משני צידי המתרס: רק תשע תחנות מפרידות בין תחנת בן גוריון של הרכבת הקלה, שנמצאת בסמוך לרחוב רבי עקיבא בלב בני ברק, לתחנת אליפלט, הסמוכה לבית רומנו, אחד ממוקדי הבילוי המרכזיים בתל אביב. נסיעה קצרה שמרגישה כמו ביקור בשתי מדינות, כאלו שלעיתים נראה שלא מתקשרות אחת עם השנייה. עלינו על הרכבת למסע משותף, שני עיתונאים שבאים מעולמות שונים.
מצד אחד יאיר, נשוי ואב לארבעה ילדים, שמרן בהשקפת עולמו, חי בעכו - עיר מעורבת של יהודים וערבים - וחבר בגרעין התורני-לאומי בעיר. מהצד השני אדיר, גר במרכז תל אביב, מנהל אורח חיים חילוני לחלוטין יחד עם דולב ומגדיר את עצמו כמי שמשתייך למחנה הליברלי.
הנסיעה בציר התת-קרקעי בין שתי התחנות היא גם, במידה מסוימת, מעבר בין השקפות עולם שונות על נושאים כמו חוק הגיוס, השבתת הרכבת בשבת והשפעת הבחירות המקומיות, שיתקיימו בסוף אוקטובר, על המחלוקות בחברה הישראלית.
הבחירות השנה לראשות העיר בני ברק סוערות. אחרי שנים שבהן עמד בראשות העיר חרדי אשכנזי - ברוטציה קבועה בין דגל התורה ואגודת ישראל - בבחירות הקרובות יתמודד לראשונה נציג מטעם ש"ס. אחת הבעיות המרכזיות שתוביל את הבחירות בעיר היא דווקא מכת החולדות שטורדת את מנוחתם של התושבים, לצד בעיות נוספות כמו תשתיות מיושנות ונשירה גוברת של בני נוער ממסגרות החינוך. בחודש יוני, אישרה מועצת העיר "תוכנית אסטרטגית" להסתערות על בעיית החולדות שפשטו על רחובות העיר, ומיליונים הוקצו להדברה ולהגברת הניקיון.
יאיר: האם לדבר על חיבורים בתקופה מקוטבת שכזו זה בכלל רלוונטי? עמוק מתחת לקרקע אני מגלה שאומנם החיבור קיים, אך ברוח התקופה הוא אינו מורגש.
"אשתי עובדת במשרד לראיית חשבון בלב תל אביב וכל בנותיי, גם הן עובדות שם", אמר לנו יהושוע, אותו פגשנו בתחנת שאול המלך בתל אביב, מסייע לאשתו להתמצא בנסיעה הראשונה שלה בדרך החדשה, המחברת בין בירת החרדים לבירת החילונים. "אנחנו לא חיים בבני ברק בגטו שלא יוצאים ממנו לשום מקום", הוא תבע את עלבונה של עירו.
בכל תחנה קורא הכרוז בשמה בשלוש שפות. רכבת קוסמופוליטית בעברית, ערבית ואנגלית, אך גם כזו שמחויבת לערכי היהדות.
אדיר: בחודשים האחרונים התחושה היא שכל הקלפים נטרפו, ומה שהיה ברור ומוסכם הוא כבר לא. יום קודם לכן הגעתי לתחנת הרכבת שעה לאחר יציאת השבת והתחנה הייתה סגורה. הזעם היה אמיתי, והפער בין הכסף הגדול שנשפך פה להשבתה למשך 28 שעות היא משהו שאי אפשר לקבל. למה אי אפשר לחפש פתרונות יצירתיים? בואו נניח שהנהג וכל עובדי הרכבת בשבת לא יהיו יהודים, זה מפריע לכם?
ירדנו בתחנת בן גוריון בבני ברק ופגשנו בפנחס, אב וסב לתשעה ילדים ול-13 נכדים שעושה את הדרך ההפוכה מאיתנו. ההצעה של אדיר עולה מיד: "הרכבת לא תפעל בשבת כי אסור לנסוע בשבת", הוא קבע ולא השאיר פתח לפשרה בסוגיה. "הרבנים בחיים לא ייתנו היתר למציאות כזאת, והתחכמות עם צוות גוי. זו מדינה יהודית ואם אתה רוצה לבקר את סבתא שלך בתחבורה ציבורית, תיסע ביום חמישי או ביום אחר. רכבת לא תיסע במרחב בני ברק בשבת, לא מתחת לפני האדמה ולא מעליה".
כבש המדרגות הנעות פלט אותנו מהמתחם הצונן לא רחוק מרחוב רבי עקיבא - השאנז אליזה של החרדים. לקח רק דקות עד שאדיר שם לב שהוא החילוני היחיד ברחוב. ברוך, אב לחמישה ילדים, עצר אותנו כשהוא רכוב על אופניו, תוהה מי האורחים השונים בנוף המקומי. "הרבה חילונים כבר לא חושבים שיש משהו משותף ביניהם לבין החברה החרדית", אדיר הוסיף, אך ברוך טען כי בבני ברק רוב הישראלים מרגישים בבית, "זה רק אתם, בתקשורת ובתל אביב, מספרים על שנאה ומתדלקים את אלו שעושים ממנה מנדטים".
