"לבת האהובה והמתוקה שלי, אלה, ולבן האהוב והיקר שלי, דוד, אתם חוגגים את יום ההולדת השמיני שלכם", צייץ בטוויטר יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. "ואני חוגג את בואכם לעולם וכניסתכם לחיים של אבא נונו ושלי". בציוץ חביב ודי בנאלי ובתוספת תמונה של בני הזוג וילדיהם החמודים, חולק אוחנה שבחים לתכונותיהם הטובות של ילדיו, ומקנח בדברי אהבה וב"אני מאוד גאה על מי שגדלתם להיות… שנזכה לחגוג יחד עוד הרבה ימי הולדת ושמחות כל החיים, כמשפחה מאוחדת ואוהבת".
ובכן, איך נאמר זאת, אדוני יו"ר הכנסת, גם אנחנו שותפים לתקוותיך, אלא שבו בזמן גם יודעים, בוודאות גמורה, בצער ובאימה, שאם ינצחו כוחות הרצחנות, השנאה, ההומופוביה, הגזענות, המיזוגניות והקנאות, שאותם אתה משרת ולהם אתה שותף - לא יהיה לילדיכם, כמו גם לרבות ורבים אחרים, שום סיכוי לחיות תחת פיסת השמיים הזאת, בטח לא כאזרחים שווי זכויות.
כאבא טוב אני משוכנעת שפינקת ובירכת את ילדיך ביום הולדתם. מניחה שאין להם חשבון טוויטר, ובכל זאת בחרת גם לצייץ להם ברכה מתנחמדת פומבית. זה די מקובל אצל פוליטיקאים, אבל גם מחייב לחדד לך פומבית: את ילדיך ואת כל אורח חייך (כן, ממש כך), אתה חייב אך ורק למחנה הליברלי, שבו, באופן כל כך משובש ומעוות, אתה נלחם, ואותו אתה מתעב. לבג"ץ ולאקטיביזם שלו, ולפוליטיקאים שמאלנים פורצי דרך וממוטטי חומות של שנאה ובערות.
אלמלא הם לא יכולת לפרסם ציוץ מתקתק שכזה, וגם לא להיות בן זוג או אבא. בלעדיהם, אתה ובן זוגך אלון הייתם נחשבים עבריינים, לא פחות. כי את החוק המזעזע הרואה במשכב זכר עבירה פלילית, ביטלו יו"ר מרצ שולמית אלוני וחבריה. והיה זה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק שחייב את המדינה, בניגוד לרצונה, לרשום כנשואים זוגות חד-מיניים שנישאו בחו"ל. כמוך.
והיה זה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, שאיפשר לך לשרת כשווה בצה"ל ולאחר מכן בכוחות הביטחון. הוא נחרד מסיפורו של סגן-אלוף פרופסור עוזי אבן, שהוכרז "סיכון בטחוני" אחרי 15 שנות שירות, רק כי היה הומו, שינה את הפקודה הצה"לית, וביטל את אפליית הלהטב"קים בצה"ל ובכוחות הבטחון.
חבל שהיריעה קצרה מלפרוש את כל החקיקות והפסיקות שאיפשרו לך ולילדיך לחיות (כמעט) כאנשים חופשיים, שווים ומוגנים, אבל בטח כבר הבנת שהן מעולם לא הגיעו מהצד הפוליטי שלך. לא משמרנים ובוודאי לא מקנאים דתיים פונדמטליסטים.
איש לא ביקש מלהטב"קים ימנים להודות בוקר וערב לשופטים אקטיביסטים או לפוליטיקאים פרוגרסיביים על פועלם למען הציבור כולו. אלא שהיום אנחנו ברגעי הכרעה קיצוניים. וברגעים כאלה אי אפשר שלא להבין שהאישי הוא הפוליטי. אי אפשר להתפנק עם ציוץ כה בלתי מודע לעצמו בלי לשאול את עצמך, איך זה שאתה שותפם ומשרתם של מי שמתעבים אותך ורוצים למגר אותך ואת דומיך. איך זה שאתה מרשה לעצמך להיות שותף דווקא בניסיון החיסול של אלה שהם וערכיהם הגנו עליך כל ימי חייך.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאבישל מי אתה שותף אמיר אוחנה, של זה שחושב שהומואים מסוכנים למדינה יותר מדאעש, חיזבאללה וחמאס? או של ההוא שקורא לך בהמה, ושאמר שזכויות הקהילה מעניינות את הגרנדמייזר שלו? של זה שחושב שלקרוא להומואים חולים זה מעודן מדי, או של מי שמכנה אתכם "סוטי מין, אנשים אומללים שמחדירים ערכים אסורים למערכת החינוך"? או אולי של מי שקורא לצאת למלחמה בפשע הלהט"בי נגד האנושות (בהתאמה: יצחק פינדרוס, בצלאל סמוטריץ', הרב אליהו, אבי מעוז, הרב טאו)? או אולי של כל חברי סיעתך שהצביעו בלי להתבלבל נגד החוק לאיסור טיפולי המרה?
היועץ הפוליטי האגדי ארתור פינקלשטיין, ששירת בכישרון רב אך ורק מפלגות ופוליטיקאים ימנים ושמרנים, הגשים את חלום חייו רק בגיל מבוגר. הוא נישא לאהובו, וזה קרה הודות לאותה חקיקה פרוגרסיבית שבה נלחם כל חייו. בערוב ימיו הביע צער על כך ששירת את מי שהתנכלו לו ולשכמותו. אולי לא צריך לחכות לערוב החיים. בטח לא לחכות לרגע שבו שותפיך יממשו, השם ישמור, את חזונות השנאה שלהם.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.23
