הדבר הנורא מכל שיכול לקרות למנהיג הוא להפוך לבלתי רלוונטי. הוא יכול להיות שנוי במחלוקת, שנוא או אהוב, הוא יכול להיות תחת מתקפה של זמבורות וכתובת לביטויים של בוז עמוק. להיות לא רלוונטי זה לגעת בקרקעית ומשם לצפות לקולות החבטה של הנפילה. מה עוד שחוסר הרלוונטיות נמצא בליבת שאיפותיו, הפחדותיו, עמוד השידרה של שלטונו: איראן.
יותר מכל מיקם עצמו בנימין נתניהו כנושא הדגל נגד ההתגרענות של איראן. אם היו מבקשים ממשורר היתולי לסכם בחמשיר את מהות שלטונו של נתניהו, המילים של השיר וגם של הפזמון היו נשזרות לתוך מנגינה של הפחדה: איראן, אימה, אייתוללות, משטר אכזר, איום על קיומנו, לא ניתן לצנטריפוגות להסתובב, לא נאפשר, הם באים להשמידנו.
בשעות אלו יוצאת לפועל עסקת חילופי אסירים בין וושינגטון לטהרן באמצעות מתווכים. איראן התחייבה לשחרר חמישה אזרחים אמריקנים שהיא מחזיקה, והם כבר הועברו מהכלא הידוע לשמצה אווין ונמצאים במעצר בית או בדרך לשדה התעופה. ארה"ב מצידה התחייבה לשחרר מספר לא ידוע של אסירים איראנים. ולא רק זאת: היא הסכימה להפשיר כ-40 מיליארד דולר השייכים לאיראן, שהוקפאו בבנקים בדרום קוריאה ובמדינות אחרות.
וזה רק הסטרטר שיכול להביא לדיאלוג וחידוש ההסכם בין המעצמות (אולי רק חלקן) לבין איראן על עצירת תוכנית הגרעין שלה. לפני שגובשו ה"הבנות" על חילופי האסירים, איראן במחווה של רצון טוב האטה את העשרת האורניום, התחייבה לשתף פעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית וצימצמה את פעולות המיליציות שלה בסוריה ועיראק הפועלות נגד כוחות אמריקניים.
הנשיא ג'ו ביידן נחוש להגיע להסכם עם איראן, ונתניהו מחוץ לתמונה. לדיראון עולם יזכרו ביידן וחבריו הדמוקרטים את היום שבו נבקע השבר הגדול בין ישראל וירושלים: היה זה במרץ 2015, כשהנשיא אובמה היה שקוע כולו בהשגת הסכם עם איראן, ונתניהו, במבט זחוח, מאחורי הגב של הנשיא וללא תיאום איתו, בא לנאום בפני שני בתי הקונגרס, וניסה לשכנע שההסכם הוא רע, אפילו רע מאוד.
ההסכם ההוא נחתם. הוא לא היה מושלם, אבל הוא מנע מאיראן ריצה מטורפת לעבר הפצצה. לא רק זאת: פרופ' ארנסט מוניז, שהיה אז שר האנרגיה בממשל אובמה וארכיטקט ההסכם עם איראן, אמר לי בראיון כי מאחורי הקלעים של הדיונים עם איראן היו מומחים ישראלים שעימם התייעצו האמריקנים, ואף קיבלו חלק מהצעותיהם לשיפור. "שיתוף הפעולה היה חזק כל כך, זה כאילו הישראלים היו בחדר".
טראמפ קרע לגזרים את ההסכם, לא כי חשב שהוא טוב או רע. מידת הבנתו של טראמפ בנשק גרעיני באה לידי ביטוי באחת הישיבות עם אנשי הביטחון האמריקאים במסגרת היערכות לסופות הוריקן, ובה שאל באופן שהביך את המכונסים בחדר למה אי-אפשר לשגר כמה פצצות אטום כדי למגר את הסופות. טראמפ קרע את ההסכם כי הוא היה הישג של אובמה וספינת הדגל שלו.
מטפורית, נתניהו החזיק לו את היד הקורעת. ועתה, כאשר החלו צעדי ריקוד חדשים בין איראן לארה"ב, מחול שיכול להביא להסכם חדש (ויכול גם להסתיים בלא כלום), כפי שביידן היה רוצה, נתניהו נותר חסר השפעה. אין לו יותר יכולת ללחוש על אוזנו של הנשיא, למשוך בחוטים כלשהם.
אורלי אזולאיאין פלא שלאחרונה לא מוציא נתניהו מפיו מילה על איראן. האיש שבנה קריירה שלמה על הפחדה מפני איראן, עומד עתה חסר אונים מול העובדה כי במשמרת שלו, תחת כהונתו, עשתה איראן את פריצת הדרך הגדולה ביותר בתולדותיה לעבר פצצה גרעינית לאחר שבחוסר אחריות הוא הביא לביטול ההסכם איתה, מה שאיפשר לאיראנים לא לכבד הסכם שאחרים לא מכבדים, והם שברו את הכלים.
ותחנת וושינגטון לא עונה. והרכבת שנתניהו הבטיח שתצא מתל אביב לריאד היא לא יותר ממשאלת לב בשלב זה, שכן במזרח התיכון דבר כרוך בדבר, וכרגע האמת העגומה מבחינת נתניהו היא שרכבת אחרת חיממה את הקיטור כדי לצאת מוושינגטון לטהרן והוא נותר בצד. נתניהו לא רק הפך ללא רלוונטי, אלא גם לזה שלא מאמינים לו יותר בבירה האמריקנית ורואים בו את הסכנה הקיומית לישראל.
- אורלי אזולאי היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 13.08.23
