השמש עדיין לא עלתה בבוקר 19 ביוני, כשלוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב יצאו למה שהם מכנים "פעילות שגרתית" בעיר ג'נין. יחידת העילית, שמוקפצת כמעט מדי לילה למבצעים לסיכול מבוקשים, נערכה למעצרם של שני מחבלים במעוז הטרור של יהודה ושומרון. "אנחנו היינו אחראים להביא מבוקש אחד, וסיירת צנחנים מבוקש נוסף", מתאר רב־פקד ס', קצין האג"ם של ימ"ס איו"ש, "התוכנית הייתה פשוטה - להגיע, לכתר, להוציא ולצאת. מהר, חלק וסמוי". אלא שמה שהתרחש באותו בוקר סמוך למחנה הפליטים ג'נין, היה רחוק מאוד ממה שהם תיכננו.
כתבות נוספות של מנויי +ynet:
"ביצענו נוהל קרב שגרתי לקראת היציאה", נזכר רפ"ק ס'. "אנחנו אומנם חיים את הגזרה הזו ממש ברמת הבית מבחינת היכרות, אבל בגלל שהגזרה חמה, הפעם זה היה קצת ארוך יותר. מודלים, אישור תוכניות. הפעילות לא הייתה בתוך מחנה הפליטים ג'נין, אלא בעיר עצמה, אבל בקו הראשון שצמוד למחנה הפליטים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"כשיצאנו לפעילות הייתה עדיין חשיכה", מספר ס' שישב באותו זמן בחפ"ק. "למרות זאת השטח כבר היה ערני. לקח חצי דקה מהרגע שהלוחם הראשון שלנו ירד מהרכב לקרקע, עד שהתחיל 'ירי פריפריאלי' - הכוונה לירי בסביבה, שעדיין לא ממוקד. זה לא חריג. אנחנו בחפ"ק קיבלנו את הדיווח מהלוחמים, ואז הבית כותר ואחרי דקות כבר קיבלנו דיווח נוסף: 'חבילה ביד', שמשמעו שהמבוקש בידיהם. עכשיו מתחיל הקיפול והחילוץ של הלוחמים משם, שהוא ממש מבצע בפני עצמו".
"בשנתיים האחרונות צפון השומרון במגמת התחממות", ס' מסביר את האגביות שבה הוא מתאר את הירי שהחל מהרגע הראשון על הכוח, "מה שקורה שם זה פיק של 180 מעלות לעומת מה שהיה בעבר. השטח מסלים. בכל פעולה אנחנו נתקלים בתגובה אגרסיבית של האויב". כוח הימ"ס שהיה בתוך הבית מנה ארבעה לוחמים, שחיכו באותו זמן לרכב שיגיע לאסוף אותם ואת המבוקש שבידיהם, אך הירי הלך והתגבר. "זה הפך לירי ממוקד יותר", מתאר קצין האג"ם את הרגע שבו הבינו שהאירוע מסתבך. "מישהו מבני הבית, או אולי אחד השכנים כיוון את היורים לעבר הבית. אולי במכשיר קשר, אולי פשוט בהודעת ווטסאפ בתפוצה נרחבת. לצערי אין לנו גלימה של הארי פוטר. כשאתה מכתר בית בלב ג'נין - יראו אותך. כל פיפס שם מקפיץ אותם". אך בניגוד למבצעים קודמים הפעם הירי לא נחלש, וכשהבוקר התחיל לעלות הוא אף הלך והתגבר. "זה ירי ברמה כזו, שבתוך הבית אתה לא יכול אפילו לעבור מהדלת לחלון", מסביר ס' את הסיטואציה המורכבת אליה נקלעו ארבעת הלוחמים.
