הלוויתה של בת שבע נגרי, הלילה
(צילום: אלכס גמבורג)
אף אחד לא יכול להבין את מה שמצפה לילדה בת ה-12 שעלתה אתמול (שני) על טרמפ עם אימא שלה, כמה ימים לפני סוף החופש הגדול, וכמה דקות מאוחר יותר מצאה את עצמה בתוך מארב של חוליית מחבלים. אף אחד לא יכול להבין מה מרגישה ילדה שלנגד עיניה נורים 22 קליעים שהורגים את אימא שלה. היא ראתה, שמעה והריחה דברים שיהפכו לה את החיים מכאן והלאה באופן שכמעט אף אחד לא יכול להבין.
כמעט אף אחד, כי בכל זאת חיים בינינו כמה אלפי אנשים שגם הזמן שלהם עמד מלכת. ביום אחד, באמצע החיים, זה הרי תמיד קורה בלי שום הכנה מוקדמת, מכת חשמל בעוצמה שלא חלמת שקיימת, ובבת אחת, בבום, אתה נכנס לעידן הקרח. הרגלים ישנים קופאים במקום, יש מאכלים שאתה לא מסוגל עוד לאכול, יש ריחות שהולכים איתך לכל מקום, יש טריגרים בלתי סבירים ולא מובנים. במידה מסוימת אתה תמיד נשאר בגיל שבו זה קרה לך, בגיל שבו קיבלת את מכת החשמל.
אני מרשה לעצמי לדבר על זה בביטחון כי לי קרה דבר כזה. עברו יותר מ-32 שנה מאז, ויש אצלי המון דברים שלא השתנו. עד עכשיו יש לילות שאני לא נרדם בהם לפני מחשבות על הצורה שבה הייתה מונחת הגופה של אחי, אני מתעורר לפעמים בבעתה בתחושת חוסר חמצן, ואני גם נדרך במקום ממראה טריוויאלי של גרביים לבנים עם פס כהה בקצה העליון, כי מהגופה שלו, שאותה ראיתי מכוסה, בצבצו הגרביים האלה.
אני משתמש בכוונה במילים מפורשות ובתיאורים לא נעימים. כי הרבה פחות נעים לחיות עם זה, ובא לך לדפוק את הראש בקיר מרוב שאף אחד לא מבין. אני מנסה בכוחותיי הדלים להכניס את כולכם לבור הזה שאני ועוד כמה אלפים חיים בו. בור שמרגיש כמו עולם מקביל שכל מי שנמצא בו, תקוע בתוכו, כבר מותש ואילם מלצעוק. בצד השני, מעבר לקיר זכוכית, עולם כמנהגו נוהג, עולם שלשמחתו הרבה לא מכיר ולא מבין את זוועותיה של הטראומה.
וממי בעצם אמורה להיות לנו ציפייה? מההנהגה, מכל הנהגה, לא משנה איזו ממשלה מושלת פה. היא הרי אחראית על החיים שלנו. היא זאת שלקחה באופן מודע את האחריות על מניעת זוועות כאלה מהחיים של כל אחד מאיתנו, מהחיים של בת ה-12 שאתמול התהפך לה העולם באופן בלתי הפיך.
אתמול שברה הממשלה הנוכחית עוד שיא מפוקפק. 34 נרצחים בפיגועים מאז תחילת השנה. הלוואי שפה יחדל מלאך המוות, אבל גם תחת האופטימיות הלא בהכרח מציאותית הזאת, אתמול כבר נשבר השיא. מאז שנות האינתיפאדה השנייה לא הייתה שנה כזאת.
בימים אלה מסתובבים ברשת פרסומי עבר של חברי הממשלה הנוכחית. הם בני פחות משנה, הפרסומים, ואתה קורא אותם ותולש את השערות. אז הם היו באופוזיציה ורקדו על הדם, רקדו זה לא מילה, התפלשו בו בחדווה. הם האשימו את חברי הממשלה הקודמת באחריות לפיגועים זהים שמתרחשים עכשיו במשמרת שלהם, באותם מקומות, באותן דרכי פעולה, רק שעכשיו המספרים גדולים יותר.
אז מה בעצם ימני בממשלת הימין מלא-מלא הזאת? את רצח האב ובנו בחווארה בסוף השבוע, ייחסה שרת התחבורה למי שקדמה לה בתפקיד. בניגוד להאשמות, מתברר שהיא כלל לא עצרה את בניית הכביש העוקף את חווארה, וגם לו היה כבר פעיל, הרי השניים נכנסו אל הכפר במכוון כדי לשטוף את מכוניתם. אבל זה לא מפריע, אפשר להתפלש בדם כשאתה באופוזיציה, ואפשר גם לזרוק את האחריות כשאתה בקואליציה, העיקר להמשיך לגלגל את השקר.
הם הרי לא עושים דבר פרקטי, אין שום פעולות עומק מהותיות שעשויות להרתיע את מי שמתלבט אם להיכנס למעגל הטרוריסטים, כמו פגיעה מהירה ובלתי מידתית בחייהן של משפחות מחבלים, כמו החמרה דרמטית של תנאי הכליאה שלהם. הטרוריסט הפוטנציאלי הרי יודע מראש שדינו להיכלא בקייטנה בניהול עצמי, הוא יודע שמשפחתו תזכה למשכורת חודשית. כן, רבים מהם לא נרתעים מהמוות, אבל לו ידעו שחיי בני משפחתם לא יהיו חיים, הם בוודאי היו חושבים פעמיים.
עמיחי אתאלי צילום: אלכס קולומויסקיכולנו יודעים מי הוא השר הממונה על שירות בתי הסוהר, כולם מבינים שמלבד עיסוק בזוטות תקשורתיות, הוא לא עושה שום פעולה שעשויה להרתיע רוצחים נוספים. כולנו יודעים מי הם חברי הקבינט, כולנו זוכרים כמה הם השתמשו בדם הנרצחים כדי לעשות לעצמם קמפיינים, כולנו רואים את תוצאות הזוועה.
אתמול, בחסות הפוליטיקאים הציניים וחדלי האישים האלה, נכנסה ילדה חדשה, בת 12, אל עולמה של הטראומה. מעכשיו אף נסיעה ברכב לא תהיה פשוט נסיעה, אף חופש גדול לא יהיה פשוט חופש גדול, שום דבר בחיים שלה לא יהיה פשוט כמו שהיה. לחשוב על זה ופשוט לצאת מהדעת.
- עמיחי אתאלי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.23
