כיוון שמדובר בסיפור רצוף שקרים, הולכת שולל, זיופים והתחזות, כדאי להציג כבר עכשיו את העובדות הידועות, האמת שאין עליה עוררין: פביאן וולף נולד במזרח ברלין ב-1989. בכיתה י"ב התחיל בינג' של הסדרה הקומית "תרגיע" והזדהה עם דמותו הנוירוטית והכאוטית של יוצר הסדרה, לארי דייויד היהודי. וולף שאל את אמו אם גם הם יהודים. "לא ממש", השיבה האם, "אבל אתה מכיר את השמועות על סבתא שלך". זה הספיק לו כדי להחליט שהוא יהודי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ב-2010 החל וולף לכתוב בעיתון היהודי "יודישה אלגמיינה". הוא כתב שם במשך חמש שנים, בעיקר על נושאי תרבות וספרות. ב-2015 עזב וולף את העיתון לאחר שזה פירסם מאמר של הפסיכולוג הערבי-ישראלי אחמד מנסור על האנטישמיות בקהילה המוסלמית בגרמניה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וולף התחיל לכתוב בעיתונים הכי נחשבים בגרמניה, אבל את פריצת הדרך שלו רשם ב-2021, במאמר בן 7,000 מילה שפורסם ב"די צייט אונליין". וולף, שזיהה את עצמו כיהודי, טען כי לגרמנים יש פינה חמה בלב כלפי ישראל ושיהודים אוהבים להשתמש באנטישמיות כקרם הגנה מפני ביקורת. הוא האשים את ישראל שהיא מבצעת טיהור אתני ומקיימת משטר אפרטהייד, גילה הבנה כלפי תנועת החרם נגד ישראל, יצא נגד מוסדות ואישים יהודים שתומכים בישראל תוך שהוא מגדיר אותם כימנים קיצונים, והכול בכתיבה מושחזת ומרושעת.
לא מעט גרמנים חיככו את ידיהם בהנאה. הם מצאו את יהודי המחמד שלהם, שיגיד את כל מה שהם חושבים ולא יכולים להגיד. וולף היהודי ניקה מהם את כתמי האשמה, ונתן הכשר לכותבים בעלי השקפת עולם דומה להביע את דעותיהם. הוא הפך לנער הפוסטר של השמאל הגרמני, שמוכן לעשות הכול כדי לטנף על ישראל. הנה, עכשיו מותר להגיד בשיחות סלון את מה שבאמת חושבים על היהודים ועל ישראל. הרי גם החבר היהודי שלנו אמר את זה.
וולף מינף את ההצלחה, בעיקר ברשתות החברתיות: הוא תקף, העליב ועשה שיימינג לכל יהודי שחושב אחרת ממנו. הוא אפילו הצדיק אלימות כלפי יהודים בגלל המדיניות של ישראל.
האם פביאן וולף הבין שקיים ביקוש לנישה של יהודי שמדבר נגד יהודים ותפר לעצמו דמות חדשה, שתיתן ביטוי לנרקיסיזם שלו ותעניק לו אלפי לייקים? האם "די צייט אונליין" והשמאל הגרמני חיפשו בנרות את הדמות הזו, ואימצו אותה מבלי להפעיל איזונים ובלמים?
"וולף היה זקוק לתשומת לב, וקיבל גם כבוד, גם כסף וגם לייקים. הוא היה כלי שעזר לשמאל הגרמני להתמודד עם הטראומות מהעבר, והעניק להם לגיטימציה להציג יהודים בצורה שלילית - וכך להאכיל את המפלצת האנטישמית שבתוכם"
"הוא היה 'היהודי הטוב'. הרבה אנשים תמכו בו. הם אמרו לו שחשוב שתישמע דעה שונה על ישראל, דעה אנטי-ציונית שמתייחסת בסלחנות לאנטישמיות של השמאל ושל המוסלמים" מסביר ד"ר אליו אדלר, אחד הקולות הבולטים של הקהילה היהודית בגרמניה. "'די צייט אונליין' היו צריכים לבדוק לעומק, במיוחד כשמדובר במישהו שכותב רחוק כל כך מהמיינסטרים היהודי. הטענה שלהם הייתה שהם רוצים להביא מגוון של קולות, אבל הם כמעט אף פעם לא מביאים את הצד השני.
