משה רוט אינו נמנה על הח"כים הבולטים של הכנסת ה־25. הוא עלה ארצה מארה"ב בשנות ה־80 והפך כאן לעורך דין ולנציג של חסידות צאנז הקטנה, שמרכז פעילותה נמצא בנתניה. לקראת הבחירות האחרונות הוצב רוט במקום התשיעי ברשימת יהדות התורה לכנסת. בזכות התפטרותו של השר מאיר פרוש במסגרת "החוק הנורווגי" רוט הפך, לראשונה בחייו, לחבר כנסת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני כשלושה שבועות הניח הח"כ הטרי על שולחן הכנסת הצעת חוק שמבקשת לשנות מהיסוד את היחסים, העדינים ממילא, בין דת למדינה בישראל. "חוק יסוד: לימוד תורה" של רוט קובע כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל", וכי "לאור מרכזיותו של ערך לימוד התורה וחשיבותו כשירות לעם היהודי – מי שמבקש להקדיש עצמו ללימוד תורה לתקופה ממושכת יקבל הכרה מלאה בכך לעניין זכויותיו וחובותיו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המתנגדים להצעת החוק טוענים כי עם כל הכבוד ל"ערך לימוד התורה", היא נועדה בעיקר לעקוף את פסיקותיו הרבות של בית המשפט העליון, ולקבע סופית את הפטור הגורף משירות צבאי לתלמידי הישיבות החרדיות. מדובר, לדבריהם, בפגיעה חמורה בעקרון השוויון בנטל, זה שבג"ץ נקרא להגן עליו שוב ושוב בשנים האחרונות.
"בלי בג"ץ החוק הזה לא היה נולד", מודה ח"כ רוט השבוע. "הֶסדר 'תורתו אומנותו' קיים כבר משנותיה הראשונות של המדינה, עוד הרבה לפני שהתחילו להגיש את העתירות לגיוס בני הישיבות. ההסדר הזה קובע שכל עוד בן ישיבה נמצא בישיבה, הוא דוחה את השירות הצבאי שלו. כשהוגשו העתירות נגד ההסדר, הממשלה התחילה לחפש פתרון, אך פעם אחר פעם בית המשפט פסל את המתווה. כעת הממשלה רוצה לסדר את זה אחת ולתמיד, במסגרת חוקית". גורם בסביבתו של רוט מוסיף בפשטות שמטרת חוק היסוד היא "שבג"ץ לא יוכל לבטל כל יום את חוק הגיוס. זה הכול".
עם זאת, לדברי רוט, "בנוסח החוק לא מופיעה מילה אחת על נושא הצבא, ובוודאי לא כתוב שלימוד התורה יהיה שווה ערך לשירות צבאי. אנשים שלא קראו את החוק הרשו לעצמם לתקוף אותו בלי לדעת מה כתוב בו".
זו אינה הפעם הראשונה שבה הצעת "חוק יסוד: לימוד תורה" עולה על שולחן הכנסת. מי שיזם אותה לראשונה ב־2018 היה ח"כ יואב בן צור מש"ס, ומאז היא זכתה לתמיכה ממחוקקים מיומנים כמו משה גפני ובצלאל סמוטריץ'. רק שבפעמים הקודמות, לא היה לחוק כזה ממש סיכוי להתקבל.
הפעם הסיפור שונה. "בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, מה שאפשר היה להתייחס אליו בעבר כהטרלה עלול להפוך למציאות", אומר גורם שעוסק בחקיקה הדתית. "בגלל שהחרדים בשלטון והם לא יודעים שובע, הם פשוט מנצלים את שעת הכושר והולכים בכל הכוח על חוקים מהסוג הזה. ואין מי שיעצור אותם".
ואכן, הצעת החוק של רוט מצטרפת לשורה ארוכה של חוקים בעלי אופי דתי־הלכתי, חלקם על גבול ההזיה, המקודמים בימים אלה. חלק מהצעות החוק כבר עברו בקריאה טרומית, אחרות הספיקו לצלוח קריאה ראשונה, ונוספות נידונות ממש בימים אלה בוועדות הכנסת לקראת קריאה שנייה ושלישית. חוק אחד, "חוק החמץ" שנועד להקשות על הכנסת חמץ לבתי החולים במהלך חג הפסח, עבר סופית כאחד ממהלכי הפתיחה של הקואליציה, מעין סימן לבאות, לפני שהתפוגג מהזיכרון בשל העיסוק האינטנסיבי ברפורמה המשפטית.