פקד ר' ורס"ר ל', שני לוחמי ימ"ס איו"ש, היו גם הם חלק מכוח המעצר. תפקידם היה להישאר מחוץ לבית המבוקש ולכתר אותו. "במסגרת תוכנית הקיפול מתוכנן מראש איזה כלי יגיע לאן ואת מי הוא יאסוף, אלינו הגיע ה'זאב' (כלי רכב ממוגן - י"י, ר"ו) ועלינו עליו", מסביר פקד ר', "הבעיה העיקרית הייתה להביא אלינו את כוח הפריצה, בגלל הירי הם לא יכלו לצאת מהבית. בינתיים גם הרכב שלנו חטף אש בלי הפסקה. למרות שהרכב ממוגן, הקליעים חדרו וחטפנו רסיסים מהשמשה. זו כמות אש עצומה, ירי מ־360 מעלות. ואז אחד הכדורים חדר למכסה המנוע והשבית את הרכב". הזאב הפגוע, בו ישבו באותה העת פקד ר' ורס"ר ל', הושבת ונדרש לחילוץ מהשטח העוין. "ישבנו בתוך הזאב התקוע, כמו בתוך קופסת סרדינים ממוגנת וחיכינו", מספר ר', שעוד לא דמיין ברגע ההוא את מה שיתרחש כמעט שעה לאחר מכן.
שיירת החילוץ כללה שני רכבי זאב נוספים ואת ה"פנתר" - רכב ממוגן שנחשב מסיבי יותר, ומסוגל לשאת משקל רב יותר של לוחמים וציוד. ובזמן שברכב המושבת ממשיכים לספוג ירי וממתינים לחילוץ, המבצע ליציאה מג'נין השתבש. "הזאב שהיה בדרך עלה על מטען ונתקע גם הוא. בקשר שמענו את הדיווחים: 'כולם תקינים'. כלומר אין פצועים", ר' מתאר.
נהג הפנתר שמספיק בינתיים לאסוף חלק מהלוחמים בכוח הימ"ס, רואה את הרכב שלפניו בשיירה עולה על מטען וממשיך לנסוע. "בתוך הפנתר שהגיע לדחוף את אחד הזאבים שנתקעו היו 12 איש", מסביר רפ"ק ס' שישב בחפ"ק וניהל ממנו את הפעולה, "הוא נסע לאט, ואז הפעילו את המטען". הפיצוץ בשטח היה אדיר ונגרם ממטען רב־עוצמה שהוטמן על ציר הנסיעה של הלוחמים.
"תוך חמש שניות שמענו את סגן מפקד הפלגה מדווח בקשר: 'עלינו על מטען. אנחנו פצועים, דחוף לפינוי'. מתוך 12 הלוחמים שהיו בפנתר, שישה נפצעו. מעוצמת הפיצוץ, הדלתות התפרקו מהצירים. ציוד עף החוצה. ותוך כדי זה ממשיך הירי המסיבי עליהם. לא מדובר רק בירי של נשק קל, אלא גם נשק כבד יותר, כדורים חודרים פנימה. זה היה מארב קלאסי".
פקד ר' ורס"ר ל', עדיין תחת אש ומחכים לחילוץ בזאב התקוע, שומעים בקשר את הדיווח מהפנתר. הם מחליטים לעשות הכול כדי להגיע לחבריהם הפצועים ולחלץ אותם מהשטח. "הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא איך להגיע אליהם", סיפר ר'. "לנסוע לא יכולנו כי הזאב תקוע, אז חשבנו לעשות את זה ברגל. החלטנו לזרוק רימוני רסס ורימוני עשן וכבר תיכננו ציר הליכה, כשפתאום הגיע אלינו רכב צבאי של סיירת הצנחנים. הוא עצר לידינו. צעקתי לל': 'רוץ אליו'. הם פתחו לנו את הדלת והצלחנו תחת ירי מתמשך להיכנס לרכב. צעקתי לנהג: 'יש לי פצועים, סע לחלץ'. נסענו לפנתר התקוע והמפורק, נכנסנו ישר לתוך שטח ההשמדה, כל האזור צופה על הפנתר ויורה עליו".
