אורית מלכה סטרוק, היום שרת ההתיישבות בממשלת ישראל, כיהנה בכנסת הקודמת כיו"ר סיעת הציונות הדתית. האופוזיציה, בהוראת בנימין נתניהו, ניהלה מדיניות של סרבנות על-מלא: כל הצעה שהממשלה הביאה להצבעה נתקלה בחומה, גם הצעה שהועלתה במקור על ידי ממשלות ימין. באחד הימים המעטים שבהם נפתח חלון להסכמה ביקש שב"כ להעביר בכנסת כמה סעיפים חיוניים לפעילותו. נציגי השב"כ הלכו אל יריב לוין, והוא שלח אותם אל ראשי הסיעות. כשהציגו את הבקשות לסטרוק, היא הבטיחה: נתמוך בכל אחת מהן, אבל יש לי תנאי: קודם תסגרו את החטיבה היהודית בשב"כ. למעשה, היא הציעה להם עסקה: הצבעה תמורת טרור. אילו חבר כנסת מסיעה ערבית היה מעז להעלות הצעה כזאת היו מוציאים אותו מחוץ לחוק, אבל סטרוק היא היום החוק.
מה שקרה בליל שבת בשולי הכפר בורקה הוא אירוע יותר משמעותי ממה שמייחסים לו. העובדות ברורות בעיקרן: עוז ציון הוא מאחז בלתי חוקי שקם ממזרח לרמאללה. צה"ל אמור היה לפנות אותו, אבל בעקבות ההשתלטות של בצלאל סמוטריץ' על סמכויות הממשלה בגדה, הפינוי נשאר באוויר והמאחז התרחב והתפשט. בליל שבת הוציאו המתנחלים עדר צאן מהמאחז אל אדמות בורקה, מרחק של כקילומטר.
מדוע יהודים דתיים - דתיים לכאורה - חומדים לצאן דווקא בליל שבת? תשובה אפשרית: כי בשבת חיילים ושוטרים יוצאים לחופשת סוף שבוע, ואפשר להשתולל באין מפריע. כך היה לפני שבועות אחדים באום צפא ובמקומות אחרים. השבת קטנה עליהם. כל עשרת הדיברות קטנים עליהם.
הרועים והעדר עלו על קרקע פרטית, 250 מטר מבתי הכפר. כמה עשרות מצעירי הכפר הגיבו ביידוי אבנים. פתרון השאלה מה קדם למה, האבן שפצעה את המתנחל או הירי שהרג את הפלסטיני, ממתין לסיום התחקיר. ההערכה בצה"ל היא שהירי היה בסוף האירוע, בסביבות 21:00 בערב. הפוליטיקאים ועורכי הדין מציגים מאז את המתנחלים כקורבנות ואת צה"ל כמשת"פ. זה חלק מהריטואל.
עכשיו לעיקר: מינוי סמוטריץ' שינה מן היסוד את תפקידם של המאחזים הבלתי-חוקיים ושל פעולות הטרור היהודי. עידן השובבות, הסטייה הנסלחת מהתקן, הנערים המשועממים מהגבעות שמחפשים אקשן, תם ונשלם. הם כבר לא בני חסות שחטאו - הם חיילים סדירים בצבא השם. מעכשיו יש לפעילות שלהם אבא, בצלאל, ואמא, הממשלה; יש חזון ויש כלי-ביצוע. כל אירוע הוא שלב במימוש "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ'.
מאו כתב את הספר האדום; מוסוליני כתב את המניפסט הפשיסטי; מארקס כתב את הקפיטל; לנין את "מה לעשות". סמוטריץ' כתב את "תוכנית ההכרעה". קודם כל, אומרת התוכנית, נכפיל את האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון. זה כבר קורה: שר האוצר נותן את הכסף; השר במשרד הביטחון את הכלים; נקים מאחזים על כל גבעה ונתעלל באוכלוסייה; אחר כך נפרק את הרשות הפלסטינית: שיהיה כאוס, כאוס טוב ליהודים; ואז נפתח לפני האוכלוסייה שלוש אפשרויות: מי שיבחר להילחם ייכלא או יומת; מי שיבחר לצאת יגורש; מי שיבחר לחיות תחת המדינה היהודית יישאר, נטול זכויות.
נתניהו לא יכול לומר לא שמתי לב, נגררתי, לוין עבד עליי. כאשר העניק את השליטה במשטרה לעבריין ואת השליטה ביהודים בגדה למשיח הוא היה חייב לדעת לאן זה יוביל. הוא קרא דרור לטרור.
יואב גלנט יושב בקומה 14 בבניין משרד הביטחון; סמוטריץ' והמנגנון שבנה יושבים בקומה 15. בין שר הביטחון לסמוטריץ' מפריד כל מה שנבנה כאן ב-75 שנות מדינה, כולל צה"ל; בין סמוטריץ' לשר הביטחון מפרידות רק עשרים מדרגות, וגם הן בירידה.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזילא מדובר רק בסמלים. עד סמוטריץ' צה"ל יכול היה לפנות מאחזי התגרות, אוהל פה, אוהל שם. מאז שניתנו לו הסמכויות, צה"ל חייב להוכיח נזק ביטחוני. אם אין הוכחת נזק אין פינוי. להפך: מעבים, מחבקים, מספקים לפולשים את כל מחסורם ומעודדים אותם להתגרות באוכלוסייה. בנוסף מבזים את הצבא ואת המפקדים שלו. זו הרוח הגבית שמפקדים בצה"ל מקוננים עליה.
טרוריסט יהודי בבורקה לא שונה מהותית מטרוריסט פלסטיני בתל אביב: שניהם מבקשים לחולל כאן כאוס, לממש את חזונם בדם; שניהם בונים על עידוד מהשלטון ומהרחוב. ההבדל הוא בגורל הצפוי להם: הפלסטיני ייהרג או ייכלא לשארית חייו. היהודי ישתחרר.
טרוריסט פלסטיני איננו בן דוד שלי, וטרוריסט יהודי איננו אחי. גם לא הפוליטיקאים שמעודדים ומגבים אותם ומשתמשים בהם למימוש חזונם ההרסני. נתניהו נתן להם; נתניהו אחראי. כהונתם בממשלה מזהמת את ישראל כולה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
