קראתי את מאמרו של פרופ' יובל אלבשן "טחנות הצדק טוחנות מהר מדי" ("ידיעות אחרונות", 23 באוגוסט) וחשתי חובה להגיב לכמה מהטיעונים שמופיעים בו. לדבריו, "העליון נכנס לשדה מוקשים משפטי, שדריכה על כל מוקש בו עלולה להביא לרעידת אדמה ולפתיחת מלחמת אחים. לא פחות". פרופ' אלבשן שכח להגיד שמי שהניח את המוקש לפתחו של בית המשפט הוא מי שחוקק את החוק שמבקש לגדוע סמכות חשובה של בית המשפט בפיקוח על הרשות המבצעת (עילת הסבירות), תוך שימוש לרעה בהליכי החקיקה. לא ברור לי מדוע האשמה היא על מי שאמון על נטרול המוקש.
פרופ' אלבשן טוען גם שאין דמיון בין הודו – שם בית המשפט קבע שיש ערכי יסוד חוקתיים כה מהותיים שלא ניתן לשנותם באמצעות תיקונים לחוקה – לבין ישראל. לא מדויק. בהודו יש הליך גמיש לשינוי החוקה, שעברה שינויים רבים מאז כינונה. בעניין זה הודו דומה למבנה הישראלי, הרבה יותר מאשר ארה"ב למשל.
עוד הוא טוען שמדובר בנושא שכמעט וטרם נחרש וכי "מעט התלמים שנחרשו לא יסייעו. זה שיש צורך למנוע מהכנסת שימוש לרעה בסמכותה לכינון החוקה לא מלמד שהסמכות לעשות זאת בידי העליון". בית המשפט העליון כבר קבע בסדרת פסקי דין מגבלות על השימוש בחוקי יסוד ("שימוש לרעה בחוק יסוד"), וקבע בהרכב מורחב, בבג"ץ "חוק יסוד: הלאום", כי הכנסת, גם שהיא מתקנת או מחוקקת חוקי יסוד, אינה יכולה לשלול את מאפייני הליבה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. אין פה שום דבר חדש. בבג"ץ חוק יסוד: הלאום היינו כבר בסיפור הזה. 15 עותרים, 11 שופטים, שעות רבות של מחשבה, כתיבה ודיון. כל הטיעונים ידועים ועלו. להציג זאת כאילו זו הפעם הראשונה שדנים בנושא החשוב הזה - זה לא נכון.
פרופ' אלבשן ציין כי "לאחרונה ביקר בארץ שופט עליון אמריקני בדימוס שנמנה על מחנה הפרוגרסיבי. הוא כמעט נפל מהכיסא כששמע על האפשרות שהעליון שלנו יבטל חלק מהחוקה בצורה זו". אני ישבתי עם אותו שופט עליון אמריקני בדימוס, ובשיחתנו הוא ממש לא נפל מהכיסא כששמע על המחשבה שאפשר לפסול חוק יסוד, אחרי שהבין איך מחוקקים חוק יסוד. הוא אולי נפל אחרי ששמע איך מתקנים חוקי יסוד – ברוב רגיל, בלי שום הליך מיוחד, ובלי שום מגבלות זמן או שחקני וטו: אם ממש רוצים, תוך יום אחד אפשר לכונן חוק יסוד.
פרופ' יניב רוזנאי צילום: גלעד קוולרצי'קגם את טענת פרופ' אלבשן שלפיה "מי שהתקומם (בצדק) מול אופן ניהול הדיונים בחוקי היסוד בוועדת החוקה, על ידי ח"כ רוטמן, במהירות שיא... לא יכול להחריש לנוכח לוח זמנים שנקבע כעת כדי להספיק לפרסם את פסק הדין עד לאמצע ינואר", איני מבין. המחוקק, בהליך ביזיוני ורשלני, עשה תיקון משמעותי ל"חוק יסוד: השפיטה" בשלושה שבועות של דיונים. כעת ניתן למשיבים יותר זמן להתכונן לדיון מאשר הליך החקיקה כולו. במלים אחרות: בשביל לבטל את עילת הסבירות נדרשו מעט יותר משלושה שבועות, אך בשביל להסביר מדוע ביטול זה אינו שולל את ערכי המדינה כדמוקרטית נדרש למשיבים יותר זמן? בהליך חקיקה תקין, את החשיבה על ההשלכות וההשפעה של התיקון צריך היה לעשות לפני שמחוקקים.
כעת אין שום הצדקה עניינית לדחיית הדיונים. המדינה במשבר נוראי, יש שתי שופטות, בהן נשיאת העליון אסתר חיות, שפורשות בעוד פחות מחודשיים, ישנם תיקים רבים המבוססים על עילת הסבירות שממתינים להכרעה. ובשאלה חשובה כזו ראוי שהרכב מלא של בית המשפט ישב וידון. טחנות הצדק חייבות לטחון, גם חוק יסוד אם צריך.
- פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.23