"היו שישה פצועים. פציעות אורתופדיות, גפיים, רובם רגליים מרוסקות. זה היה פיצוץ כל כך חזק שאפילו הרובים התפרקו לשניים מההדף. אם היו יותר אנשים בפנתר זה היה נגמר אחרת"
ובזמן שהכדורים שורקים מעליהם, הג'יפ הצבאי נצמד לפנתר ותחת אש, דרך תא הנהג, מצליחים ר' ול' - במהלך שמזכיר לא פחות מסרט אקשן הוליוודי - להיכנס לתוך הרכב הפגוע. "כשראיתי מבחוץ איך הפנתר נראה, דמיינתי שבפנים החברים מרוסקים", נזכר ר'. "יש מעבר צר מאוד בין תא הנהג לתא הלוחמים. הבעיה היא שתא הנהג והמעבר היו מלאים בלוחמים, כי הפצועים שכבו מאחור. חלק עוד החזיקו את הדלתות שנפגעו מהפיצוץ, כדי שלא ייפתחו. לא יכולנו לעבור. היינו צריכים להוריד את הציוד מעלינו כדי להשתחל לתא הלוחמים. ל' התעקש להסתכן ולסגור את הדלת הכבדה של תא הנהג, כדי למנוע מקליעים לחדור".
"נכנסנו פנימה והתחלנו לטפל", מתאר פקד ר' בקור רוח את הרגעים שבהם יחד עם רס"ר ל', פרמדיק בהכשרתו, הם מנסים להציל את חיי חבריהם. "הפצועים צעקו מכאב. ל' יצר ממש סביבה של חדר ניתוח. עבד בקור רוח מטורף. היו שישה פצועים. הוא עבר פצוע־פצוע וטיפל. פציעות אורתופדיות, גפיים, רובם רגליים מרוסקות. זה היה פיצוץ כל כך חזק שאפילו הרובים התפרקו לשניים מההדף. אם היו יותר אנשים בפנתר זה היה נגמר אחרת. מה שהציל את הלוחמים זה שהם ישבו על הספסלים. אם הפנתר היה מספיק לאסוף גם אותנו ואת כוח הפריצה לבית, ואז עולה על המטען, היינו הולכים. כל מי שהיה יושב על הרצפה לא היה שורד את זה".
"כשנכנסתי לתא הלוחמים בפנתר ראיתי שני פצועים שוכבים ועוד ארבעה פצועים מפוזרים סביבם", נזכר רס"ר ל'. "אחד החובשים בכוח נפצע אבל בכל זאת ניסה תוך כדי לטפל בו ובחבריו, וחובש שני שהיה שם נתן להם טיפול ראשוני. הבנתי שאני באמצע אירוע רב־נפגעים. התחלתי לחלק עבודה, העברתי דיווחים בקשר. הפציעות היו משמעותיות, אבל לא מסכנות חיים. הירי מבחוץ נמשך כל הזמן ללא הפסקה. קליעים ורסיסים חודרים דרך הדלתות שכבר לא ישבו על הצירים, ואנחנו אפילו לא יכולים להוריד את המיגון מהפצועים. מבחוץ מגלגלים אלינו כל הזמן מטעני חבלה מאולתרים בתוך מטפים, שמתפוצצים ופותחים עוד את דלתות הפנתר. כוח סיירת הצנחנים שהביא אותנו לפנתר נשאר בחוץ וחטף מאוד חזק. מקבצי ירי, רסיסים לפנים. אבל הם חיפו עלינו ומיגנו אותנו כמה שהם יכלו. גם לוחם שלהם ספג רסיס בחזה".
"אחרי שראינו מהחפ"ק את הפטרייה היו כמה שניות של שקט", מספר רפ"ק ס' איך נראו הדברים מהזווית שלו. "ואז הגיע הדיווח של הסמפל"ג, כשברקע צעקות כאב. מיד העברנו יחד עם המח"ט בקשה לקבל סיוע אווירי. במקביל ביקשנו סיוע נוסף מכל כוח אפשרי באזור, סיירת צנחנים, מג"ב, כוחות חטיבה. מי שיכול".
"אנחנו בינתיים היינו עסוקים בשלנו", מתאר פקד ר' את המתרחש בשטח, "מיגון וטיפול בפצועים בתוך הפנתר. לא עניין אותנו איך יחלצו אותנו. מדובר בפצועים שהכי קטן בהם שוקל 80 קילוגרמים והכי גדול יותר ממאה. לא פשוט להזיז אותם בלי להכאיב להם. ואז שמענו בקשר: 'מסק"רים מעליכם, תהיו רגועים'. היינו מבסוטים. רצינו אפילו לנסות לראות אותם דרך הדלתות הפרוצות של הפנתר".
