משדר הבוקר
אזרחי ישראל הערבים חווים תקופה ארוכה את התגברות האלימות ברחובות. תקריות הירי, הקורבנות הרבים ומקרי הרצח הספורים שמפוענחים, הביאו לאובדן כמעט מוחלט של הביטחון האישי. ראשי ערים, מועצות ויישובים במגזר הערבי מתריעים וזועקים, מבקשים סיוע. הם לא יכולים להתמודד עם ארגוני הפשיעה שהרימו ראש ועושים ככל העולה על רוחם. המשטרה, לטענתם, לא מסוגלת לספק לתושביהם הגנה.
(צילום: שמוליק דודפור)
בין אותם ראשי יישובים יש כאלה שניצבים בעצמם תחת איומים: על חייהם ועל חיי בני משפחותיהם. שני המקרים שאירעו רק השבוע, שבהם נרצחו מנכ"ל עיריית טירה עבד אלרחמן קשוע ומועמד בבחירות לראשות מועצת אבו סנאן גאזי סעב, חשפו עד כמה מסוכן לפעול כעובד ציבור או כאישיות פוליטית במגזר. לעיתים, כפי שיעידו כמה מהם כאן, מדובר בהימור של ממש על החיים.
ארגוני הפשיעה כבר הגיעו אל תוך ביתו של ראש מועצת ג'לג'וליה דרוויש ראבי. "יש אצלי מצלמות שמחוברות למשטרה בגלל הירי הכבד לעבר ביתי", הוא מספר, "קליעים חדרו פנימה וסיכנו את החיים שלנו".
ראבי מתייחס לאירוע חמור שהתרחש בנובמבר בשנה שעברה. הירי אל הבית היה קשור לעבודתו במועצה המקומית. רמת האיום עליו עלתה לשש, הגבוהה ביותר, והוא הסתובב במשך שישה חודשים עם מאבטח צמוד. מאבטח נוסף הוצב בכניסה לביתו.
גם כיום ראבי מתנהל בידיעה שהוא על הכוונת. לפני היציאה מהבית לעבודה בבוקר הוא סורק את האזור כדי לאתר חפצים חשודים, או אולי מישהו שממתין בקרבת מקום כדי לפגוע בו.
"בסביבות שבע בבוקר אני מתחיל לעבור על פרויקטים ואחר כך עושה סיבוב קצר בבתי ספר", הוא מספר על השגרה שלו, "נפגש עם מנהלים ומנהלות ובודק אם משהו חסר. בדרך כלל אני פוגש גם תלמידים ואז ממשיך ללשכה שלי לעבוד. החיים שלי יותר קשים עם אבטחה, אבל הם מעניקים ביטחון".
ראבי סיפר עוד: "כשרצחו את המאבטח של ראש עיריית טייבה, הבנתי שגם אנשי אבטחה נמצאים תחת סכנה. הם עובדים ושומרים עלינו כמו ששומרים על משפחה, אבל לצערי כולנו היום נמצאים בסכנה".
שוברים שגרה
גם ראש מועצת ג'וליס ויסאם נבואני חווה ירי על ביתו. "זה קרה לפני כשנה", הוא מספר, "הפכתי למאוים בדרגה שש פלוס. אני ובני משפחתי חשנו סכנה גדולה, למעשה היה ניסיון חיסול בתוך הבית. הקליעים נכנסו לסלון ולחדרי השינה. במזל אף אחד לא נפגע". בספטמבר 2022 אלמונים ירו והשליכו רימונים לעבר הבית. הרקע: טיפול המועצה בקרקעות שונות, שלא היה לשביעות רצון העבריינים.
נבואני, שעומד בראש היישוב הדרוזי, השתדל בתקופה הזו לשבור שגרה במהלך יום העבודה שלו, כדי להטעות את מי שמתכוון לפגוע בו. הוא החליף מכוניות, צירי נסיעה ושעות יציאה. עוד לפני זה בדק את כלי הרכב, מחשש שהצמידו לו מטען חבלה.
"קיבלתי תדרוך מהמשטרה איך לבצע את הבדיקות", ראש המועצה נזכר, "אבל בזמן נסיעה הדופק עולה. אתה חושש שחס וחלילה יקרה לך משהו. גם בחזרה הביתה נדרשתי לבצע בדיקות, כדי לוודא שהכל בסדר. בכלל, הייתה תחושה שכל הזמן רודפים אחריך. אתה כל הזמן בוחן את הסביבה".
