אימה של השרה מאי גולן ואמי שלי אינן דומות. לא במראה החיצוני, לא בהתנהגות, לא בקורות חייהן ולא בשום מאפיין אחר שנראה לעין. למרות זאת, כבר כמה יממות שפני אימה של גולן אינן מרפות ממני. הסרטונים, שבהם רואים כיצד כמה מפגינות סוגרות על בתה בזעקות "בושה" וגורמות לאם בת ה-76 לצאת להגנתה, לא יוצאים לי מהראש. אני דומע למראה הגוף המותש שנזעק להגנת בתה היחידה ומרים כיסא במטרה להשליכו לכיוון אלה שהיא מזהה כסכנה לבתה.
הדמעות מציפות את עיניי לא רק משום שבמעשה זה היא באמת מזכירה לי את אמי, שגם היום בגילה המתקדם כשהיא בקושי מתניידת ורחוקה משיאה, תזנק על כל מי שיעז לפגוע במי שלעולם יהיה בנה הקטן שגידלה לבדה, אלא גם בגלל המפגינות שבמקום לסגת ולבקש את סליחתה, ממשיכות במעשיהן כשהן מפנות את זעמן הקדוש גם כלפיה.
כל מי שליבו אינו אטום היה אמור לעצור משהבין שלצד גולן (שהיא האחרונה להלין על גסות ובריונות) נמצאת אימה המבוגרת. זאת גם בלי לדעת את פרטי הרקע של מי שנודתה ממשפחתה החרדית לאחר שהביאה בת מחוץ לנישואים ונאלצה לגדלה לבד בסביבה קשה ומסוכנת כמו התחנה המרכזית בתל אביב. העובדה שזה קרה בדרך לנופש בחו"ל ולא באירוע ציבורי שהבת גוררת אליו את אמה לקידום צרכיה הפוליטיים, אמורה הייתה להקל על תובנה בסיסית זו.
נכון, אימא שלי וכנראה רוב האימהות לא היו מרימות כיסא להשליך על מבקשי רעת ילדיהן, אבל את אמא שלי ואת רוב האימהות החיים ציידו במיומנויות ובכלים אחרים להגן עליהם. במקום להבין את הסיטואציה של אם מוחלשת שנדרכת כלביאה להגן על בתה, המפגינות עוד העזו לצלמה ואף להפיץ את הסרטונים לכל עבר. איך לא רעדה היד שצילמה את האם הקשישה והפיצה את חרפתה ברבים, קשה להבין.
הסרטון הראשון, שהגיע מעוטר בכותרת "התפוח לא נפל רחוק מהעץ", הגחיך את האם וטען שהגסות שמאפיינת את גולן כאישיות ציבורית התקבלה בירושה מאימה. הסרטונים הבאים כבר לעגו בגלוי ל"פיג'מה האדומה" של האם ש"מרימה כיסא כתר בגלל הפרהוד". קשה לא להיגעל למקרא דברים גזעניים אלה, שעוד לוו בטענה שמי שלא מסכים להם מגלה בעצמו גזענות של ציפיות נמוכות. בחיי. וכל זה לכאורה בשם השוויון והליברליזם.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'בילדותי, כשהצטרפתי פעם לקבוצת ילדים שהציקה לילד אחר, אמי הענישה אותי בחומרה והבהירה לי ש"יש דברים שאנחנו לעולם לא עושים ולא משנה למה". חלף זמן עד שהבנתי שה"אנחנו" כוון לא רק למשפחתנו הקטנה אלא לכל בני האדם. זה לא היה מקרי. אמי נולדה לעולם שבו אנשים שיצאו להילחם בשם ההומניזם הפכו לגדולי אויביו; אנשים שהאמינו שמטרתם ה"טובה" מקדשת כל שימוש באמצעים "רעים"; אנשים שמרוב מאמץ להיות אנושיים חדלו להיות בני אנוש, כמו שהיטיב לנסח גילברט צ'סטרטון.
אני משוכנע שגם האימהות של אותן "לוחמות דמוקרטיה", כפי שהן מכנות את עצמן, חושבות בדיוק כמו אמי. המפגינות פשוט צריכות להיזכר בהן, גם - ואולי בעיקר - כשהן האימהות של מי שניצב מנגד.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 13.08.23