וזה בדיוק השילוב הנפיץ: בעוד שחוקי הרפורמה המשפטית עומדים במוקד השיח הציבורי, הולך ומתפתח גל חקיקה נוסף, הלכתי, שיכול להשפיע על אופייה של המדינה לא פחות. במושב החורף הקרוב של הכנסת צפויה להתרחש התלכדות בין שני הגלים הללו – המשפטי וההלכתי – לצונאמי אחד, שאם יעבור – ישנה את אופייה של המדינה. רק שהפעם, יש להניח, הרחובות כנראה כבר לא יהיו אדישים. לכן צללנו בשבועות האחרונים לתוך מבול הצעות החוק הדתיות ושוחחנו עם העומדים מאחורי כמה מהן, כדי לנסות להבין למה דווקא ההצעות האלו, למה דווקא עכשיו, ובכלל - למה דווקא.
אחת המטרות המרכזיות של הצעות החוק בעלות האופי הדתי היא הגנה על החברה החרדית מפני השפעות חיצוניות, והכפפת המרחב הציבורי בישראל לאמות מידה חרדיות. חוק החמץ, שמסמיך מנהלי בתי חולים לקבוע הגבלות על הכנסת חמץ למתחם בית החולים, הוא רק הראשון בשורה של צעדים בכיוון הזה.
צעד נוסף הוא הצעת חוק להענקת חסינות פלילית לרבנים. הצעת החוק קובעת כי "רב לא יישא באחריות פלילית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל פרסום חיבור הלכתי, הסכמה שניתנה לספר שפורסם או הבעת דעה בכתב או בעל פה בעניינים הנוגעים לתורת ישראל". כלומר, רב אשר במסגרת דיון הלכתי כלשהו מסית או מוציא לשון הרע, יהיה חסין מדין פלילי. בהצעת החוק, עליה חתום ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), אף נטען כי הרבנים מופלים לרעה לעומת אמנים ואקדמאים, וכי הפרקליטות מנהלת "רדיפה אחר רבנים תוך ניסיון לסתימת פיותיהם".
ניסינו להתחקות אחרי שורשי הצעת החוק הזו. העקבות הובילו לשנת 2011; אז ביקשה המשטרה לחקור את הרב דב ליאור מקריית ארבע, לאחר שזה הביע תמיכה פומבית בספר "תורת המלך", שבו קריאה להרוג לא־יהודים. בתגובה הציע הח"כ דאז, מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), לחוקק חוק לפיו "רב לא יישא באחריות פלילית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל פרסום חיבור הלכתי, הסכמה שניתנה לספר כלשהו, או בשל הבעת דעה בכתב או בעל פה בעניינים הנוגעים לתורת ישראל". כלומר, הניסוח זהה.
הצעת החוק נפלה, אך הועלתה שוב לדיון ב־2020, הפעם בידי ח"כ אייכלר. "הצעת חוק זו מקורה בתחושה קשה בקרב עולם התורה, כי גורמים שונים במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל שמו להם למטרה למנוע מרבני ישראל לפרסם את דעת התורה בעניינים שעל סדר היום", כתב אייכלר בדברי ההסבר להצעה. בכנסות הקודמות גם הצעת החוק של אייכלר לא עברה, אך הוא הניח אותה שוב על שולחן הכנסת ה־25 בינואר השנה, ימים ספורים לאחר השבעתה.
כדי להבין את משמעותה של הצעת החוק, לא צריך ללכת רחוק: רק בשבוע שעבר הגישה האגודה למען הלהט"ב בישראל תלונה במשטרה בגין הסתה לאלימות נגד הרב צבי טאו, לאחר שזה קרא לחסידיו "לצאת למלחמה" נגד הקהילה הגאה והגדיר חד־מיניות כ"פשע נגד האנושות". לו הצעת החוק של אייכלר תעבור, הרב טאו יוכל לטעון כי זו אמירה "הנוגעת לתורת ישראל", והמשטרה לא תורשה לחקור אותו, או אנשים אחרים שהוסמכו לרבנות, בגין אמירות מהסוג הזה. הם יהיו חסינים ויוכלו לומר את מה שירצו, מבלי לתת דין וחשבון על כך.