דרגת האיום על נבואני כיום היא שתיים. בבית יש לו מצלמות וכפתור מצוקה שמחוברים למשטרה, וניידות מסיירות שם לאורך היום והלילה. אבל הוא עדיין חי את התקופה שבה שימש מטרה לארגוני פשיעה. "היה לי מאבטח בבית ומאבטח צמוד", הוא מספר, "החיים תחת אבטחה יותר קשים כי אין לך פרטיות. אתה יוצא עם המשפחה, והמאבטח גם. אתה צריך לתאם כל נסיעה, הוא בודק את המקומות לפני שאני מגיע. האמת שזה הפריע למרות שאין ברירה. אתה מרגיש כמו בכלא נייד".
המחיר המשפחתי
עטא אבו מדיגם עומד בראש העיר הבדואית רהט בדרום. הוא הפך לאחרונה מאוים גם בגלל נושא הקרקעות. "זו שגרת חיים חדשה שאנחנו עדיין לא רגילים אליה", הוא מספר, "היום שלי נהיה מאוד קשה. הבית מאובטח בגללי ולא בגלל המשפחה והילדים. מלחיץ לחשוב שהם הפכו ליעד".
אבו מדיגם נמצא תחת דרגת האיום הגבוהה ביותר, שש. הוא לא זוכה לאבטחה אישית משום שאף איש ביטחון לא מוכן להסתכן. "הכל התחיל בגלל התנגדות לתוכניות אסטרטגיות של העירייה", אבו מדיגם מספר, "הם חושבים שעניין הבעלות על האדמות ישתנה. בגלל כל הדברים האלה ירו ליד הבית שלי והניחו רימון פירוטכני בסמוך. ככה הפכתי מאוים".
ראש העיר מספר על השינוי הגדול שנכפה עליו, כפי שסיפרו קודמיו. הוא מתעורר בבוקר ועוד לפני פתיחת יום העבודה נדרש לבדוק את הכביש והשטחים הקרובים מחשש שמישהו ימתין שם כדי לפגוע בו.
"זה עצוב מאוד שנבחר ציבור נמצא תחת איום חמור", הוא אומר, "אני מאמין בעשייה שלי ומאוד קשה לי לחזור מההחלטה שקיבלתי. אני חושב שהיא נכונה. בדקתי את התוכנית גם עם אנשי מקצוע, יהודים וערבים, וכולם שיבחו אותה".
אבו מדיגם אומר ש"הממשלה חייבת למנות פרויקטור לאלימות בחברה הערבית ולהקים מטה במשרד ראש הממשלה. קיבלתי אבטחה השבוע לאחר שירו כמה פעמים לעבר הבית שלי. קשה מאוד לתפקד במציאות הזו. אתה חווה פחד ואימה וכמובן לא מסוגל לספק תחושת ביטחון לתושבים. איך בדיוק תמלא את התפקיד שלך בצורה ראויה כאשר אתה בעצמך מרגיש לא מוגן?".
ראש העיר סיפר שמאבטחים יהודים מחברות אבטחה סירבו להגן עליו מחשש שייפגעו. גם מאבטחים בדואים לא היו מוכנים לקבל עליהם את המשימה, כדי לא לקחת לכאורה צד בסכסוך. "הייתי כמה זמן עם מאבטחים", אבו מדיגם סיפר, "כבר התחלנו לדבר ולהכיר, אבל גם הם בסכנה ולא מוכנים להיות פה".
בדיון אצל ראש הממשלה נתניהו אתמול, הוא דפק על השולחן במהלך עימות עם יו"ר ועד הרשויות הערביות מדור יונס, שסירב לקביעה ולפיה האלימות הגוברת נובעת בעקבות פעילותם של ארגוני הפשיעה. יונס הרים את קולו - במה שהתפתח מיד לקרב צעקות: "אני שומע אתכם מדברים על ארגוני פשיעה, יכול להיות שזה ארגוני פשיעה".
בשלב הזה נתניהו דפק על השולחן והשיב לו בצעקות משלו: "יכול להיות?! אתה יודע שזה ארגוני פשיעה! אני לא יכול לטפל בזה עם ההתכחשות שלך. אליי באו ראשי רשויות ואמרו שהם מפחדים לומר שהם מאוימים". כשנרגעו מעט הרוחות, נתניהו הוסיף: "אני מזדהה עם הכאב שלך ונתתי לך להתבטא - אבל אתה צריך לעזור לי ולא להתכחש שמדובר בארגוני פשיעה. בזה אנחנו הולכים להתמקד".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.08.23