"וולף, מצידו, היה זקוק לתשומת לב, וקיבל גם כבוד, גם כסף, גם לייקים. בסופו של דבר הוא היה כלי שעזר לשמאל הגרמני להתמודד עם הטראומות מהעבר והעניק להם לגיטימציה להציג יהודים בצורה שלילית - וכך להאכיל את המפלצת האנטישמית שבתוכם".
"כשאתה כותב את הסיפור אתה חייב להבחין בין 'די צייט' המודפס לבין 'די צייט אונליין'", מדגיש אחד מכתבי העיתון, שמסיבות מובנות מבקש להישאר בעילום שם. "מדובר בשתי מערכות נפרדות שגם יושבות בערים נפרדות, ברלין והמבורג, וכמעט אין שום קשר ביניהן. העיתון המודפס הוא יותר מעונב, פונה לאינטלקטואלים. גם אצלו יש הטיה אנטי-ישראלית, אבל לא מובהקת. ה'די צייט אונליין' היא מהדורה של צעירים, רובם מתנועת ה-WOKE. הכל שם זה פוליטיקת זהויות. נזהרים שאף מיעוט - חוץ מיהודים - לא ייפגע משום מילה. במקום כזה, יהודי שבא לכתוב נגד היהודים ונגד ישראל הוא נכס.
"פביאן וולף הוא היהודי שהגרמנים אוהבים, ויש מעט מאוד כמוהו. יש בגרמניה שופטים שהקלו בעונשם של מוסלמים ששרפו פה בית כנסת בטענה שזה היה אקט של התנגדות למדיניות ישראל. מצד אחד, ישראל היא הרשע המוחלט, הקולוניאליסטי. ומהצד האחר, אסור לדבר על אנטישמיות מוסלמית כי זו גזענות. ואז, אם מוסלמים תוקפים ישראלים, כמו שקרה לפני שבועיים בברלין, אף אחד לא יודע איך להתמודד עם זה".
אז אם אני אכנס היום ל"די צייט אונליין", אצהיר שאני הומו ואתחיל לכתוב נגד להט"ב, גם אז ייתנו לי יד חופשית לכתוב מניפסטים?
"בשום אופן לא. הם נחשבים למיעוט נרדף".
והיהודים לא? יש פה מעל 2,000 התקפות על רקע אנטישמי בשנה.
"אצל הדור היותר צעיר, היהודים כן נחשבים למיעוט נרדף שנמצא תחת איום. אבל יש להם גם ראייה סמי-אנטישמית שלפיה מדובר במיעוט חזק ומשפיע, ולכן אינו זקוק להגנה. זוהי טרגדיה גרמנית: מהנאצים, דרך כנופיית באדר-מיינהוף ועד האנטישמיות הדיגיטלית של ימינו, לא מוכנים להגן על יהודים".
אם יבוא עכשיו יהודי אחר ויבקש להציג את אותן דעות, העיתון ייתן לו לכתוב, או שיבדקו קודם שהוא אכן יהודי?
"לשאול מישהו אם הוא יהודי? השתגעת? זה נשמע כמו הגסטפו. אם מישהו בא אליך ומצהיר שהוא יהודי, אתה קודם כל מאמין לו, כי מי משוגע מספיק כדי להצהיר על עצמו כיהודי בגרמניה 2023. זה מסוכן. אבל נניח שאתה חושד, ונגיד שאחרי וולף רמת החשד עולה, נראה לך שמישהו שסבא שלו היה בלופטוופה או בוורמאכט יבקש ממישהו להוכיח לו שהוא יהודי?".
וולף ידע שהוא לא יהודי, או שאינו יכול להוכיח את יהדותו, כבר לפני עשר שנים. הסיפור, כפי שסיפר לעצמו ולאחרים, היה שסבתא של סבתא שלו, שטרן הוא שמה האמצעי, הגיעה מהשטייטל בגליציה ללייפציג, וכי סבתו נמלטה ב-1933 מגרמניה ושהתה בפריז עד 1945, שם פגשה את בעלה, טייס בצבא הכיבוש הגרמני (לחלק הזה, מן הסתם, וולף פחות מתחבר).