מי שכן ייאלצו לתת את הדין אלו נשים שלא יעמדו בקוד הצניעות החרדי בכותל, או, רחמנא ליצלן, יבקשו לנהל שם תפילה לא אורתודוקסית. זה יקרה אם הצעת החוק של אוריאל בוסו (ש"ס) תתקבל. תחת הכותרת "הצעת חוק שמירת הקדושה של הכותל המערבי ורחבתו", מציע בוסו עונש של שישה חודשי מאסר (!) או קנס בסך עשרת אלפים שקל למי שיגיע לכותל ב"תלבושת שאינה הולמת את קדושת המקום". הצעת החוק גם אוסרת על "עריכת טקס, לרבות טקס דתי, שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים כלפי המקום", ולמען הדיוק מבהירה שלא יותרו ברחבת הכותל "תפילה מעורבת של גברים ונשים; ובתחום עזרת נשים – עריכת טקס הכולל הוצאת ספר תורה וקריאה בו, תקיעה בשופר, התעטפות בטלית או הנחת תפילין".
הירידה של בוסו לפרטים אינה מקרית. לדברי תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן, ההצעה נועדה להיאבק ספציפית בנשות הכותל, שבשנים האחרונות עתרו שוב ושוב לבג"ץ בדרישה כי יאלץ את הממשלה ליישם את מתווה הכותל ויאפשר להן להתפלל במתחם (אגב, ברחבה נפרדת במתחם). "בתקנות המקומות הקדושים כבר יש קנס על לבוש לא צנוע בכותל", מסביר פרנק. "החרדים לא רצו רק לקבע את התקנות האלה בחקיקה, אלא גם שינו את הנוסח שלהן, ספציפית במטרה לפגוע במה שנשות הכותל השיגו בבג"ץ. הם הולכים לאסור על נשים לתקוע בכותל בשופר, להתעטף בטלית או להכניס ספר תורה". נזכיר כי גם קהילות אחרות נוהגות בתפילה מעורבת לנשים וגברים, כולל הקונסרבטיבים והרפורמים. הצעת חוק זו, אם תעבור, למעשה לא תאפשר לחלקים גדולים מהיהודים בחו"ל לקיים תפילות בכותל, על פי אורחותיהם.
גם הצעה נוספת שמקדם בוסו נולדה בתגובה, ניחשתם נכון - לבג"ץ. בדצמבר 2021 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד צה"ל ושר הביטחון, בדרישה לאלץ את הצבא לאפשר לחיילים שאינם שומרי כשרות לאכול חמץ בבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח, כל עוד הדבר נעשה מחוץ למטבחים הצבאיים. העתירה הוגשה על רקע העובדה שפקודות מטכ"ל אוסרות על כל חייל, דתי או חילוני, להכניס חמץ בפסח אפילו לחדרו הפרטי בבסיס.
העתירה טרם הוכרעה, אך בוסו לא ממתין לפסיקה. בדצמבר הוא הניח על שולחן הכנסת את "הצעת חוק חג הפסח בצה"ל", המבוססת על הצעת חוק קודמת של שר התקשורת הנוכחי, שלמה קרעי (ליכוד). ההצעה מבקשת לעגן בחקיקה את פקודות מטכ"ל, ובכך למנוע מבג"ץ לפסוק בעד העותרים. "החקיקה נועדה לתת תשובה לעתירה שהייתה בנוגע להכנסת חמץ לבסיסי צה"ל", מסביר ח"כ בוסו השבוע. לדבריו, כל עוד הסטטוס קוו יישמר, כלומר חיילים חילונים לא יוכלו להכניס חמץ לחדריהם הפרטיים במהלך חג הפסח, הוא לא מתכוון לקדם את החוק - בבחינת אקדח על שולחנו של בג"ץ. בוסו, אגב, מעורב בהצעת חוק נוספת, שמבקשת להסמיך את שר התחבורה לאסור על הפעלתה של תחבורה ציבורית בשבת. "אנחנו לא מחוקקים חוקים דתיים, אלא בסך הכול רוצים שהסטטוס קוו יישמר", מסביר אחד ממקורביו.
