בשבוע שעבר צלצל פרשן מה"וושינגטון פוסט". היו בפיו שאלות טובות, והטובה מכולן הייתה מה ראש הממשלה באמת רוצה. מהי תוכניתו הסופית. הדיון הציבורי בישראל, עניתי לו, מיטלטל כל העת בין הצגת נתניהו כניקולו מקיאוולי הנחוש להפוך את ישראל להונגריה של המזרח התיכון, ובין ההנחה שהוא חלש ונסחט בידי חלקי הקואליציה.
הפרשן האמריקני אהב את הציטוט הזה, אבל הנה המשך מתבקש: זה לא באמת משנה. מנהיגים אינם נשפטים בדיעבד בשל מוטיבציות חבויות או מניעיהם הפסיכולוגיים. הם נשפטים בשל מעשיהם בעולם. הנה המעשים של נתניהו: הוא הקים את הקואליציה השנויה ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ישראל. הוא הפקיד בידי דמויות קיצוניות מאוד, הימין הכי קיצוני שידענו, תיקים קריטיים לשגשוג המדינה וביטחונה. הוא לא בולם הצעות חוק מוטרפות מתוך הקואליציה שלו, ומתעלם מהרים של אזהרות חריפות שמשוגרות בידי כל הדרג המקצועי של המדינה – מהצבא, דרך השב"כ, המוסד, משרד החוץ, משרד המשפטים, פקידי האוצר ועוד.
הריאיון של נתניהו לבלומברג:
הוא אפשר ליריב לוין ושמחה רוטמן לשלוט באג'נדה של ממשלתו, גרם למשבר החריף בתולדות המדינה מאז מלחמת יום הכיפורים, הניע את תנועת המחאה הגדולה ביותר שידענו ואת החשש למשבר כלכלי חריף.
אתמול, אם למישהו היה ספק, העניק נתניהו ראיון לרשת "בלומברג" האמריקנית ובו הודיע שוב, כפי שעשה בעבר, שהצעד הבא בהפיכה המשפטית יהיה שינוי הוועדה למינוי שופטים. ראש הממשלה העביר את הרושם שבכך תסתיים ה"רפורמה".
העורכים ב"בלומברג" עלצו; הייתה בידיהם כותרת נאה, לשיטתם: נתניהו אומר שיוותר על כל השאר. זו הצרה בעיתונות זרה שמנסה לפענח קודים מורכבים של משבר חריף בדמוקרטיה שכנה; הכותרת הזו הייתה בדיוק הספין שנתניהו רצה. הרי יריב לוין הבהיר בדיונים סגורים שהוא מוכן לוותר על הרפורמה כולה תמורת סעיף אחד בלבד: שינוי הוועדה למינוי שופטים. זהו הסעיף הקריטי ביותר, שישנה את פניה של מדינת ישראל. לא לחינם כתב פרשן חדשות 12 עמית סגל, בעמודי המוסף לשבת ב"ידיעות אחרונות", שמדובר ב"יוזמה אווילית, חצי אפויה ולגמרי רקובה".
נתניהו עצר פעם אחת בלבד: אחרי שפיטר את שר הביטחון יואב גלנט. והוא עשה זאת בשל תגובת המחאה המיידית, הספונטנית והנרחבת. אמש, כאשר הודיע שיקדם את שינוי הוועדה למינוי שופטים, ראש הממשלה הציב עצמו במסלול התנגשות חזיתי עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד.
יו"ר ההסתדרות הבהיר שמדובר ב"קו אדום", וכי ההסתדרות תפעל במקרה שכזה. בצדק. השתלטות על מערכת המשפט באמצעות מינוי פוליטי של שופטים יוביל בהכרח לריסוק זכויות העובדים. אך מה תעשה ההסתדרות אם נגיע לתחנה אחרת, מוקדמת יותר - והממשלה תחליט שאיננה מצייתת עוד לדין, ומתעלמת מפסיקות בית המשפט? שהיא למעשה מאיינת את מקומו של בג"ץ באמצעות התעלמות מהחלטותיו על חוקיה – בהקשר לנבצרות, או להגבלת הסבירות?
במשק מתארגנת יוזמה להודעה על התחייבות לשביתה כללית, לא מוגבלת בזמן, אם הממשלה תסרב לציית לפסיקת בג"ץ - כפי שנרמז גם אתמול, בהודעת ראשי הקואליציה - ואחרי איומים דומים של נתניהו עצמו. נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריאל פורת מפיץ הבוקר (שני) מכתב שקורא לכך באורח מפורש, ומתחייב שכך תנהג אוניברסיטת תל אביב.
3 צפייה בגלריה
פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת ת"א: "משבר חוקתי עלול להביא למלחמת אזרחים"
(צילום: אוניברסיטת תל אביב)
"על כל ראשי הגופים והארגונים במדינה, הציבוריים והפרטיים כאחד, כמו ארגוני העובדים והמעסיקים, רשויות מקומיות, אוניברסיטאות, חברות הייטק, משרדי עורכי דין, לחבור יחד, ולומר בקול רם וצלול כבר עתה שאם נגיע למצב שבו הממשלה אינה מצייתת לפסיקתו של בית המשפט העליון, יושבת המשק כולו עד שהממשלה תחזור בה ממריה. השבתה כזו היא צעד קיצוני, אך לא תהיה לנו הפריבילגיה להימנע ממנה, שכן דיקטטורה היא קיצונית עוד יותר", כותב פורת.
הוא מסביר כי חשוב ששרי הממשלה יבינו כבר היום מה המחיר הנורא שאזרחי המדינה כולה ישלמו במקרה כזה. "חשוב שיבינו שמשבר חוקתי עלול להביא, חס וחלילה, למלחמת אזרחים. אם נחכה להתרחשותו של משבר חוקתי, עלול לקרות מה שקרה עם החוק לביטול עילת הסבירות: הממשלה תגיע לנקודת האל-חזור, שבה מחיר הנסיגה מהחלטותיה והצהרותיה יהיה כבד מדי בעבורה. אסור לנו לתת לממשלה להגיע לנקודה הזו".
אין לי מושג אם פרופ' פורת והמחאה יצליחו לגייס את ההסתדרות ואת המעסיקים להתחייבות לשביתה כללית. אך לפי הודעת ראשי הקואליציה אמש, ברור שהממשלה רוצה לייצר את הרושם שלא בהכרח תציית לבית המשפט, בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל. שההיסטוריונים ישפטו אם בנימין נתניהו נגרר לכך או מוביל; שיהיה להם בהצלחה. מה שמשנה הוא האחריות, והאחריות כולה עליו ועל ממשלתו, שמניחים את הקרקע לעימות נורא.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.23
