חברי הכנסת הדתיים והחרדים צברו יחד אלפי שעות לימוד והתעמקות בגמרא ובמשנה. למרות זאת נעלמה מהם אחת ההלכות הנלמדות ביותר בדיני מלחמה: "כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלוש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להימלט על נפשו". הם כנראה גם שכחו את הטעמים שנתנו חז"ל להלכה זו להשאיר נתיב נסיגה בכבוד לאויב שאתה סוגר עליו: גם טעם מוסרי (לחוס על חיי הנצורים שמבקשים להימלט), אבל בעיקר חוכמה טקטית: השארת נתיב מילוט מחלישה את התנגדות האויב הנצור. ראשית, התמעטות הנותרים בעיר תקל על הלחימה ותחיש את סיומה. שנית, סגירת הנצורים מכל עבר רק תחזק את רוח הלחימה של אלה שאין להם כבר מה להפסיד.
אם זו ההלכה במלחמה מול אויבך, קל וחומר שעליך לנהוג כך במחלוקת מול אחיך. חייבים להותיר לו פתח לתקווה. אסור לדחוק אותו לפינה. אבל נציגי השם בממשלה, שכל כך חשוב להם לימוד התורה וההלכה, נוהגים בדיוק להפך. כשמתנגדי הרפורמה המשפטית מדממים ברחובות הם ממהרים לזרות מלח על פצעיהם בדמות חוק יסוד לימוד התורה, חוק הגיוס, הצהרות לגבי המשך החקיקה ושלל התרסות.
לא זו בלבד, אלא שהם מעיזים לעטוף זאת במתקתקות מעושה של אהבת ישראל ו"אנשים אחים אנחנו". הביטו בסרטון שפרסם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מתשעה באב בהר הבית ותבינו לבד. זה מה שהיה דחוף לשר בכיר לפרסם ביום שבו ציבור ענק דואב מההפסד וחרד שתקום פה מדינת הלכה שתחדש את בית המקדש ותבטל את הדמוקרטיה. בושה.
מילא שהלכות בסיסיות נשכחו מהם. ייתכן שעברו הרבה שנים מאז חבשו את הספסלים בישיבותיהם, אבל לנגד עיניהם הם ראו בזמן הווה למה גרמה טקטיקה זהה של המאיימים במיטוט צבא העם. גם האחרונים, שצברו אלפי שעות בלימוד ובתכנון תורות לחימה, שכחו את אותו כלל: אתה חייב לאפשר גם לצד השני, המפסיד, לקבל איזו שהיא תמונת ניצחון. אחרת הוא חייב להמשיך להילחם עד הסוף. איומי הפסקת ההתנדבות לצה"ל הקשו גם על הגורמים המתונים בממשלה להתפשר, כי המשחק עבר מהמגרש התחתון של המחלוקת על עילת הסבירות למגרש העליון של כניעת הממשלה וכנסת העם לכוחניות של קבוצת אינטרס. זו הייתה טעות וחברי הממשלה ממהרים לחזור עליה.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'לפני כמעט שבעה חודשים, כשהחלה המחלוקת על הרפורמה, כתבתי כאן ש"כל מי שאיתרע מזלו ונאלץ לפרק משפחה במסגרת גירושים יודע את האמת המרה הזו: אין מנצחים במשפחה. כל מה שנדמה לך בזמן אמת כניצחון, יחזור אליך בהמשך החיים בריבית דריבית. כשיש ניצחון כולם מפסידים". למרבה הצער זה נפל על אוזניים ערלות, הן של מובילי הרפורמה והן של חלק ממנהיגי המחאה. אולי היום, כשכבר ניתן לראות בעין בלתי מזוינת את גדודי השועלים קרבים להר ציון, משהו ישתנה. ואם מישהו בממשלה מרגיש צורך ממש קיומי להפגין משילות והיד המחוקקת שלו לא ניתנת לשליטה, אפשר להציע לו את חוק יסוד: דרך ארץ. נדמה לי שגם בקשר לזה חז"ל אמרו משהו.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
