כשהרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי החזיק השבוע בידיו את דוחות כוח האדם העדכניים הוא ראה שתי תמונות מנוגדות, אחת ורודה ואחת קודרת. בצד החיובי, גיוס אוגוסט מסתמן כהצלחה עם התייצבות מלאה של בני ובנות הנוער בבסיס הקליטה ומיון בתל השומר. על פניו זה נשמע מובן מאליו, אבל בצה"ל שרר חשש כבד מפני השפעה שלילית של הקרע החברתי, בעיקר בצורת השפעה של ההורים על ילדיהם וילדותיהם.
בינתיים קרה בדיוק ההפך: שיעורי גיוס גבוהים ומילוי מקסימלי של השורות, כולל במערכים כגון חיל השריון והתצפיתניות. המסר, כפי שנכתב כאן מפי המתגייסות החדשות, נותר בעינו לאורך השבוע: "למרות המחלוקת – עכשיו תורנו".
הדוח השני הוא הערכת המצב הסודית הנוגעת לכשירות הצבא למלחמה, בעיקר מבעד לפריזמה של חיל האוויר, הזרוע האסטרטגית שלנו. ושם אין דרך לייפות את הדברים: המשבר ברור ורועם. רואים זאת במיוחד בשיעור ההתייצבות של המדריכים בבית הספר לטיסה, אבל גם בבור השליטה ופחות מכך בטייסות המבצעיות. לפי קצין בכיר במטכ"ל, הפגיעה מוגדרת כ"מתוחמת" ובשלב זה החיל עדיין כשיר למלחמה. "המספרים שנזרקים לאוויר", הוא אומר, "רחוקים מהאמת, אבל המצב קשה". עם זאת, אותו קצין בכיר וגם אחרים יודעים שהמשבר הוא החמור ביותר שידע צה"ל, בראש ובראשונה בגלל הפגיעה החריפה בתחושת הלכידות בכל היחידות. ומעבר לפינה מחכה הקרחון הגדול הבא: חודש ספטמבר.
שם, בתום חופשות אוגוסט, נוכל להבין האם מימוש האיומים וכוונת הממשלה להמשיך בחקיקה, עם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, יתורגמו לפגיעה של ממש בכשירות הטייסים. לפי שיחות שנערכו איתם השבוע, הרגש הבולט ביותר כרגע הוא תסכול. נדמה שרובם היו בטוחים שלחיצה על הכפתור האדום – אי-התייצבות – תחולל מפנה דרמטי. הציפייה הייתה שהורדת ההילוך הפוליטית וגם האופי הספציפי של שלהי החופש הגדול, שבו רבים ורבות יוצאים לחופשות מתוכננות עם המשפחה, ינוצלו לדיאלוג בין הצמרת הפוליטית והטייסים, שיוביל את ראש הממשלה להחלטה לבלום ולחזור בו. זה לא קרה וכפי הנראה גם לא יקרה.
2 צפייה בגלריה
בעוד כחודש יצטרך בר להכריע: איך יגדירו "אי-כשירות", ואילו טייסים יגרעו ממצבת כוח האדם
(צילום: דובר צה''ל)
לכן השקט התקשורתי היחסי הוא מתעתע ואף מטעה: טייסים רבים לוקחים באוגוסט פסק זמן שבו הם ממילא לא מתייצבים לאימונים, ואולי גם מנסים לנקות את הראש מהתקופה הקשה. אבל בינתיים ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר בחו"ל על המשך החקיקה, כך שהזעם עדיין שם והוא מבעבע בכל שיחה שמקיימים מפקדי הבסיסים וגם קצינים בכירים במטה עם המתנדבים, שאין שום אפשרות לחייב אותם להגיע. שלא יהיו טעויות: בחיל האוויר מתנהלת מלחמה של ממש על כל איש צוות אוויר, במטרה לשכנע אותם לחזור בהם מהפצצה שהטילו, זאת שגורמת להרבה יותר מאשר מכה קלה בכנף. קצין בכיר במטכ"ל אומר כי "הזמן הולך ואוזל". ייתכן אפילו שאלמלא צעדים מקדימים ומדודים של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, המצב היה חמור עוד יותר. בנוסף, למרות לחצים כבדים מכל הכיוונים, הם הקפידו לשקף לדרג המדיני תמונת מצב אותנטית ומדויקת.