ב-2013 הוא נפגש עם רב ברלינאי שהבהיר לו שאין לו מספיק מסמכים כדי להוכיח את יהדותו, וכי הערת האגב של אמו אינה עדות מספקת. הרב הציע לו להתגייר. וולף סירב.
בין דצמבר 2016 ליוני 2017 חי וולף בזוגיות עם הלן ר'. הוא סירב לפגוש את משפחתה וביקש ממנה לא לדבר איתו בגרמנית, כי זו השפה של רוצחי היהודים. הלן, קשובה ואמפתית, הציעה לעזור לו לנבור בארכיונים בניסיון לברר את שורשיו. הוא סירב. היא החלה לחשוד - וחשדותיה גברו אחרי הלוויית אמו, שנערכה בבית קברות לא יהודי.
אחרי שנפרדו סיפרה לאחד העורכים ב"די צייט" על החשדות שלה. העורך השיב שאין לו מה לעשות עם המידע הזה, שלהתעמת עם וולף ייחשב כמעשה אנטישמי, ולא העביר את זה הלאה. בקיץ 2021, כשבגרמניה התחולל עימות פומבי בין שני יהודים לגבי יהדותו של אחד מהם, היא העבירה את כל החומרים שברשותה למערכות העיתונים ולארגונים יהודיים. אף אחד לא הסכים לגעת בזה.
3 צפייה בגלריה
פונק (מימין) ואדלר. "עדיין תוהה אם היה נכון להגן עליו"
(צילומים: יאיר שגיא, מהאינסטגרם)
"צריכים להבין את ההקשר", אומרת מירנה פונק, עיתונאית פרילנסרית יהודייה, שקיבלה גם היא את החומרים והעבירה אותם למערכות העיתונים. "שנתיים לפני כן 'דר שפיגל' חשפו שהבלוגרית הגרמנית מארי סופי הינגסט בדתה את הזהות שלה כיהודייה, והיא התאבדה כעבור זמן קצר".
מרבית כלי התקשורת בגרמניה קיבלו את התיקייה ששלחה הלן ר', עם העתקי מסמכים, קטעי אודיו וצילומי מסך שהעידו שוולף אינו יהודי. מי שרצה לדעת, היה יכול לדעת. השאלה לא הייתה אם ייחשף - אלא מתי. אבל לא רק שאיש לא עשה דבר עם החומרים שהפיצה, אלא שהיא החלה לקבל איומים מחבריו האנטי-ישראלים ותומכי ה-BDS של וולף. הם אמרו לה במפורש: אל תדברי יותר מדי, יש לך פה עסק עם אנשים רבי השפעה.
באפריל 2022 קיבלה מכתב אזהרה מעורך דין גרמני שדרש ממנה לשמור מוולף מרחק. מדובר בניקולאס בקר, בן לאב נאצי, שייצג בעבר את כנופיית באדר-מיינהוף, ושבתו, אמנית מקורבת לוולף, נחשדה בעבר בפעילות אנטישמית.
זמן קצר לאחר מכן, הלן ר' שמה קץ לחייה. חשוב לומר: לא נמצא קשר ברור בין הפרשה לבין ההתאבדות. במשך תקופה ארוכה היא סבלה מדיכאון עמוק.
וולף הבין שהקשר מתהדק סביב צווארו. הוא מבצע בדיקה בארכיון המדינה בלייפציג ומגלה שלא שטרן ולא שטייטל. הוא לא יהודי. כל השקר שטווה סביב עצמו החל לקרוס: ההספד בהלוויית אמו, שבו סיפר על הדוד שנרצח במחנה ריכוז; הטענה שהידע שלו על ישראל (שמעולם לא ביקר בה), על היהדות ועל יחסי יהודים-גרמנים הופכים אותו ליהודי טוב יותר מאשר יהודי לפי ההלכה.
