"כל בוקר אחת האמהות הייתה מעלה סטורי ומשמיצה אותי כאילו אני מפלצת, הרגשתי מושפלת ורציתי להיקבר מתחת לאדמה": כך סיפרה א' מחנכת כיתה בבית ספר באזור ירושלים, על רקע התגברות הדיווחים על יחס מזלזל כלפי מורים וגננות. היא פנתה למשטרה, וכעת שוקלת את צעדיה להמשך: "אני כל הזמן מתלבטת אם להמשיך בהוראה, כל שנה נהיה יותר קשה להיות מחנכת. זה בדם שלי להיות מורה, אבל כשאני לבד - אני שואלת את עצמי למה".
בהסתדרות המורים יצאו למאבק מול משרד החינוך, בדרישה להעניק להם גיבוי ולהגדיר נהלים ברורים בנושא. "המורים נמצאים בקו האש. הם יוצאים מהבית למוסדות החינוך בבוקר בחדווה, אך שם חשים כמו בשדה קרב ובסיום יום הלימודים מברכים ברכת הגומל", תקפה יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד.
לדבריה, המצב הנוכחי מוביל מורים לעזוב את המערכת: "הנטישה שעליה התרענו נמשכת משום ששכר לא פותר הכל. היחס של הורים הגיע לתופעות שהדעת אינה יכולה לסבול. הם מגיעים שלוחי רסן לצעוק על המורים בנוכחות התלמידים ומוציאים את התסכול עליהם. הזלזול הגיע לכך שתלמיד אומר למורה: 'אבא שלי ידאג לפטר אותך'. בעבר הורים גיבו את המורים".
בהסתדרות המורים טוענים כי המצב חמור אף יותר בגני הילדים. "בחרתי להיות גננת ובכל יום אני בוחרת להיות גננת", סיפרה י', שמאחוריה לא פחות מ-32 שנות ותק. יום אחד, היא מצאה בתיק האוכל של אחד הילדים בגן ציוד הקלטה. בהמשך, גם נפתחה נגדה חקירה במשטרה. "הוקלטתי במשך שעות וימים", שחזרה. "התחושה הייתה קשה, הרגשתי מחוללת. ההורים הגישו תלונה במשטרה על צעקות, נלקחו ממני טביעות אצבע, צולמתי והרגשתי כאחרון הפושעים. החקירה נסגרה מחוסר אשמה, אך עברתי לילות ללא שינה. החרדות הרסו אותי לחלוטין מבחינה נפשית".
בעוד שאף אחד מהצדדים לא מקל ראש בחשיבות המאבק באלימות כלפי ילדי המשפחתונים והגנים, במחלקת הגננות בהסתדרות המורים טוענים כי הדרך לכך לא צריכה לעבור בפיקוח מוסווה ובלתי פוסק. כך למשל, דיווחו הגננות על מאות מקרים של הטמנת מצלמות בשורת מוצרים תמימים לכאורה כמו קשתות לשיער, סיכות צבעוניות, עגילים, כלי כתיבה ואפילו בתוך כפלים של פריטי לבוש. אלו, לדברי יו"ר המחלקה ענת דדון, מצטרפים לעשרות תלונות שהוגשו למשטרה ונסגרו מחוסר אשמה: "כל גננת בגדר חשודה בעיני ההורים. מגישים תלונות שווא ואין כמעט יום שאני לא נאלצת לגשת לתחנת משטרה. הגננות קורסות תחת העומס, אבל היחס אליהן מביש. הן כל הזמן בהישרדות ובכיבוי שריפות".
עוד מזהירה דדון כי התחושה שנוצרה בגנים עלולה להגביר את המגמה של עזיבת המקצוע: "משווים את הגננות, שהן ציבור יקר מקצועי ומשכיל שנותן הכל למען הילדים, למטפלות במשפחתונים שלא למדו ולא הוכשרו ופותחות מעונות ללא פיקוח. היחס לגננות גורם להמשך פרישה וגם השנה נראה גנים שנסגרים מדי יום בשל מחסור בגננות והמצב רק יחמיר. אני חוששת שבעוד חמש שנים לא יהיה חינוך ציבורי בגיל הגן, אין גננות".
מנגד, בהנהגת ההורים הארצית טוענים כי יחס מזלזל כלפי המורים הוא תופעה שולית. "המתקפה שלוחת הרסן כלפי הורי ישראל מנסה לחפות על הכישלון המתמשך במערכת החינוך", תוקף יושב הראש מירום שיף וקורא: "כשם שיש הורים שחורגים מגבולות המותר והאסור, כך יש אנשי צוותי חינוך והוראה שחורגים אף הם מכללי הבסיס. האם זה אומר שצריך לשפוך את התינוק עם המים ולהטיל אחריות על כלל המורים וצוותי החינוך, בגלל אשמתם של בודדים שאותם המערכת צריכה להוקיע ולהוציא מקרבה? אינני סבור כך ואינני מחפש בנרות אשמים, בעת שהפתרון מונח לפנינו - כל הגורמים חייבים לשלב ידיים".