אפשר להתווכח בעניין הצעות החוק של בוסו, אם ישמרו על הסטטוס קוו או ישנו אותו. אך הצעות חוק אחרות שצפויות לעלות בכנסת הנוכחית, מפירות ללא ספק את האיזון הזה. כזו היא הצעת התיקון לחוק "איסור הפליה במוצרים ובשירותים", שהופיעה בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לציונות הדתית וליהדות התורה. הצעת החוק נועדה לאפשר לכל בית עסק פרטי להימנע מלספק שירות או מוצר בשל אמונה דתית, אם ניתן להשיג חלופה דומה בקרבה גיאוגרפית, במחיר דומה. מתנגדי החוק טענו כי הוא יאפשר, למשל, לאולמות אירועים לסרב לספק שירותים לקהילת הלהט"ב. הצעת החוק, יש לציין, טרם הונחה על שולחן הכנסת.
מהלך נוסף שעשוי להפר את הסטטוס קוו במרחב הציבורי בישראל, הוא ההחלטה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן (ליכוד) לקדם לראשונה הפרדה מגדרית במעיינות של רשות הטבע והגנים (רט"ג). בשבועות האחרונים מעורר המהלך הזה סערה, סביב פיילוט של התוכנית שסילמן מבקשת להתניע. בינתיים הפיילוט נבלם בידי היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, שהבהירה כי לשרה אין היתר לבצע הפרדה מגדרית מבלי שהוסמכה לכך בחוק. בתגובה כמעט פבלובית, הצהיר משה גפני כי הוא מתכוון לקדם הצעת חוק, שתקבע כי 15 אחוז משעות הרחצה המותרות במעיינות רט"ג יוקצו לרחצה נפרדת.
מבחינת מציעי הצעות החוק שעימם שוחחנו, הסיפור הוא פשוט: היה סטטוס קוו בין דת למדינה; המערכת המשפטית, בעיקר בג"ץ, היא שהפרה אותו; הצעות החוק שלהם רק משיבות את המצב לאחור. "הם אומרים: 'אנחנו לא רדיקליים, אנחנו לא באים לשנות, אלא רק לשמר'", אומר תני פרנק.
וזה לא נכון?
"זה לא מדויק, וברוב המקרים גם ממש לא נכון. למשל בחוק החמץ, החרדים טענו שבסך הכול הם רוצים להחזיר את המצב לקדמותו, אחרי ששר הבריאות הקודם, ניצן הורוביץ, איפשר להכניס חמץ לבתי חולים. אבל במציאות, מי שהפר במקור את הסטטוס קוו זה הם, כאשר ב־2017 פורסם נוהל של הרבנות הראשית שקבע לראשונה שיש חובה לחטט בתיקי המבקרים כחלק מדרישות הכשרות - נוהל שבג"ץ ביטל. החיטוט בתיקים לכאורה יתאפשר שוב, באמצעות החוק החדש".
לעומת זאת ד"ר אריאל פינקלשטיין, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה המתמחה ביחסי דת ומדינה, טוען שישנן הצעות חוק שבהן החרדים דווקא צודקים. "בעיני החרדים, חלק גדול מהחוקים נועדו להחזיר את המצב לאחור, ובחלק מהמקרים זה באמת נכון", הוא אומר. "למשל, עניין החמץ בצבא, זה חוק שאני מבין אותו. יש פקודת מטכ"ל לגבי החמץ בצבא, ועכשיו מגיע ארגון ועותר לבג"ץ, ובג"ץ מבקש מצה"ל תשובות. אז החרדים אומרים, 'אני רוצה לעגן את המצב שהיה עד כה בחקיקה', כלומר לשמור על הסטטוס קוו. אפשר להתווכח מה היה המצב הקודם, והאם באמת החוקים משיבים את המצב לקדמותו. בכל מקרה, בנרטיב החרדי כל החוקים נועדו רק לשמר את הסטטוס קוו, ולא לשבור אותו".