בזמן שלוחמי הימ"ס היו נצורים ברכבים תחת אש תופת, ארבעה טייסי אפאצ’י מטייסת 113 שהו בכוננות בבסיס רמת דוד. א' (35), י' (30) וס' (35) – שלושה רבי־סרנים במילואים, וסרן ע' (23), טייס בשירות קבע. "זו כוננות קבועה שאנחנו עושים שם", מספר רס"ן א', "מגיעים ל־24־48 שעות מילואים. חלק מאיתנו כבר היו אמורים להתחלף באותו בוקר כשהגיעה ההזנקה: אירוע, היתקלות בג'נין".
עכשיו הם יושבים יחד בפעם הראשונה, חודשיים לאחר אותו אירוע מטלטל. מפגש בין שמיים וארץ, של שתי יחידות שלא היו אמורות להיפגש, גם לא בפעילות מבצעית. הטייסים גומעים בשקיקה את התיאור הקר והצלול של הלוחמים הלכודים, מנסים לדמיין איך נראים הדברים מהקרקע. בימ"ס מאזינים בקשב רב לארבעת הטייסים, שמשחזרים את רגעי הדרמה באוויר.
"אתם בפעילות שלכם רגילים לזה, אבל בשבילנו זה ממש מאפס למאה", מסביר רס"ן במיל' י'. "זה מאוד נדיר לצאת לחלץ או לסייע תחת אש, אם זה לא במהלך מלחמה או מבצע. ואז התמונה נראית אחרת לגמרי. כשהשתתפתי במבצע בעזה למשל, כל הצבא התכונן לזה. הייתה מעטפת של בערך מאה איש באוויר. אבל באותו בוקר אני התפללתי, הם אכלו ארוחת בוקר. ותוך עשר דקות כבר היינו מעל ג'נין. בדרך לשם שמענו בקשר מה קורה והבנו שמדובר באירוע אגרסיבי".
עבור ארבעת הטייסים שהמריאו בשני מסוקי אפאצ'י הייתה זו הפעילות הראשונה בשמי יהודה ושומרון. "הייתי בלבנון, הייתי בעזה, אבל בג'נין זו הייתה הפעם הראשונה בשבילי", אומר א'. העננות הגבילה את גובה הטיסה, וכדי לראות ולהבין מה בדיוק קורה על הקרקע, הם נאלצו להסתכן ולרדת נמוך מהמותר.
"בשלב הראשון, בונים תמונה", מסביר טייס המילואים ס' ללוחמי הימ"ס. "ראינו שיש אנדרלמוסיה. כוח עלה על מטען, אין איתו תקשורת, עם פצועים שלכודים בתוך הכלי ונמצאים בסכנה, ועוד כוחות שמכותרים בתוך בתים באזור. הבנו שיש שם אירוע שמתנהל בחוסר שליטה ושיש שם לוחמים בסכנת חיים. אני זוכר שחלפה בראשי מחשבה, 'ג'נין, מטר מעפולה, וחבר'ה נמצאים כאן ממש במלחמה'".
"זיהינו מהר את הפנתר", מתאר חברו לטייסת א'. "אבל לא הייתה לנו תמונה מלאה של כל הכוחות בשטח. הבנו שלמטה הלוחמים ממשיכים להיפגע. יש עלינו לחץ זמנים להוריד את רמת האש שהם חוטפים ולאפשר להם לצאת. זה המאני־טיים. להציל חיים. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים לייצר הרתעה ולהרחיק את אלה שיורים עליהם. ס' נתן לי משימה לחפש שטח פנוי לבצע בו ירי. בינתיים הוא וי' ביצעו 'יעפי הרעשה' - כדי לייצר רעש הם טסו בגובה נמוך וירו נורים. אמרתי לס' שאין לי שטח פנוי לירי והתחלפנו".
"החלטתי לירות טיל הכי קרוב שאפשר לאויב, מעט צפונית למסגד. עידכנו בקשר את החפ"ק שיודיעו לכוח שיתכוננו לירי שלנו, ויריתי טיל. הם ענו בקשר: 'שמענו, פגיעה טובה. רוצים עוד'"
"רצינו לירות טילים כדי שהמחבלים יתחפרו", מסביר י', "אבל הייתה שם כמות כוחות עצומה. צנחנים, מג"ב, כוחות מהחטיבה, עשרות כלים בתא שטח של 200 על 200 מטרים". סרן ע' מוסיף: "צריך תמונה טובה מאוד כדי שלא תפגע בטעות בכוחותינו, שלא ייגרם יותר נזק מתועלת".