אלא שגם כך, האלוף בר מוטרד מאוד ממה שהוא רואה, שומע ויודע. הוא מסתכל על החול האוזל בשעון לקראת הדילמה הגדולה של ספטמבר, אז החיל יחזור לשגרה ואילו הקריטריונים שבעזרתם מגדירים "אי-כשירות" של טייס יתחילו להיכנס לתוקף. אז, כך נדמה, בר יצטרך להכריע עבור המתנדבים שלא החליטו בעצמם: האם הם לא כשירים ובכך לגרוע אותם ממצבת כוח האדם.
כשבר נערך לקראת הכניסה לתפקיד, מאבק על כשירות החיל ברקע סערה לאומית ממש לא היה תרחיש שאליו הוא נערך. הוא בכלל תכנן לעסוק בדהירה האיראנית לגרעין, בצורך הקריטי של החיל להשתדרג וכמובן בתוכניות הדרמטיות ליום פקודה. אבל כמו המדינה כולה, מאז תחילת 2023 הקשב הוסט לחזית הפנימית, בדגש על מאות שיחות עם אנשי מילואים וגם סדיר, במאמץ כביר לבלום את הסחף באמצעות פנייה לאחריות של אנשי החיל והחובה לבטא אותה באמצעות שמירה על הכשירות המבצעית וגם על הלכידות החברתית. לאנשי החיל אומר האלוף בר כי הכוח של חיל האוויר לא נמדד ברגעים הקלים אלא ברגעים הקשים, והמשימה להגן על המדינה ותושביה הייתה ועודנה המטרה העליונה של צה"ל. ניצבים בפנינו אתגרים רבים בכלל הגזרות, אומר בר, וחיזוק הלכידות והערנות הם המפתח להתמודדות מוצלחת עם כל אתגר.
נקודת אל-חזור: כל טעות עלולה להוביל להתרסקות
אבל בינתיים ספטמבר מתקרב בצעדי ענק, ושם האלוף בר ימונה בעל כורחו להיות הפוסק האחרון בשלל סוגיות מורכבות: מהי נקודת האל-חזור של כשירות החיל? למי מהמתנדבים שהודיעו על הפסקת השירות הוא יתיר לחזור, היה וירצה? ואיך משקמים את הלכידות הפנימית ביחידות, שם נוצר קרע בין טייסים שהפסיקו להתנדב לכאלה שהמשיכו, בין הטייסים לצוות הטכני ועוד. החיל ידע איומי סרבנות לאורך השנים על רקע נושאים שנויים במחלוקת .שום דבר מזה לא מתקרב לאפקט של החודשים האחרונים, ולהשפעה הדרמטית שעשויה להיות אם אכן עוד ועוד מתנדבים יוכרזו כבלתי כשירים להמשיך בתפקידם.
זאת הדילמה הטרגית של מפקד חיל האוויר: כל החלטה יכולה להשפיע מחד על הכשירות ומאידך על הלכידות, כך שממילא מצפה לו תקופה מייסרת כשבינתיים איראן ונסראללה מחככים ידיים בהנאה ומגבירים את הלהבות.
מצד אחד, לנתק דמויות מפתח בטייסות, שרכשו מיומנויות וניסיון שהתפתחו לאורך השנים, פירושו מכה קשה ליכולות של החיל. אין לנו את הפריבילגיה להתנהל בשכונה האלימה של המזרח התיכון בלי היתרון האסטרטגי שהוא חיל אוויר חזק ואיכותי. גם בימים אלה, שמי סוריה הם עדיין יעד חשוב מאוד ומנגד החשש מפני "התלכדות זירות" לא נעלם. מאידך, התמסרות לדרישות הטייסים ו/או החלטה להחזירם כאילו כלום לא קרה, עשויה להתקבל גרוע מאוד בקרב הטייסים שתומכים בחקיקה או המשיכו לשאת בנטל ולשים את עמדתם האישית בצד.
המשבר בחיל האוויר דורש מהרמטכ"ל וממפקד החיל להנחית בשלום את המטוס החשוב ביותר בארסנל של הצבא. שניהם גם יודעים: כל טעות קטנה בקוקפיט עלולה להוביל להתרסקות.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.23
