אין לי ספק שכמו שלי נמאס לכתוב על פשרות בסוגיית הרפורמה המשפטית, כך נמאס לקרוא עליהן. כל כך הרבה הצעות פשרה נלעסו, נטחנו והושלכו לפח בחודשים האחרונים, עד שנדמה שכל אזכור של המונח הוא בגדר אחיזת עיניים: מתחיל בתקוות שווא ומסתיים במפח נפש. לכאורה מוטב להרים ידיים ולומר שכרגע, עם הקנאים הניצים שהשתלטו על החברה הישראלית, אפסו הסיכויים להגעה להסכמה. או שצד אחד ייכנע מראש, או שתיפתח מלחמה וצד אחד ינצח. למאמינים שבינינו נותר רק להתפלל שאחרי ההכנעה נצליח להשתקם.
אסור להסכים לכך. הסיכון גבוה מדי, הן מבחינת הסכנות שאורבות לנו מבחוץ והן מבחינת השבר הפנימי שאולי לא יוכל עוד להתאחות. זו הסיבה שגם עכשיו, פחות מחודש ימים לפני פתיחת הדיונים בבית המשפט העליון בעתירות לביטול התיקונים לחוקי היסוד, חייבים להגיע לפשרה. המשך הצעידה במשעול הנוכחי עלול להוביל לכאוס חוקתי. אם העליון יפסול את התיקונים, והממשלה והכנסת יסרבו לקבל את הפסיקה בטענה שאין לו סמכות לעשות כן - ברגע שזה יקבל ביטוי מעשי (וייתכן שאף לפני כן) נגיע למצב שבו כל אזרח יחליט למי לציית.
בניגוד להנחה שהתקבעה משום מה, ההחלטה האישית לא תיעצר בדרג הבכיר. עברו הימים שהגנרל מרים את השרביט והחיילים מסתערים. בדמוקרטיה כל חייל מחויב לציית רק לפקודות שאינן בלתי חוקיות בעליל. כך חונכנו, וטוב שכך. יהיו טייסים שיקבלו את הוראות הרמטכ"ל (בהתאם לפסיקת העליון) ויהיו טייסים שיסרבו לבצען בטענה שאינן חוקיות בעליל (משום שהן נוגדות את הוראת הממשלה). והארץ תהיה תוהו ובוהו.
לכן פשרה היא הכרח, אבל האם היא אפשרית בלוחות הזמנים הללו? בפשטות: כן. המהלך שיתואר כאן נשקל על ידי ראשי מפלגות באופוזיציה ובקואליציה. איש מהם לא דחה אותו על הסף. הוא נכתב כאן מתוך מטרה מיסיונרית ברורה: לייצר משקל-נגד לקנאי הקצוות ולאפשר למקבלי ההחלטות לא לחשוש להתקדם במסלול זה.
בית הנשיא כבסיס
המפלגות הגדולות יסכימו שהכנס הקרוב יוקדש לכינון "חוק יסוד: החקיקה" ולתיקון "חוק יסוד: השפיטה". כל השאר יידחה. לטובת זאת תוקם ועדה מיוחדת של הכנסת שבה יידונו שני נושאים אלה. לאחר שני המושבים הקודמים קשה לצפות לדיונים ענייניים בוועדת החוקה של שמחה רוטמן. המים כבר עכורים מדי. שלא כמו הוועדה המיוחדת לתיקונים ל"חוק יסוד: הממשלה", שפעלה בכנס הקודם בראשות ח"כ אופיר כץ, הוועדה הזו תהיה פריטטית ובראשה יעמוד נציג קואליציה שמוסכם על האופוזיציה. הגעה להסכמה תוכיח את רצינות כוונות הצדדים.
ועדת החוקה המיוחדת, שתהיה חלק קבוע מהליך כינון חוקי היסוד (להבדיל מוועדת החוקה חוק ומשפט שתעסוק בכל השאר), תהיה פריטטית גם בעתיד, כל עוד לא מדובר בקואליציה של מעל ל-80 חברים. עם הקמתה תודיע היועצת המשפטית לכנסת על כך לבית המשפט העליון. בדרך זו העתירות לביטול חוקי היסוד יהפכו למוקדמות מדי והעליון ידחה את הדיון בהן.