קבוצה נוספת של חוקים בעלי אופי דתי המקודמת בקדנציה נוכחית נוגעת לשאלה הוותיקה "מיהו יהודי". סביב הנושא הזה מתחולל מאבק ארוך שנים בין החרדים לבין זרמים דתיים ליברליים יותר, בעיקר מקרב הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, שהגיע לא פעם לבג"ץ. גם כאן נדמה שהחרדים מבקשים לנצל את מעמדם בכנסת בכדי לקצור הישגים.
הצעת חוק שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת בידי ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), מבקשת למשל לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות, המקנה את הזכות להתאזרח בישראל גם לנכדים של יהודים. גם הפעם מדובר בהצעת חוק שכבר עלתה בעבר על שולחן הכנסת, ושניתן לקשור גם אותה להחלטת בג"ץ: חוק השבות חוקק ב־1950, אך "סעיף הנכד" הוכנס לתוכו רק ב־1970, בעקבות עתירה לבג"ץ. כך או אחרת, מבחינתו של פינדרוס, סעיף הנכד מיותר לחלוטין: "איזה היגיון יש בלהעלות אחד שגר באיזו פינה בעולם, כי יש לו סבתא או סבא יהודי?" הוא אומר. "כשמנסחים חוקי הגירה, צריך שיהיה להם היגיון".
ניתן לשער שהצעת החוק של פינדרוס לא נוצרה רק מדאגתו למדיניות ההגירה הישראלית, אלא מהחשש הטבוע בקרב החרדים מפני הענקת אזרחות לאלפי עולים שאינם נחשבים ליהודים מבחינה הלכתית, מה שיציף לטענתם את המדינה בלא־יהודים ויגרום להתבוללות. הציניקנים הפוליטיים בוודאי יוסיפו שהעולים הללו כנראה לא יצביעו לפינדרוס ולחבריו, וזו אחת הסיבות להצעת החוק; אבל יש להודות שהטענה כי יש לצמצם את "סעיף הנכד" מצאה אוזן קשבת בקרב קהלים אחרים. ב־2003, במסגרת אמנת גבזון־מידן, אכן הוצע לצמצם את סעיף הנכד בחוק השבות (למשל לחייב את ה"נכד" לשלוט בעברית או לבצע שירות צבאי), אך מנגד להרחיב את ההכרה בגיורים של קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות.
אלא שעל פי הצעת החוק של פינדרוס, סעיף הנכד אמור להימחק לחלוטין, מבלי שיתווסף לחוק איזון שיעניק מקום לקהילות שנמצאות מחוץ לספירה החרדית־אורתודוקסית. גם ח"כ אבי מעוז מקדם הצעת חוק דומה לביטול סעיף הנכד.
וזה לא הכול. את ביטול סעיף הנכד אמור להשלים "חוק מערך הגיור", שיבטל את ההכרה בגיורים של התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית לצורך חוק השבות. הכרה שהתקבלה, אם מישהו עדיין לא הבין - על ידי בג"ץ.
ברוכים הבאים לוועדת חוק, חוקה ומשפט של שמחה רוטמן. הימים הם ימי פגרת הקיץ, אבל הח"כ קיבל אישור להמשיך ולכנס את הוועדה שבראשותו. העין התקשורתית בימים הלוהטים של אוגוסט ממוקדת לרוב במקומות אחרים, ובינתיים, חלק מהדיונים הללו נועדו לקידום חקיקה הלכתית. "צריך להגיד לזכותו של רוטמן שהוא סוס עבודה", אומר גורם שהשתתף בדיוני ועדת החוקה בשבוע שעבר. "הוא מקדיש לוועדה שעות על גבי שעות של דיונים. אבל זה שהבן אדם בא לעבוד, לא סותר את זה שהוא לא יודע לנהל את הדיון. יש לו קטעים ילדותיים מאוד. הוא נעלב, הוא לא נותן לח"כים להתבטא. הוא מבזבז יותר זמן מכולם שם, ואז מתעצבן על ח"כים שמתפרצים. זה אותו סגנון של ניהול הוועדה סביב חוקי הרפורמה".
