"דון קישוט אתה יכול לנוח, יש כל כך הרבה טחנות רוח", שר אריק איינשטיין למילים של יהונתן גפן. דון קישוט אולי יכול לנוח, אבל דון לוין לא יכול. לאחר שיצא למלחמת השמד נגד בית המשפט העליון, נגד הפרקליטות ונגד מה שנותר מהמשטרה, פתח אתמול (ראשון) שר המשפטים חזית רביעית, נגד ועדות החקירה. המוסד הבלתי מושלם הזה, ששירת את צורכי השעה לאורך שנים, יהפוך בידיו האמונות של דון יריב לוין לאנקדוטה, לבדיחה.
אתמול צייתה הממשלה לדרישתו והחליטה על הקמת ועדה שתחקור את השימוש שעשתה המשטרה ברוגלות כדוגמת "פגסוס". האירוע נפתח בהצגה: בנימין נתניהו קם ויוצא מהחדר, כאילו הוא לא מעורב, כאילו ההחלטה לא נולדה, לפחות בחלקה, כדי לשבש את משפטו. ההצגות האלה מוציאות שם רע לציניות. רובי ריבלין נשאל פעם אם לנתניהו יש עור של פיל. "להפך", אמר. "מצאו באפריקה פיל שיש לו עור של נתניהו”.
שני משנים ליועצת המשפטית לממשלה, שרון אפק וגיל לימון, כתבו תגובה שסוקרת את הבעייתיות בהקמת הוועדה. קודם כל, המשימה: הוועדה אמורה לבדוק תיקים פתוחים בבית המשפט, בראש ובראשונה תיקיו הפליליים של ראש הממשלה. לטעמם אין לממשלה סמכות כזאת ואם יש לה, מוטב שלא תממש אותה במקרה הזה.
שנית, חשיפת האמצעים ושיטות העבודה של המשטרה והשב"כ והפגיעה המיידית, הקשה, במאבק בפשיעה בחברה הערבית. שלישית, החפיפה בין הבדיקה בוועדה לבדיקה שנעשית במשרד מבקר המדינה. רביעית, שם הוועדה, שמרמז על טענה של סוללת ההגנה במשפט נתניהו. בתמצית, לטענתם, זאת לא ועדה משפטית – זאת ועדה משפחתית.
בדרך כלל ועדות חקירה מוקמות מתוך אילוץ, כדי להרוויח זמן ולשכך את הלחץ הציבורי. הן משמשות לממשלה נשק מגן, אמצעי השהייה. זה גורלה של הוועדה שחוקרת, ולא מסיימת, את האסון במירון, למשל.
ועדת הצוללות, בראשות נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, נולדה מהבטחת בחירות של בני גנץ. היא הוקמה בממשלה קודמת, כדי לחקור את החלטותיו ופעולותיו של ראש ממשלה קודם שהיה לראש האופוזיציה. עניין לא פשוט. העניין מורכב עוד יותר משום שבינתיים האיש חזר לכהן כראש הממשלה. נתניהו ראה בהקמתה התנכלות אישית. אתם החלטתם לחקור את התקופה שלי – אני אחקור את התקופה שלכם.
חברי ועדות החקירה טובעים בניירת, בעדויות, בתעלולי השהייה של עורכי דין. בשלב מסוים, הם יצטרכו לשאול את עצמם למי הם עמלים. ספק אם לממשלה יהיה עניין בהמלצות שלהם. ממשלה שמגדפת את שופטי העליון ומאיימת לא לכבד את פסיקתם לא תהסס לזרוק את המלצות הוועדות לפח האשפה. מותר לה.
האישים שיתבקשו להצטרף לוועדת הרוגלות יצטרכו לשאול את השאלה הזאת מהיום הראשון: למי הם עמלים; את מי הם משרתים. נתחיל מהאיש שאמור לכהן כראש הוועדה. כבוד השופט בדימוס משה דרורי. הוא דמות חריגה במערכת הציבורית. כתבתי עליו בעבר, כאשר היה מועמד של גורמים לאומניים דתיים לבית המשפט העליון. התמקדתי בשלושה פסקי דין שלו.
אחד היה "הילד במיחם". אֵם הואשמה שטבלה את הילד שלה במכל עם מים רותחים וגרמה לו כוויות קשות. הוא אושפז במצב קשה בשיבא. הפרקליטות ביקשה לעצור את האם. הסניגור התחכם; הוא טען שהכוויות נגרמו לא מהטבילה במיחם, אלא ממים שהותזו מתוך המיכל החוצה. דרורי פסק שיכניסו את הילד לתוך מיחם מלא בצבע: כך יידעו מה ניתז ומה לא. "הייתי די המומה מהחלטת השופט", אמרה פרקליטת המחוז מרים רוזנטל. "אם רוצים לבדוק, אפשר עם בובה".
פסק דין אחר נגע להבטחה שנתן אריאל שרון, כשר השיכון, לחברה מסחרית שיוצגה על ידי בוז'י הרצוג, עורך דין במשרדו של יעקב נאמן, שר המשפטים דאז. העסקה לא יצאה לפועל, והחברה תבעה פיצוי. המדינה טענה: אם שרון הבטיח, הוא הבטיח ללא סמכות. דרורי פסק לטובת התובעים. הוא הסתמך בעיקר על פסוקים מההלכה. כך כתב: "האין זה נאה יותר, הולם יותר ומתיישב עם כל רעיון שיבת ציון, כי נשוב ונפסע באותו שביל שנסלל על ידי קדמונינו ונשמר ואומץ בבתי הדין הרבניים?".
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיפסק הדין השלישי נגע לאברך שהתקוטט עם קופאית בחניון. האברך פתח בנסיעה, פגע בעובדת והמשיך לנסוע כשהיא שוכבת על מכסה המנוע שלו. לאחר שעפה לכביש, הפקיר אותה בלי לקרוא לעזרה. העובדת הייתה עולה מאתיופיה. לאורך 321 עמודים של פסק דין פטרוני כלפי הקורבן ומחבק כלפי הפוגע, דרורי התלבט אם להרשיע. בסוף החליט לא להרשיע: הוא לא רצה לפגוע בקריירה של האברך כדיין בבית דין רבני.
פסק הדין המביש הזה הכתים את דרורי בגזענות ומנע את מינויו לעליון. עכשיו מעניק לו לוין קאמבק. דרורי התבטא בעבר נגד כתב האישום בתיקי נתניהו: הפעם לוין הולך על בטוח.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.23