המחלוקות הבוערות בחברה הישראלית, כמו הפטור של החרדים מגיוס, כלל לא נוגעות לו. "אני רואה את האחריות שלי בתחומים הקרובים לי בלבד, הילדים שלי ואשתי והחברותה שלי בכולל. וזהו. מה לי ולכל השאר? גם בקלפי אני עושה את מה שהרבנים הורו לי לעשות".
יאיר: התשובה שלו הקפיצה אותי. "אתה לא מסוגל להסתכל קדימה, אל העתיד שלא מאפשר לכם לחיות כאן בלי לקחת אחריות על האתגרים שמולם אנחנו ניצבים בג'ונגל הזה?", השבתי לו. "כולם אצלכם גדולי תורה, שעדיף הלימוד שלהם על הגנת המדינה?". ברוך השיב לי: "אני תרמתי מעצמי לא פחות ממך, שעשית צבא. התנדבתי ב'עזר מציון' ונתתי מעצמי באינספור ארגוני חסד. הציבור שלנו הוא הכי התנדבותי במדינה".
אל השיחה שהולכת ומתלהטת בינינו הצטרף גם ברוך שטראוס, שניסה להאיר את המציאות בצורה מפוכחת יותר. "לצערי הציבור שלנו פשוט מנותק ולא מבין שהוא הולך וגדל, ולא ייתכן שלא יישא בנטל", הוא קבע. שטראוס הסביר כי לדעתו, "חוק הגיוס הוא נורא ואיום, קודם כל כי זה נושא שמכאיב לשלושה רבעים מאזרחי המדינה, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם". הוא בן 28 ובשנים האחרונות חי בשווייץ עם משפחתו. "הציבור החרדי עומד בפני אירוע שהוא לא מבין את עוצמתו", הוא אמר, אך הוסיף כי "הציבור הישראלי חייב להבין שחרדים זו קבוצה עם קודים ברורים מאוד ואי אפשר לדבר איתם בשפת הכוח. הבעיה היא שכל צד רוצה לנצח את השני ועושה שימוש יתר בכוח שיש לו, וככה זה לעולם לא ייגמר".
בפתח חנות אופנה חרדית פגשנו את עובדת הבוטיק, פרומי פוקסמן. "אנחנו מצביעים ש"ס ובהחלט נצביע למועמד לראשות העירייה שיגיע מטעם הרשימה", היא אמרה, אך הדגישה שפוליטיקה עירונית לא מעניינת אותה כלל, ומפנה אותנו לשוחח עם בעלה ישראל בשיחת וידיאו. הוא בהפסקת צהריים לאחר לימוד בכולל, ומודה כי הפטור הגורף מגיוס לא יכול לעבוד עוד: "צריך לאפשר מכסה של לומדי תורה שיישבו בישיבות, ומי שלא לומד - שיעשה צבא".
אדיר לא נתן לו הנחות: "אבל מנהיגי הציבור שלכם מתעקשים על פטור מוחלט וגמור". ישראל הודה שהסירוב לשרת בצבא הוא מעבר למאבק על ערך לימוד התורה. "רוב הניסיון שלנו עם בחורים חרדים שיצאו לצבא, הוא שהם חזרו חילונים. במגזר החרדי מרגישים שהצבא הורס את הבנים ואת החינוך שהושקע בהם", הוא סיפר ואדיר נזעק: "הצבא עושה צעדים אדירים כדי לאפשר לכם לשרת בו. דואגים לכשרות מהודרת ולתנאים חרדיים. למה זה לא מספיק?".
בחזרה לתל אביב ברכבת הקלה. אנחנו מוצאים את עצמנו בפארק המסילה, ולא רחוק משם אנחנו פוגשים את שלומי זרגרי, בן 30 מתל אביב. "שאלתי את עצמי איך אני תורם למדינה הזו, לאיפה שאני חי", הוא אמר, "אנשים היום מודים שכל ציוץ שהעלו בשנה האחרונה ברשתות החברתיות זה נטו התרסה נגד הצד השני. הדבר הרווחי שקיים בפלטפורמה אלה הסתה וריב".
"למי אתה מרגיש יותר קרוב? לחרדי מבני ברק שהוא יהודי, או לתושב אמסטרדם?" שאלנו אותו. "לתושב אמסטרדם", הוא השיב, "השיוך הדתי מרחיק אותי. איזה קשר יש לי אליו? עם מי אני אצליח לפתח שיח של יותר מחמש דקות? שיח נאה, בוגר ומפותח שיגיע לרמה כלשהי? עם חרדי - או עם אדם מאמסטרדם?".
אתה חושב לעזוב את הארץ? שאלנו את השאלה הבלתי נמנעת, ומקבלים תשובה כואבת: "בטח, כל יום".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.08.23