"עשינו שלושה יעפי הרעשה של ירי נורים", ממשיך רס"ן א'. "למרות שמדובר בחריגה ממדיניות הטיסה, הנמכנו מתחת לעננות כדי שנהיה אפקטיביים. תוך כדי ההנמכות והיעפים ראיתי כבר את הקרב והבנתי טוב יותר מה קורה. ראיתי גם את המוני העוינים שמגיעים למקום מהרחובות מסביב".
רס"ן ס', שהוביל את צמד המסוקים, הבין שהזמן דוחק. "זה אירוע יחסית פשוט לניהול", הוא מתאר, "אנחנו לא מבינים בדיוק מאיפה הירי על כוחותינו, אז בגלל הצפיפות יורים לשטח פתוח. החלטתי לירות טיל הכי קרוב שאפשר לאויב, מעט צפונית למסגד. עידכנו בקשר את החפ"ק שיודיעו לכוח שיתכוננו לירי שלנו, ויריתי טיל. הם ענו בקשר: 'שמענו, פגיעה טובה. רוצים עוד'".
פקד ר', שכבר כמעט שעתיים מטפל עם רס"ר ל' בפצועים בנגמ"ש שעלה על מטען, מספר עכשיו לטייסים: "בתוך כל מה שקרה שם, שמעתי את הטיל שיריתם ואמרתי לעצמי: 'מעולה. אחלה. תמשיכו. מסביבנו הפסיקו לירות'".
"זה מעניין לשמוע מה שמעתם ומה הרגשתם שם", משיב לו ס' הטייס. "כי בסוף אנחנו למעלה, יושבים במזגן".
רפ"ק ס', שישב בחפ"ק, מאשר שירי הטיל מהמסוק היווה את נקודת המפנה בקרב. "בצילומים מהחפ"ק ראינו בזמן אמת איך ההמונים מתרחקים. כמו נמלים. זה היה ממש גיים צ'יינג'ר. עד עכשיו היה ירי מנשק קל מול נשק קל, כשהאויב מוסתר. פתאום הכל השתנה".
רס"ן ס': "שמענו בקשר שכוחות חילוץ מתחילים להתקדם ושהם מבקשים עוד ירי. המשכנו ביעפי נוכחות והרעשה. א' וע' הנמיכו עוד ואז המסוק שלהם נפגע מירי".
סרן ע': "היה ברור לנו שאנחנו בסיכון. בדרך כלל מסוק לא טס ממש מעל האירוע, בטח לא בגובה נמוך כל כך".
אחרי שהמסוק של א' וע' נפגע, הוא נאלץ לשוב לבסיס ברמת דוד. רס"ן ס', לבקשת החפ"ק, ירה טיל נוסף לאותה נקודה שאליה ירה את הטיל הקודם. "עברו בערך שמונה דקות בין שני הטילים. שמענו בקשר שכוחות החילוץ כבר פרוסים בשטח, תפסו עמדות שולטות, מחזירים אש. אנחנו המשכנו לטוס ולחפש מלמעלה ירי ומחבלים".
"ממש הרגשנו את זה", מספר לטייסים פקד ר'. "פתאום הפסקנו לחטוף ירי. אחרי שני הטילים הם נרתעו הרבה יותר. זה נתן לצנחנים אפשרות להגיע אלינו ולחלץ. אחרי הטיל הראשון חולצו ארבעה פצועים, ופצוע נוסף בעוד כלי שהגיע. את ששת הלוחמים שלא נפצעו דחסנו גם לרכבי הפינוי והעפנו אותם משם. הפצוע השישי, האחרון שפונה, אחרי שעתיים, היה פקד מ', הסמפל"ג שדיווח בקשר על הפגיעה בפנתר. הוא היה הפצוע הכי קשה מבין השישה, אבל התעקש להתפנות אחרון, וסירב לקבל טיפול במשככי כאב. הוא התעקש להישאר צלול ובשליטה כל הזמן, כדי לדאוג ללוחמים שלו. גבורה ואומץ יוצאי דופן. בכלל, כל הלוחמים שם בפנתר תיפקדו בצורה מדהימה. אפילו שהיו פצועים, הם שמרו על קור רוח. טיפלו אחד בשני".
