה הוא צריך לעזוב את הבית כשיש לו אמא ואבא. כשחזר לגור אצל הוריו הריחוק כבר היה בלתי ניתן גישור. הוא הפך לישראלי. הם נשארו מהגרים.
חוש הצדק הטבעי שלו הוביל אותו לשרת כתובע בפרקליטות הצבאית. משם המשיך לפרקליטות ת"א (פלילי) ומשם - ליחידה למאבק בגזענות. עכשיו זנה רואה את הרפורמה המשפטית כאירוע שמסכן את פועלו. "אנחנו דמוקרטיה די חלשה מלכתחילה. האסיפה המכוננת הורישה לנו את הבלגן הזה. אין חוקה ואין הפרדת רשויות באופן מהותי. ולכן הרשות השופטת היא הקביים לדמוקרטיה שלנו. בלי קביים הדמוקרטיה תיפול. והתהליך שאני רואה עכשיו זה שבירת הקביים".
בשש שנות קיומה של היחידה היא קידמה תהליכי עומק שתפקידם לטפל בגזענות ממסדית, בין היתר בעבודת הפרופיילינג במשטרת ישראל ומול משרדי ממשלה שונים. הגדרת הבסיס לטענות של זנה היא לפני הכל לצאת מהדיכוטומיה האבישי בן-חיימית של ישראל ראשונה ושנייה, ולהסתכל מה מתחבא מאחוריה. "כל השיח הזה הוא קשקוש", הוא טוען. "אני ישראל הראשונה כי אני עו"ד? אני ישראל השנייה כי אני ממוצא אתיופי? בסופו של דבר אנחנו צריכים שיח של הזדמנויות, שוויון, זכויות, ערכים שאנחנו רוצים לקיים אותם".
אז מי אתה?
"אני ישראלי באתיופיה קראו לנו 'ביתא ישראל' ופה קראו לנו אתיופים. אבל אני ישראלי. אני מרגיש בעל הבית במדינה הזאת, המדינה הזו שייכת לי. אני לא מתכוון להתנצל, לא מתכוון להוריד את הראש. אני לא מתכוון להרגיש שיש מקומות שחסומים בפניי, ואני רוצה שכל ילד וילדה, בין אם הם יוצאי אתיופיה, מזרחים או ערבים, ירגישו ככה. אני לא מוכן שמישהו יקבע באיזה מקום אני אהיה. אני תמיד רוצה להיות ראשון".
מלשכת השר אמסלם נמסר: "אין לנו מה להגיב מעבר לדברים שכבר אמרנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.23
