במאחז עוז ציון הסמוך לרמאללה היה שקט אתמול (יום ראשון). אחרי העימות הקשה בליל שבת – שבו נורה למוות הצעיר הפלסטיני קוסאי מעטאן (19) מהכפר בורקה הסמוך, ופציעתו הקשה של אחד החשודים בירי מפגיעת סלע בראשו – ניסו עדיין יושבי המאחז לעכל את מה שהתרחש. "מי שמכיר את ההיסטוריה באזור וגם במערכת הביטחון יודעים שכמעט לא היו פה אירועים חריגים", הסביר יהודה ליבר, תושב המאחז. "בתי הכפר בורקה קרובים לעוז ציון ואנחנו לא מחפשים את העימותים האלה".
לדברי ליבר, העימות אירע אחרי שרועה הצאן שיצא מהמאחז הותקף על ידי המון פלסטיני. הרועה הזעיק כמה צעירים שיסייעו לו, ביניהם היה גם ליבר. "הפלסטינים תקפו את הרועה באלות, זיקוקים ואבנים", תיאר ליבר. "אחד היהודים הותקף בראשו בסלע באופן קשה מטווח אפס ואז ביצע ירי להגן על החיים שלו. לאחר מכן התברר שאחד הפורעים נהרג".
מאחז עוז ציון מוכר מאוד בהתיישבות. הוא פונה בעבר כמה פעמים וכיום נמצאות בו ארבע משפחות וכמובן חווה חקלאית שאותה מתחזקים כמה צעירים שרועים את הצאן.
החוות החקלאיות הן למעשה המאבק הגדול ביותר שמתרחש כיום בגבעות ההתיישבות ביהודה ושומרון, בין היהודים לפלסטינים. אותן חוות הן הדרך שמצאו המתנחלים להיאבק על שטחי C. מאחורי הרעיון עומד עיקרון פשוט: מעט אנשים שיתפסו הרבה שטח. המטרה היא להציב משפחה או חבורת צעירים במקום אסטרטגי, בדרך כלל על אדמות מדינה, לרעות את הצאן ולסמן שטחים.
אלא שבעקבות ריבוי החוות (אין מספר מדויק אך מדובר בעשרות) התגברו העימותים בין המתיישבים לפלסטינים. "הסיפור עם החוות מורכב", הסביר גורם ביטחוני בכיר. "כל עוד זה נמצא על אדמות מדינה, באישור של שטחי מרעה, עוד אפשר לשמור על חיכוכים ועימותים ספורים בלבד. האירוע יוצא משליטה ברגע שמקימים חוות באדמות פרטיות או ללא דיווח ואישורים מתאימים וזה מייצר עימותים. יש חיכוכים על בסיס יום יומי על שטחי מרעה, חיכוכים שבקלות מסלימים, וזה מכניס את הגזרה שגם כך נמצאת במתח, למתח עוד יותר מוגבר".
גורם נוסף המעורה בפרטים הוסיף: "הטרור קיים, זה ברור. אבל אירועים כאלה מגדילים את מעגל הטרור ומכניסים אליו אנשים שלא בהכרח רצו לעסוק בטרור. כשהם רואים או מרגישים שלוקחים להם אדמות הם מוסתים ומגיבים בטרור".
גם באזור בקעת הירדן התרחשו עשרות מקרים של עימותים פיזיים בין מתיישבים לפלסטינים סביב שטחי מרעה, וכך גם בהר חברון וכמעט בכל נקודה בגזרה.
במשרד הביטחון גיבשו בשנים האחרונות נוהל מסודר להקמת חוות חקלאיות, כך שיישבו על אדמות מדינה ושטחי המרעה שלהן לא יהיו קרובים מדי לשטחים של הפלסטינים, אבל בשטח תמונה המצב היא אחרת וכל צד נאבק על השטחים הפתוחים.