וולף החליט להקדים תרופה למכה. באמצע יולי השנה פירסם ב"צייט אונליין" מאמר בן 15 אלף מילה שכותרתו, "חיי כבן" מתכתבת עם יצירתו של הסופר היהודי פיליפ רות, "חיי כגבר". הוא העביר את הטקסט כבר ב-18 ביוני, כמעט חודש לפני פרסומו. העורך האחראי החמיא שמדובר בטקסט משובח, אמיץ וחשוב, בעל חשיבות היסטורית. העורכים ביקשו לקצץ בכמות המילים, אך וולף סירב והבהיר: או שמפרסמים אותו כמו שהוא - או שלא מפרסמים בכלל. העורכים החליטו לפרסם את המאמר במלואו.
זהו מאמר צדקני, חסר מודעות, מתקרבן ומלא בחשיבות עצמית, שהשורה התחתונה שלו הייתה: "בעצם, אני לא יהודי". וולף האשים את אמו, שמתה ב-2017, בכך שגרמה לו לחשוב שהוא יהודי. ובכלל, טען, הגדרת היהדות לפי דם וגנטיקה נשמעת לו יותר מיד גזענית ומזכירה לו את חוקי נירנברג. את המאמר סיים וולף במילים: "לא אכתוב יותר מהפוזיציה של יהודי בגרמניה, אני לא יכול ואני לא". רק דבר אחד היה חסר ב-15 אלף המילים של הטקסט: הבעת חרטה. הוא לא הביע צער ולא ביקש סליחה מאיש.
"מדובר באדם בלי רגש של בושה או אשמה", אומרת פונק. היא מכירה את וולף מאז 2016, כשכתבה עליו עבור "די צייט" בכתבה שכותרתה "היהודים החיים". "אחרי שנתיים הזמנתי אותו לסדר פסח אצלי והיה בו משהו משונה. הוא לא נראה לי יהודי", היא נזכרת, "אבל בגרמניה אתה לא שואל מישהו שאומר שהוא יהודי אם הוא באמת יהודי.
"הלן שלחה לי את הפרטים בספטמבר 2021. בדיעבד, כל מה ששלחה לי היה אמת. תחושת הבטן שלה אמרה שהוא מתחזה והיא רצתה שאנשים יקשיבו לה, אבל הם דחו אותה. תראה, אפשר להיות רשע כלפי יהודים, אבל הוא זילזל בהוויה של להיות יהודי בגרמניה. היה ברור שהוא לא מבין מה זה לגדול כיהודי בגרמניה. זה מסע מאוד מסובך. אפילו את אמא שלו, שהייתה חולה שנתיים בסרטן, הוא קבר בבית קברות של גויים. איזה יהודי קובר את אמא שלו בבית קברות של גויים? אלמלא הלן הוא עדיין היה יהודי שמאלני. היא חשפה אותו וגרמה לו להבין ששעון החול שלו הולך ואוזל. אני עדיין תוהה אם להגן עליו היה הצעד הנכון לעשות, ואפילו עכשיו אני לא יודעת מה הייתי עושה".
עיתונאים אחרים שאיתם דיברתי התבטאו בצורה הרבה יותר ברורה וביקורתית כלפי עצמם, והודו כי החליטו להגן על האדם הלא-הנכון.
אחרי חשיפת הפרשה כתבה פונק מאמר רחב יריעה ב"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". "הטקסט שכתבתי היה בשבילה. לתת לה טקסט שיאשר את האינטואיציה שלה".
פונק: "הוא זילזל בהוויה של להיות יהודי בגרמניה. היה ברור שהוא לא מבין איזה מסע מסובך זה לגדול כיהודי בגרמניה. אפילו את אמא שלו הוא קבר בבית קברות של גויים. איזה יהודי קובר את אמא שלו בבית קברות של גויים?"
אדלר מציין שכבר לפני שנתיים התעוררו סימני שאלה לגבי יהדותו של וולף, "אבל לא שואלים שאלות כאלו. בסוף הוא יצא מהארון כי ידע שמישהו הולך לחשוף את זה. זה לא שהייתה לו איזו הארה מוסרית".
