בכל יום שבו תתקיים ועדת פגסוס שהוקמה אתמול (ראשון), יילך המחיר שהיא גובה ויאמיר, מחיר דמים - משפחות פשע, יהודיות וערביות, מבריחי סמים, ברוני אלימות וסחיטה, פדופילים וסתם רוצחים המנסים לטשטש את עקבותיהם - כולם ימשיכו ליהנות מחופש ביטוי מוחלט, החופש לתקשר עם החברים שלהם העבריינים והרוצחים האחרים, כדי לתכנן את הפשע הבא, בלי שאף אחד מקשיב להם, כשמשטרת ישראל עיוורת וחירשת.
ועידת הרוגלות
(הופק ע"י ACT News)
בסוף ינואר שעבר, אחרי פרסומים ב"כלכליסט" שבהם נטען שמשטרת ישראל פורצת טלפונים בלי צווים משפטיים, כיבו למשטרה את האור - הורו לה להפסיק לאלתר שימוש באמצעי איסוף מודיעין מתקדמים, ומאז לא הדליקו.
במשטרה קיוו שעם השלמת הבדיקה של "צוות מררי" והנהגת התיקונים שדרש, יוכלו לחזור לעבודה. אבל הקמת ועדת הפיגולים אתמול תשאיר את המשטרה בחושך לתקופה ארוכה נוספת, אולי ללא סוף, ותאפשר לראשי משפחות הפשע בחברה הערבית ולמתנקשים מטעמם, לסוחרי הסמים ולמצלמי וצרכני פורנוגרפיית ילדים - להמשיך באין מפריע.
תת-אלוף (מיל') אהוד שניאורסון, מנכ"ל חברת פראגון, הודיע אתמול לראש חטיבת הסייבר של משטרת ישראל כי "כל עוד מתקיים בירור הנוגע להתנהלות המשטרה שבצידו עתידות להתקבל הנחיות צופות פני עתיד הנוגעות לאסדרה מקיפה של הפעלת הכלים, כמו גם מנגנוני הפיקוח והבקרה עליהם, הנהלת החברה החליטה על השהיית המגעים עד כאמור לקבלת כלל ההנחיות וההמלצות של הוועדה".
אין לדעת מה יחליטו שאר חברות הסייבר ההתקפי בישראל ואם ילכו בעקבות שניאורסון, אבל אם ילכו - אי-אפשר להאשים אותן. עם כל הכבוד לרצון לתרום למלחמה בפשיעה, איזו סיבה יש לחברה מסחרית לקלוע את עצמה מראש לתסבוכת פוליטית ומשפטית, שבסופה ייתכן והוועדה תקבע שמה שוועדת מררי קבעה, גם הוא אינו חוקי.
חשוב מכך: ספק רב, אומרים בכירים במשטרה, אם זו תסכים להפעיל מחדש את הכלים בזמן שהשימוש בהם נחקר בידי ועדה, שעצם המינוי שלה לחקור את המצב מ-2017 ואילך, מראה בדיוק במה היא תעסוק ולמה היא חותרת. במשטרה חלשה, מוכה ומורעבת קשה להניח שלמישהו יהיה את האומץ לקחת את הסיכון שמישהו באותה ועדת מטעם יגיד אחר כך שהוא פעל בניגוד לחוק.
2 צפייה בגלריה
הבעיות במערכת הפגסוס לא הפריעו לממשלת נתניהו לאשר בעבר את מכירתה למדינות באירופה ולמאחזי זכויות אדם באפריקה
(צילום: שריה דיאמנט)
בעבר, בגאות הפרסומים שהתחילו את הפרשה, כבר כמעט הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, אבל היא הייתה כנראה קוברת את משפט נתניהו. היועץ המשפטי הקודם לממשלה עצר את היוזמה הזו ברגע האחרון, אבל מתברר שזה רק כדי שהיורשת שלו, תחטוף אותה בטיווח ישיר. אבל את מי שמאחורי הקמת הוועדה – אלה שהיו נוכחים בחדר ישיבות הממשלה, ואלה שיצאו כי יעני אסור להם לטפל בנושא – כל זה לא מעניין. לא זכויות האדם, לא הפשע הגואה, בין השאר בגלל חוסר היכולת להשתמש באמצעים מתוחכמים נגדו, ולא הפעלה מחדש של האמצעים הללו תחת פיקוח ראוי. האירוניה היא שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מנסה לכפות על השב"כ לבוא ולמלא את החלל שנוצר עם הפסקת השימוש בפגסוס ומערכות סייבר התקפי אחרות, שאלה בדיוק המערכות שהשב"כ משתמש בהן.
