1 צפייה בגלריה
יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף ויו"ר ש"ס אריה דרעי
(צילום: אלכס קולומויסקי, אבי מועלם)
חוק האי-גיוס הוא לא נוצה. הוא מצטרף לעוד נוצות, לא כל כך קלות משקל, ששוברות את גב הגמל. כאשר בתור עומדות אינספור יוזמות חוק באותו תחום של דת ומדינה - אז נמאס. פשוט נמאס. עוד 1,000 רבני יישובים על חשבון המדינה? עוד מיליארדים כדי להגדיל את מעגל הבורות וההשתמטות? הציבור העובד ומשלם המסים ומשרת בצה"ל מרגיש נרמס.
האגדה מספרת שתלמידי ישיבות לא יכולים לשרת בצה"ל. זה לא מדויק. בימי מלחמת העצמאות קראה אגודת ישראל לבני הישיבות להתגייס. בהסדר הראשוני העניק דוד בן גוריון פטור ל-400 בחורי ישיבה. המספר הזה לא נשמר בהקפדה. בשנות ה-70 הגיע מספר הפטורים השנתי ל-800 בחורי ישיבה. בשנת 1974 למשל, מתוך כלל שנתון הגיוס, היה מדובר ב-2.4% בלבד. לא נעים. לא נורא. ואז התחולל המהפך של 1977. לא עוד פטור מרוסן, עם מכסה של 800, אלא הסכם קואליציוני ששיחרר את כל המגבלות.
מאז ועד היום הפטור התרחב והלך. בשנת 2021 כבר היה מדובר ב-17.6% משנתון הגיוס. בכיתות א', נכון לשנת 2021, כ-27% מהתלמידים בכיתות א' בחינוך העברי לומדים במסלול החרדי. כך שהיד עוד נטויה. אלה לא היו רק קואליציות של הימין. אבל הקואליציה הנוכחית, עם הצעת החוק לאי-גיוס, מתעלה על כולן.
הם יספרו לנו שלקואליציה יש רוב. 64 מנדטים יש לה. אלא שגם זו הונאה. רוב קואליציוני הוא לא רוב בציבור. רוצים לבצע קיבוע של עיוות היסטורי? הרי מדובר בעניין ששייך לאבני היסוד של חברה ומדינה. אז בבקשה, בואו נלך למשאל עם. זה בדיוק כמו סיפור ההפיכה המשטרית. מספרים לנו שיש להם רוב, כאשר למעשה - רוב הציבור, כולל אנשי ימין, מתנגדים לחקיקה הדורסנית.
בשוליים של המחאה הציבורית, מותר לציין, יש גידולי פרא. הנשים שפרצו בשירה באוטובוס שבו ישבו בחורי ישיבה שנמנעים משירת נשים - עשו לחרדים בדיוק מה שאנחנו לא רוצים שהם יעשו לכלל הציבור. כפייה היא לא הדרך. אדם באמונתו יחיה. אבל אותן נשים, בדיוק כמו סדרת ההשפלות שעברו צעירות בשבועות האחרונים, מייצגות את המסלול המסוכן שבו צועדת החברה הישראלית. ולא, אין כאן שום סימטריה. הכפייה החרדית היא הגורם העיקרי לעוינות ההולכת וגוברת כלפי הציבור החרדי.
הממשלה הנוכחית תצביע על הקמת מאחזים חדשים. זה יפה מצידו של בצלאל סמוטריץ', השר לענייני שטחים ומאחזים, שהסכים להוריד בשבוע שעבר את מאחז עוז ציון, משום שמדובר במבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית. דא עקא, שיש עוד מאחזים רבים אחרים. וכל מאחז כזה דורש הקצאת חיילים.
סרבנות היא עניין מגונה. אבל כאשר ממשלה שנשענת על החרדים מחליטה על הקמת מאחזים - היא מקרבת את הרגע שבו הורים שלא חלמו על סרבנות יעודדו את הילדים שלהם להתחמק משירות קרבי. מדוע שמשתמטים חרדים ישלחו את החיילים שרוצים מדינה יהודית להקים את המדינה הדו-לאומית? מדוע שהם יהיו בשר התותחים של מנהיגות חרדית שרוצה לעגן את האי-גיוס?
שום דבר לא חדש. אבל החבל נמתח. עוד תקציב ועוד הצעת חוק, והתיאבון המוגזם של המנהיגות החרדית יקרע אותו. הרי אנחנו בימים שבהם המתח הביטחוני עולה. רק אתמול (שבת) נרצחו שני ישראלים בחווארה. נכון, לא כולם יכולים להתגייס לשירות קרבי. אבל ההשתמטות שהמנהיגות החרדית רוצה לכפות היא מלאה ומוחלטת. גם לא שירות לאומי. גם לא שירות בקהילה. כלום.
נכון, יש כמה מאות חרדים שמתנדבים לשירותי הצלה וזק"א. הם ראויים לכל ברכה. אבל הם מוכיחים שעם קצת רצון טוב, צעירים חרדים יכולים לשרת בשורה של תפקידים, משירות קרבי ועד שירות לאומי. אפשר להעניק פטור מלא, על אותו בסיס שניתן בשנות ה-50, ה-60 וה-70, כדי לשמור על עולם הישיבות. אבל לא המונים. בוודאי לא פטור מוחלט.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזירגע, מה עם הערבים אזרחי ישראל? שוויון בנטל אמור לכלול גם אותם. גם אצלם, מדובר בעיקר במנהיגות רדיקלית. איימן עודה, לפני שנבחר לכנסת, עמד בראש ועדת ההתנגדות לשירות האזרחי. גם שירות בתוך הקהילה ולמען הקהילה נחשב אצל אותה מנהיגות לשיתוף פעולה עם המדינה הציונית. זה המכנה המשותף שבין המנהיגות הערבית לחרדית.
אין שום דרך לכפות גיוס, וגם לא שירות לאומי, לא על חרדים ולא על ערבים. אבל במדינה מתוקנת הרעיון של שוויון בנטל היה אמור להתבטא בהענקת הטבות למתגייסים ובשלילת הטבות וקצבאות מהמשתמטים. הקואליציה הנוכחית רוצה לעשות את ההפך. המחאה, צריך לקוות, תצליח להכשיל את הצעת החוק שכולה חרפה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 20.08.23