בוועדה עצמה יקבעו כיצד מחוקקים חוקי יסוד, איך נעשית ביקורת שיפוטית על חוקים רגילים וכו'. להערכת רבים מהמעורבים, לא יידרש זמן רב להגיע להסכמות. שר המשפטים יריב לוין עצמו העריך באוזניי ש"נשב יומיים ונסיים". זה אולי מוגזם, אבל לא מאוד. בזהירות ניתן לומר כי העקרונות המרכזיים די הוסכמו במגעים הקודמים שנוהלו בבית הנשיא ובמעגלים אחרים. למשל, שחוקי יסוד ותיקוניהם דורשים ארבע קריאות בכנסת ובמקרה שחוק היסוד מתקבל ברוב לא גדול מספיק, תתקיים הקריאה הרביעית לאחר הבחירות לכנסת הבאה.
באופן דומה נקבע שכל חוקי היסוד הקיימים - לרבות כבוד האדם וחירותו - יאושררו כעת לפי פרוצדורה זו ולא יהיה ניתן לשנותם בעתיד אלא באותה דרך. בשלב זה ניתן גם לשנות את תיקון הסבירות. אם כינון חוקי היסוד ייעשה כך, מקובל על כולם שתוקפם של חוקי יסוד לא יהיה שפיט.
עוד הוסכם שביקורת שיפוטית על חוקים תוגבל לבית המשפט העליון במליאתו. הוועדה תידרש להחליט באיזה רוב ואיך ייקבע ההרכב. יש די הצעות שישביעו באופן חלקי את רצון כולם. כשזה ייקבע, מתייתר הצורך בפסקת התגברות. נציגי הממשלה אמרו זאת בקולם.
הרווח שבדחייה
אחד ממנהיגי האופוזיציה שאל אותי, "ומה אם מובילי הרפורמה שוב מרמים, וכל מטרתם למסמס את העתירות שנדונות ואיתן את המחאה?". עניתי לו שבכל מקרה יש רווח בדחיית הכניסה לכאוס חוקתי. ראשית, היא תעניק עוד תקופת רגיעה לציבור המותש גם כך. שנית, היא תאפשר לעליון להתכונן יותר לפני הכניסה לשדה מוקשים שבו כל מוקש עלול להשמיד לא רק את הדורך עליו, אלא גם את המדינה כולה. יותר מזה, הרי אפשר יהיה לדון בעתירות גם בעוד כמה חודשים אם חלילה המהלך ייכשל. ההבדל היחיד שעשוי להיות הוא זהות השופטים שיחליפו את הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון שעתידות לפרוש בקרוב, אבל גם אם ימונו שופטים אולטרה-שמרנים, הרוב הליברלי בעליון יישמר.
החשש האחרון מוביל אותנו לצעד נוסף שהכנסת תידרש לקדם לאלתר - תיקון "חוק יסוד: השפיטה" בנוגע לוועדה לבחירת שופטים. הכורח למנות נשיא חדש לעליון מכניס את המערכת לסד זמנים כמעט בלתי אפשרי. אמת, גם כאן יש די הצעות פשרה, אבל אם לא מעוניינים להידרש לכך מיד, ניתן להאריך את כהונת שופטי העליון בפרק זמן נוסף.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'סביר להניח שהנשיאה חיות, שגילתה בחודשים האחרונים תבונה רבה בניהול המשבר ומבינה היטב - בניגוד לאחרים - מה מוטל על הכף, תסכים. אבל גם אם לא או אם הממשלה תחשוש מכך, ניתן למנות לנשיא את השופט יצחק עמית לפי הנוהג הנוכחי, אבל לקבוע בחוק מנגנונים שימתנו את השפעתו. למשל, להחליט שההרכבים ייקבעו בצורה רנדומלית, על ידי תוכנה, כפי שנעשה במדינות רבות; או לקבוע שהסמכות להרחיב הרכב ולקבוע דיון נוסף תהא נתונה להחלטת רוב מקרב כלל השופטים בעליון, ללא נימוקים.
כך שפשרה בדרך של הסכמה היא הכרחית והיא אפשרית. גם ודווקא עכשיו. האם נבחרי הציבור יצליחו להתנתק מאימת הקנאים שברחובות ולאמצה? זה תלוי בהם אבל לא פחות מכך זה תלוי בנו, הרוב המוחלט של הישראלים שרוצים בכך. עלינו לדרוש זאת מהם: פשרה, עכשיו.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.23