האכפתיות שגידלו פתאום ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירים אחרים בקואליציה לזכות לפרטיות ולריסון רשויות האכיפה מכוח רב מדי לחדור לחיים של האזרחים, הייתה נוכחת מעט פחות כשממשלת נתניהו אישרה מכירה של אותה תוכנת פגסוס לחברים של ראש הממשלה במדינות דמוקרטיות כמו הונגריה או פולין, ולמאחזי זכויות אדם כמו ג'יבוטי, מרוקו, רואנדה או אוגנדה. אז, כשנתניהו רתם את המערכות לטובת יצירת חזית ימנית עולמית, או רקימת הסכמי אברהם, כל הבעיות במערכת הפריעו פחות. הן גם לא עברו אצלו בראש כשהורה לבטל את הוראת מנכ"ל משרד הביטחון להפסיק את פעילות פגסוס בסעודיה אחרי רצח ג'מאל חשוקג'י, ולחדש מיד את המערכת.
על החשיבות הקריטית של שימוש במערכות סייבר התקפי בחקירות פשע מאורגן, אלימות קשה וטרור, למדו משטרות רבות במערב אירופה באמצע העשור הקודם, כשיחידה 8200, אז בפיקודו של אותו שניאורסון, העבירה להן התרעות חמות על מפגעי דאעש שעומדים להלום בהם. צו של בית משפט והתחברות לקו התקשורת שבו עוברת השיחה או הטקסט לא יביא תועלת. באין את היכולת הזו, אי אפשר להילחם בפשע או בדאעש. מדינות באירופה למדו זאת על בשרן בדרך הקשה. אסונות כבדים עוד יותר נמנעו בזכות ההתרעות של 8200.
באירופה הבינו שאי אפשר בלי, ורכשו מערכות פגסוס בלי הפסקה, למרות המוניטין השלילי והאסון היחצ"ני שמתלווה למערכת. המערכות הללו הביאו ומביאות תוצאות מטורפות. כך, למשל, ב-2018 הן הביאו ללכידת הרשת הגדולה ביותר אי-פעם לייצור חומר פדופילי, חקירה שהתפרסה על פני 40 מדינות, הביאה ליותר מ-100 עצורים, חלקם הגדול הועמד לדין, והצילה אפילו כמה תינוקות בני שנה וחצי שבני השטן האלה ניצלו.
פראגון, כפי שפורסם ב"ניו יורק טיימס", מכרה מערכת לרשות האמריקנית למלחמה בסמים. במילים אחרות - גם לסוכנויות ממשל אמריקניות אדירות לא הייתה ברירה ואל מול ההצפנה הן נאלצות להשתמש לא רק בסייבר התקפי אלא בסייבר התקפי ישראלי, פשוט כי הוא מצליח בהרבה מקומות שמוצרים אחרים נכשלים. גם המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו, הבין שלא ניתן בלי מערכת שחודרת לטלפונים, והורה לרכוש מערכת משונמכת של פגסוס. משטרת ישראל קטפה פירות רבים באמצעות המערכת שברשותה - פדופילים, רוצחים, ומשפחות פשע נפלו כפרי בשל בידי החוקרים בזכות המידע.
ועדת מררי, שהוקמה בעקבות הפרסומים, קבעה שבאף מקרה לא הותקף טלפון שלא היה לגביו צו משפטי. הוועדה גם לא גילתה כל מקרה של שימוש לרעה, או לכל מטרה לא חוקית אחרת, בחומר שהושג תוך חריגה מהצווים שכן הוצאו. בארבעה מקרים, קבעה הוועדה, היו ניסיונות לא מוצלחים לתקוף טלפונים בימים שחרגו מגבולות הצו. הדברים לא נעשו בזדון, אלא לכל היותר ברשלנות ולא נעשה כל שימוש במידע הנוסף לצרכי חקירות.
אלה דברים חמורים והמשטרה חייבת ללמוד מהם ולהסיק מסקנות, אבל כאן הפרשה הייתה צריכה להסתיים. אלא שכאן היא רק מתחילה: בניסיון לשרת את צורכי המשפט של המלך, ולא את הממלכה, את כולנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.23