רוטמן ניצל חלק ניכר מדיוני הפגרה בכדי לקדם את "חוק הרבנים", שהוא עצמו חתום עליו, יחד עם ח"כ ארז מלול מש"ס. "הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר, רבנים אזוריים, רבני יישוב ורבני שכונות), התשפ"ג־2023" של רוטמן ומלול מבקשת להסדיר בחקיקה את אופן מינויים ומעמדם של רבני עיר, רבני התיישבות ורבני שכונות. גם במקרה הזה, מדובר בניסיון לקחת תקנות שכבר נוסחו בעבר ולעגן אותן בחקיקה, תוך הכנסת שינויים המשרתים את האג'נדה של מציעי החוק.
כך, למשל, לפי הצעת החוק של רוטמן יוכל השר לשירותי דת להחליט על מינוי של רב עיר, וזאת בניגוד לרצון העירייה וללא תלות במאפיינים החברתיים ובצרכים הדתיים של הרשות המקומית. במילים אחרות, גם בעיר בעלת רוב חילוני מובהק, שרוב תושביה לא מעוניינים במינוי ובמימון של רב עירוני, תוכל הממשלה לכפות מינוי רב שכזה, ואף לשלוט במידה רבה בזהותו. כך מקבל הממסד הדתי – במקרה הזה, הרבנות הראשית – חיזוק משמעותי, ועל הדרך גם נבנה מאגר ג'ובים חדש ומניב למי ששולט במשרד הדתות.
הצעת החוק המקורית הגדילה את כוחה של מועצת הרבנות הראשית בהליך בחירת רבני הערים מ־25 ל־50 אחוז מהאסיפה הבוחרת, מה שבפועל העניק לרבנות הראשית זכות וטו על מינוי רבנים מקומיים (סעיף זה בחוק השתנה בעקבות הדיונים בוועדת החוקה). במסמך של הייעוץ המשפטי לוועדת חוק, חוקה ומשפט מופיעות לא מעט הערות בנושא הענקת הכוח לרבנות הראשית. לטענת היועצים המשפטיים של הוועדה, הצעת החוק "מעניקה משקל גדול ממה שהיה מקובל עד היום לשלטון המרכזי אל מול הקהילה המקומית... מוצע לוועדה לשקול מהי ההצדקה להעניק לחברי מועצת הרבנות הראשית, שאינם מכירים את המאפיינים החברתיים של הרשות המקומית ואת הצרכים הדתיים של תושביה, משקל כה משמעותי באסיפה הבוחרת לרב עיר". הייעוץ המשפטי מעיר גם על כך שהצעת החוק מסמיכה את מועצת הרבנות הראשית להאריך את כהונתו של רב מקומי עד גיל 85 או 80, בחלק מהמקרים אף ללא צורך לשמוע את הרשות המקומית; מצמצמת את הייצוג הנשי בוועדה הבוחרת מ־40 ל־12.5 אחוז; ומייצרת מצב שבו רב יוכל לכהן 40 שנה בתפקיד, "אף אם הציבור אינו מעוניין בהמשך כהונתו".
חשוב לציין כי לרבנים המקומיים תפקיד מרכזי בכל הנוגע לשירותי הדת בישראל. הם אלה שחותמים על תעודות כשרות ותעודות נישואים, קובעים את המדיניות ההלכתית בסוגיות כמו קבורה ומקוואות ועוד. חיזוק המעמד של הרבנות הראשית בהליך בחירת הרבנים המקומיים מבצר את הרבנות כגוף הבלעדי שמייצג את היהדות ה"רשמית" של מדינת ישראל, אל מול גופים מתחרים, כמו צֹהר, למשל. "רבני שכונה זה משהו שנשמע לנו כמו דבר מיותר, אבל מבחינת ש"ס זה מישהו שמסתובב בעיר, בשכר ממשלתי, ומגיע להמון קהלים", אומר הגורם העוסק בחקיקה הדתית. "במהלך הבחירות יודעים בש"ס להפעיל את הכוח הזה, ולכן, בין היתר, יש להם מאבק מתמשך על התפקידים האלה, על עצם קיומם ועל מי ימלא אותם. וכמובן, אלה גם לא מעט ג'ובים".