וולף המשיך לשקר גם אחרי מאמר הפרידה שלו מיהדותו. כשעיתונאים מ"דר שפיגל" שאלו לשלומו לאחר התפוצצות הפרשה, ענה שהוא נמצא בארצות-הברית. כעבור יומיים פירסם העיתון הבהרה שוולף לא היה בארה"ב. בהקלטות אודיו שפורסמו לאחר החשיפה נשמע וולף מדבר עם מלצרית בבית קפה, ואומר לה כי אמו יהודייה וכי אביו הוא יהודי ממוצא מזרחי שאותו הציג כג'ופרו - על משקל אפרו.
בתחילת החודש פירסם "די צייט" אונליין את תוצאותיה של בדיקת העובדות שערך בעקבות מאמרו האחרון של וולף. לטענת העיתון, לא הייתה דרך להוכיח כי טענתו של וולף - ולפיה אמו הטעתה אותו - היא שקרית. מבחינתו, נכתב במסקנות הבדיקה, מדובר היה בגרעין של אמת, שאותו עיבה באמצעות ספקולציות וחירות יצירתית שנטל לעצמו. אם המידע שנמצא אצלנו כעת היה בידינו אז, סיכם העיתון, לא היינו מפרסמים את שני המאמרים.
השורה התחתונה של הפרשה היא שהשמאל הגרמני בחר ביהודי מזויף כדי לייצג קהילה שלמה, בחירה שמראה עד כמה מעט גרמנים יודעים על יהודים. אבל זו לא הפעם הראשונה שבה גרמנים מתחזים ליהודים, וכנראה גם לא האחרונה. מדובר בתופעה שהחלה כבר לאחר המלחמה, כשגרמנים רבים עיצבו מחדש את הביוגרפיה שלהם והציגו את עצמם כיהודים, כולל סיפורים על קרובי משפחה שנרצחו במחנות, כדי להיות בצד הטוב, בצד המוסרי הנכון.
"יהודי בתחפושת", נקראת התופעה. ישנם כאלה שהתגיירו ואז הכחישו את השואה או קראו למחיקתה של ישראל. היהדות שקיבלו על עצמם הפכה לעור השני, המגן שלהם. אחד המקרים הידועים הוא של סופר שווייצרי שכתב ב-1995 תחת השם בנימין וילקומירסקי ספר זיכרונות על השואה שזכה בפרסים יוקרתיים, עד שהתגלה שמדובר בבדיה גמורה.
"יהודי בתחפושת כמו וולף משקף את האנטישמיות שאחרי הרייך השלישי. היהודי הוא אידיאל בעל תכונות נעלות", אומר הפסיכיאטר הגרמני ד"ר פאבלו האגמאייר, שמתמחה בשקרנים פתולוגים ונרקיסיסטים. "כולם רוצים להיות קורבן, אבל אף אחד לא רוצה להיות קורבן צועני או פליט סורי. יהודי בחברה הגרמנית הוא אקזוטי, קורבן איכותי שכולם רוצים לעזור לו. מדובר במערכת יחסים מעוותת, מכניזם של הגנה מפני אשמה. היהודים הם רק סמלים שבאמצעותם יכולים הגרמנים לבטא את זהותם".
האגמאייר מבקש להדגיש כי הוא מכיר את המקרה, אך אינו מכיר את וולף באופן אישי. דבריו מסתמכים על הניסיון שלו עם מטופלים, ולכן מדובר באמירה תיאורטית ולא בדיאגנוזה. "אנשים כמו וולף" הוא אומר, "סבלו בדרך כלל ממחסור רגשי כילדים. הם מפליגים בדמיונם לזהות חדשה שמחזקת את ההערכה העצמית שלהם, ומתחילים להאמין לסיפור של עצמם. אפשר להגיד שהוא שיחק מחבואים עם הזהות שלו".
ב-2012 פורסמה במגזין "היב" כתבה על אישה בשם אירנה ווכנדורף, שהציגה את עצמה כיהודיה וישראלית ששירתה בצה"ל והפכה לפעילה אנטי-ישראלית. בכתבה נטען כי בדתה את סיפור חייה והיא אינה יהודיה. "יש רק דבר אחד יותר גרוע מיהודי מחמד", נטען בכתבה, "יהודי מחמד שאינו יהודי". לכתב שחתום עליה קוראים פביאן וולף.
