זה היה עניין של זמן, וכעת זה ברור: השד יצא מן הבקבוק, המרצע מן השק, החרא היכה במאוורר. וסליחה על הצרפתית שלי, הרי קיבלתי את "החינוך הכי גרוע שיכול להיות", כפי שהטיח נהג אוטובוס של "נתיב אקספרס" בפניהן של בנות ה-15 מקיבוץ חצור, שביקשו לנסוע לנפוש בכנרת כשהן לבושות כמו בנות במדינה דמוקרטית – כלומר, כמו שבא להן. ואם לפרט – במלבושים התואמים את הקיץ הישראלי, את אורח החיים החילוני ואת זכותה של אישה על גופה.
אבל סרטון שפורסם אתמול (ראשון), שמתעד את הנהג שולח את הנערות לחלק האחורי של האוטובוס כשהוא מפריד אותן מחבריהן הנערים ודורש מהן להתכסות, תוך שהוא מודיע ש"זו מדינת היהודים, וזה מה שקורה עכשיו במדינה הזאת", מעיד כי כל אלה כבר לא רלוונטיים, בטח לא עומדים בסטנדרטים החדשים של מדינת ישראל. לו היה זה סרטון בודד, היינו יכולים לטעון כי מדובר בתפוח רקוב אחד, אך המקרה מצטרף לשורה של אירועים שפורסמו לאחרונה ובמרכזם נשים שהושפלו, הופלו וגורשו מתחבורה ציבורית על רקע היותן נשים.
רק בחמישי האחרון פורסם כי נהג "דן" סירב לענות לניצולת שואה שניסתה לברר על התחנה הקרובה ביותר לקופת החולים בגבעתיים, בטענה שאינו מדבר עם נשים. חודש לפני כן אוטובוס של חברת "אגד" נחסם על ידי חבורת בריונים, כי מאחורי ההגה ישבה אישה. הילדות של קיץ 23 מבינות שהן לא יגיעו רחוק, או קרוב, כי אופציית ההתניידות במרחב – לעבודה, לבילוי, לאקדמיה – מצטמצמות והולכת.
במדינת היהודים, כפי שתופסים אותה נהגי האוטובוס האלה, כמו גם נציגים בקואליציה כדוגמת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שביקשה לאחרונה לבצע פיילוט לרחצה נפרדת במעיינות – כלומר פיילוט להגנת הסביבה מנשים – נשים הן לא חלק מהציבוריות. הפרעה לטבע. או כפי שהגדירו פמיניסטיות דגולות במאמרים ששינו את פני החברה (ואפשרו לנשים כמו סילמן ולימור סון הר-מלך בכלל לדרוך בבית הנבחרים) – יצור מסוג "אחר".
מדינת ישראל נלחמת על זהותה. כל ניסיון לטעון אחרת – כלומר להסביר שהמלחמה היא על רשויות מאוזנות יותר, על ייצוגים אתניים מגוונים יותר ועל משטר "דמוקרטי יותר" – הוא היתממות במקרה הטוב, ושימוש ציני מרושע בפצעי הציבור כדי להוליך אותו שולל במקרה הסביר. אותה "רפורמה" שהקואליציה להוטה לבצע במערכת המשפט לא תסתיים בין כותלי בית המשפט, שהרי מערכת המשפט ובג"ץ הם שדאגו שאירועים כמו זה שבאוטובוס ייתפסו (על ידי המדינה והציבור כולו) כבלתי חוקיים בעליל, וצמצמו את האפשרויות לפגיעה בנשים בשם נימוקים כמו "דת", "כבוד" או "התחשבות ברגשות הציבור".
יש קשר הדוק בין הכוח שמבקשת הממשלה הזו לנכס לעצמה לבין פיילוט המעיינות של סילמן, בין כוחות שמרנים קיצוניים שמשגשגים כעת במליאה לבין השפלת נשים ונערות באוטובוס. בסופו של דבר, זה סיפור על תביעת בעלות על חירויות הפרט. מכבסת מילים שמבקשת להסתיר, ולא בחן רב, את הצורך בשליטה. בשלב הראשון – שליטה על חייהן של נשים, אותו מגזר מסתורי באוכלוסייה שכל הזמן מתעקש להרים ראש. אחר כך יגיעו הלהט"ב, אחר כך ערבים, ואז כל היתר.
במציאות הישראלית הנוכחית, אי אפשר לאחוז במקל משני צדדיו. לתמוך ב"רפורמה המשפטית" מחד, ולהזדעזע מהדרת נשים מאידך; להעריץ את יריב לוין ואיתמר בן גביר, אבל גם את האישה שלצידך. גברים ונשים שנמנים עם תומכי ההפיכה, תומכים – גם אם בדרך עקיפה – בפגיעה בנשים. בימים כתיקונם, ואולי בתנאי מעבדה, היה אפשר לבודד את המהלכים האחד מהשני. המציאות מוכיחה שאנחנו כבר לא שם.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פיין33 שבועות – תחילה בגשם, עכשיו בשרב ובלחות – יוצא הציבור הליברלי עם דגל ביד ומוכיח שאורחות חייו, ערכיו ואמונותיו קדושים ומקודשים לו. ומזה 33 שבועות ואף יותר מכך, הקואליציה עושה הכול כדי להראות לו שהיא בזה לכל אלה. שהיא לא מכירה בארון הספרים שלו. זה שיצר תרבות, חברה, מדינה. זה שהכיר בזרמים אחרים, גם אם אורחות חייו, ערכיו ואמונותיו היו זרים לו.
וכעת הבוז מחלחל לרחובות, מרקיב את היסודות, וציבור שלם מבין שהוא נמצא באירוע מכונן; במלחמת עצמאות שבסיומה לא תהיה עוד טולרנטיות לתפיסות עולם שמסכנות אותו. אותנו. בנתיב האקספרס שלנו, מי שלא יסכים לשבת ליד אישה, ייאלץ ללכת ברגל.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.23