לדברי אותו גורם, בקדנציה הנוכחית הגיעו ש"ס והציונות הדתית להסכמות על ברית אסטרטגית בכל הנוגע לחקיקה בעלת אופי דתי, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בשיתוף הפעולה סביב "חוק הרבנים". "במשך הרבה מאוד שנים, נושא הרבנות הוזנח על ידי המפלגות שייצגו את הציונות הדתית. זו המציאות העגומה", מאשר ח"כ רוטמן. "כתוצאה מזה, נוצר מצב שבו כמעט כל נושא הדת במדינת ישראל נמצא בידיים של ש"ס והמפלגות החרדיות. אבל אנחנו, כמפלגה דתית־לאומית, גם חושבים שיש לנו בשורה בנושא דת ומדינה. יש לנו תפיסת עולם וערכים שונים, שעד היום לא באו לידי ביטוי ברבנות הראשית או ברבני הערים. לכן, בקדנציה הנוכחית הגענו להסכמות על שיתוף פעולה עם ש"ס, שכבר אפשר לראות את התוצרים שלו. מונו רבנים, גם ציונים, בהסכמה ובשיתוף פעולה, כולל במקומות שבהם לא מונו מזה עשור. כולם הבינו שעידן כיפופי הידיים והמלחמות חייב להיפסק, ונדרשת פעולה בהסכמה ובשיתוף פעולה, מתוך הבנה הדדית".
אחת הטענות היא שהמטרה של החוק הזה היא ליצור משרות לרבנים. מטמנת ג'ובים.
"החוק הזה לא מייצר אפילו תקן אחד נוסף".
הרבה מהחוקים בעלי האופי הדתי שמקודמים בכנסת הנוכחית, מגיעים בתגובה לפסיקות בג”ץ. לי זה מאוד מזכיר את הרפורמה המשפטית: בשני המקרים, יש ניסיון של הקואליציה לשנות סדרי עולם וסטטוס קוו, באמצעות חקיקה שמתנגדת לליברליזם של בית המשפט העליון.
"אתה מתחיל את הסיפור מהאמצע. יש סטטוס קוו שעובד במדינה מאז הקמתה. הסטטוס קוו אומר, 'לא משנה אם עכשיו השגתי רוב נקודתי בחיפה, אני לא אבטל את האוטובוסים בחיפה בשבת'. למה? כי אני שומר על הסטטוס קוו בנושא דת ומדינה. יש מערכת יחסים מאוד עדינה בין חילונים, דתיים וחרדים במדינה. אף אחד לא מרוצה מהסטטוס קוו, אבל זה יופיו של המצב הזה. עכשיו מגיע בג"ץ ואומר, 'חבר'ה, אתם לא צריכים להפר את הסטטוס קוו; אני אשבור אותו בעצמי'. אז אתה רוצה שאני אתן לבג"ץ גם לשנות את הסטטוס קוו - וגם לכפות את תפיסת עולמו על כל המדינה?"
אפרופו רוטמן, אם החקיקה הדתית ומאבקה בתפיסת העולם הליברלית של בג"ץ מזכירה לכם את הרפורמה המשפטית, אתם לא לבד. לדברי כמה מומחים למשפט, מדובר לא רק במהלכים דומים, אלא משלימים. "חוקי הדת הם חלק אינטגרלי מההפיכה המשפטית", אומרת פרופ' רות הלפרין־קדרי, הראש המייסדת של מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים בבר־אילן, ולשעבר סגנית נשיאת ועדת האו"ם לביעור אפליה נגד נשים. "החרדים זקוקים לרפורמה המשפטית, וליתר דיוק לסירוס של בג"ץ, קודם כל כדי לשמר את זכויות היתר שלהם – הפטור מלימודי ליבה והפטור משירות צבאי – אבל גם כדי להעביר חוקים שיאפשרו אפליה נגד נשים ולהט"ב על בסיס תפיסה דתית, יגבירו את ההפרדה המגדרית במרחבים הציבוריים, ויושתתו על תפיסה ערכית פטריארכלית המנוגדת לשוויון בין המינים במשפחה. כמי שבאופן אישי מגיעה מהעולם הדתי אני אומרת את זה בכאב גדול, אבל נראה שישראל הולכת לכיוון של תיאוקרטיה: מדינת דת, שמאמצת את התפיסה הפונדמנטליסטית והקיצונית ביותר של היהדות ושל ההלכה האורתודוקסית".