דמגוג כמו וולף יכל להצליח רק בגרמניה, מדינה שלא ממש תזיע כדי לחשוף את השקר. בכל מדינה אחרת הוא בכלל לא היה אישו. הוא המעיט מהקושי של להיות יהודי בגרמניה. הוא איפשר לגרמנים להפחית מהסכנה שבאנטישמיות. הוא דרש מהיהודים להפסיק את הרדיפה שלהם אחרי הגרמנים המסכנים. הוא הפך את הגרמנים לקורבנות. הוא הביא טראפיק והם גמלו לו בתשומת לב, המזון של נרקיסיסט כמו וולף.
ד"ר האגמאייר: "יהודי בחברה הגרמנית הוא אקזוטי, קורבן איכותי שכולם רוצים לעזור לו. מדובר במערכת יחסים מעוותת, מכניזם של הגנה מפני אשמה. היהודים הם רק סמלים שבאמצעותם יכולים הגרמנים לבטא את זהותם"
"כשמדובר בישראל ויהודים, הסטנדרטים העיתונאיים קצת יורדים", אומר ד"ר אדלר. "וולף התחזה לאאוטסיידר, אבל הוא היה שייך לחלק לא מבוטל בעיתון: אנשי שמאל שמשמיעים ביקורת חריפה על ישראל ככסות לדעות האנטישמיות שלהם".
וולף סיפר שגילה את יהדותו בין בחינת הבגרות האחרונה שלו לטקס הסיום בתיכון (אף שטען מספר פעמים כי גדל כילד יהודי). זה קרה אחרי שצפה בפרק מהעונה החמישית של "תרגיע". זה הפרק שבו לארי דייויד חושב שהוא מאומץ, לא יהודי, ומתחיל להיות בן אדם נחמד.
מערך הדוברות של "די צייט" ו"צייט אונליין" מסר בתגובה: "פביאן וולף תרם כתבות למספר כלי תקשורת בגרמניה. הוא גם פירסם יותר מ-50 כתבות ב'צייט אונליין', בעיקר ביקורות מוזיקה. בנוסף פירסם שתי כתבות ב'צייט אונליין' שאותן כתב, לטענתו, מתוך נקודת ראות יהודית. הוא הציע את הכתבות ולא אנחנו הזמנו אותן. לא היה לנו מידע על המייל שהפיצה חברתו, ושפיקפק באמינות זהותו. אנו מקיימים חקירה בנושא, החקירה עדיין נמשכת וחלק ממסקנותיה פורסמו בבלוג השקיפות שלנו. כיום ידוע לנו שהיא סיפרה על חשדותיה לכותב ב'די צייט' ב-2017 ושוב ב-2022. המידע לא הגיע לעורכים שלנו, ואנחנו פועלים לכך שמידע כזה לא יאבד בעתיד. מעבר לכך, איננו מוסרים מידע על אירועים מערכתיים פנימיים.
"לאור המידע החדש, אנחנו מביעים צער על כך שפירסמנו ב-2021 את הטקסט 'רק בגרמניה'. אנו מתנצלים על כך שדברי הביקורת שלו על הקהילה היהודית בגרמנה הכאיבה ליהודים רבים. לו היינו יודעים על המייל של חברתו לשעבר, היינו מתייחסים בזהירות רבה יותר לטקסט השני שלו, 'חיי כבן'. היום הוא לא היה מפורסם.
"'די צייט' ו'צייט אונליין' ביקרו לעתים תכופות את תנועת החרם על ישראל ונתנו במה לכתבות שטענו שה-BDS מהווה סכנה לקיומה של ישראל. אנחנו מבטאים קשת של דעות, ובארכיון שלנו תמצאו כתבות עם מגוון דעות על ישראל מאת כתבים בעלי רקע מגוון. אנחנו מדווחים על גזענות ואנטישמיות בגרמניה באופן עקבי, ומגנים כל סוג של אנטישמיות, לא משנה מהיכן הגיעה".
פנינו גם לפביאן וולף. הוא השיב כי אינו מעוניין להתבטא בנושא עכשיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.23