מהלך נוסף שמתבצע בימים אלה ונועד לחזק את הממסד הדתי בישראל הוא יוזמה נוספת של ח"כ גפני. אחת מהצעות החוק שהגיש בכנסת הנוכחית מבקשת להרחיב את סמכותם של בתי הדין הרבניים, ולאפשר להם לדון בסכסוכים אזרחיים וכלכליים כבוררים, ולא רק בדיני אישות. חשוב לציין כי הצעת החוק קובעת כי דיינים יוכלו לשמש כבוררים רק בהסכמת שני הצדדים.
ההצעה אושרה לקריאה טרומית בידי ועדת השרים לחקיקה, והיא מצטרפת לתזכיר חוק שהפיץ משרד הדתות לפני כחודש, שנועד לאפשר לבתי דין רבניים לדון גם במזונות ילדים - בניגוד לפסיקת העליון, שהכריע שהנושא יידון רק בבית דין לענייני משפחה.
אם מסתכלים מקרוב על הצעת החוק של גפני מגלים כי גם מקורה, איך לא, בפסיקת בג"ץ: בעבר דנו בתי הדין הרבניים גם בנושאי ממון, עד לפסק הדין של השופטת איילה פרוקצ’יה ב"בג"ץ סימה אמיר" ב־2006, שהפסיק את הנוהג הזה. גפני, לשיטתו, רק רוצה להשיב את המצב לקדמותו.
מתנגדי החוק, לעומת זאת, טוענים שגפני מנסה להעניק עוד ועוד סמכויות בחוק לבתי הדין הרבניים, בכדי להקים לחרדים מערכת משפט משלהם. "יש פה, דה פקטו, מיסוד של מערכת שיפוט מקבילה למערכת השיפוט האזרחית בישראל", אומרת פרופ' הלפרין־קדרי. "מערכת שכולה על טהרת הגברים, אין בה דריסת רגל לנשים כדיינות, מערכת שתפעיל נורמות הלכתיות שמבוססות על משפט דתי אנכרוניסטי בן אלפי שנים. כיוון שהאפשרות של בתי הדין לפעול כבוררים תביא לכך שבכל חוזה והסכם ניתן יהיה להכניס סעיף של התניית בוררות בבית הדין הרבני, שהיא משוחררת לגמרי מהמשפט הישראלי".
אבל כל ההצעות הללו – שגם אם רק חלקן יתקבלו, ישנו את יחסי דת־מדינה בישראל – הן רק האפריטיף למלחמה האמיתית: חוק הגיוס, שאמור לעלות במושב הקרוב. "בסוף, מה שהכי חשוב לחרדים זו השמירה על האוטונומיה שלהם, וליתר דיוק השמירה על מערכת החינוך העצמאית שלהם והפטור מגיוס. במושגים של החרדים, זה פך השמן הטהור", אומר ד"ר אריאל פינקלשטיין, מומחה לדת ומדינה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "לכן חוק הגיוס הנוכחי זה אירוע מטורף בעיניי, שלא כולם מבינים עד כמה הוא חשוב".
אבל זו לא פעם ראשונה שחוק כזה עולה. מה השתנה, בעצם?
"כי מאירוע משפטי, כל מיני פלפולים של ‘כמה חרדים מתגייסים ומאיזה גיל’, חוק הגיוס הנוכחי הפך לאירוע חברתי. כשהוא יעלה להצבעה תהיה התפוצצות עצומה בציבור החילוני, שכבר לא מוכן לקבל את זה. תמיד אנשים קיטרו על זה שחרדים לא מתגייסים, אבל הם לא ירדו לרחוב. אבל עכשיו, סביב הרפורמה וכל מה שקורה במדינה בחצי השנה האחרונה, המצב הזה ישתנה. אני לא רואה את החברה הישראלית, במצב הנוכחי, ממשיכה להשלים עם אי־הגיוס החרדי".
אז מה יקרה?
"אנחנו נמצאים בפלונטר שאני לא יודע איך יוצאים ממנו. בעיניי, חוק הגיוס זה חומר הנפץ הכי גדול, הרבה יותר מהרפורמה המשפטית".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.23