מבצע החילוץ, שכלל בפעם הראשונה מאז האינתיפאדה השנייה תקיפה אווירית בשטחי יהודה ושומרון, נמשך יותר משמונה שעות והסתיים בפינוי מוצלח של כל הלוחמים הפצועים. אך על רקע המציאות הפוליטית שמטלטלת את החברה הישראלית, גם שיתוף פעולה הירואי בין טייסים ללוחמים על הקרקע כבר לא נתפס כמובן מאליו. הסיטואציה מזכירה לנוכחים במפגש דווקא את הסרטון המבוים שעורר לאחרונה סערה, בו נראו טייסים שואלים לוחמים שביקשו סיוע אווירי בשדה הקרב אם הם "תומכי רפורמה".
המצב הפוליטי במדינה משפיע עליכם כשאתם באוויר בזמן משימה מבצעית?
רס"ן במיל' ס': "אין אזרח במדינה שמה שקורה בחודשים האחרונים לא משפיע עליו. אבל ברגע שאתה באוויר, ומדבר בקשר מול לוחמים, כל זה לא מעניין. סוויץ' מוחלט. אתה באירוע מבצעי וכל מה שחשוב זה לעזור ללוחמים לצאת החוצה. בטייסת בכלל לא מדברים על זה. בבית מדברים הרבה. אבל באוויר בכלל אין לזה מקום".
רס"ן במיל' י': "יש הבדל גדול בין הקוקפיט למה שקורה למטה. בטח במשימה מבצעית באוויר. הרי לזה התאמנו כל החיים".
רס"ן במיל' א': "הסרטון המבוים, שבו טייסים כביכול בודקים אם הלוחמים מתנגדים לרפורמה לפני שהם עוזרים להם, הוא תלוש מהמציאות. הפער הוא עצום. בלי קשר למה שאני חושב, במשימה כזו אני מדמיין שהלוחם למטה הוא אחי הקטן ואחר כך אני אצטרך להסביר לאמא שלנו למה הוא לא יצא משם. בעיניי צריך לגנות כל אמירה נגד המילואימניקים".
סרן ע': "אני איש קבע ולא מילואים, אז אצלי בכלל אין שאלה. אבל אני רואה מה קורה אצל המילואימניקים בטייסת. כשאתה - כטייס סדיר או מילואים - שומע שיש כוח עם פצועים, אתה יודע שזה יכול להיות שם אח שלך, חבר מבית הספר, חבר מהמכינה. ואתה תעשה הכול כדי להוציא אותו. עוזבים כל מה שקשור לפוליטיקה. אתה 100 אחוז במשימה".
"לי הסרטון לא מזיז", אומר ס'. "תמיד יהיה מי שיגיד משהו לא טוב. הבעיה היא שנבחרי הציבור שלנו, לא רק שהם לא מגנים סרטון כזה, הם אפילו משתפים אותו ברשתות החברתיות".
ס' גר בתל־אביב, אבל חברו לטייסת רס"ן במיל' י', שהיה לצידו באותו מסוק מעל ג'נין הוא תושב עפרה. "הסרטון לא משפיע בעיניי על התפקוד המבצעי", ס' מדגיש, "למדנו טוב מאוד לעשות הפרדה בין תפקידנו באוויר לבין מה שקורה בחוץ. י' ואני חברים, ומדברים על זה כל הזמן".
"ברור שמה שקורה במדינה, כמו גם הסרטון הזה, מעורר שיח. אבל השיח הזה הוא תמיד בדרך אל או בדרך מ־, הוא אף פעם לא במהלך הפעילות", אומר י', "הטילים שס' ירה, מהגובה והמרחק שהוא ירה אותם, אין שום כלי בחיל האוויר שיכול לירות ככה. כלומר מה שראו בסרטון הזה, היה בעצם לב ליבה של המשימה שלנו".
איך אתם רואים את ההחלטה של לא מעט טייסים להפסיק את ההתנדבות למילואים?
רס"ן במיל' י': "הדעות שלנו חלוקות. אצלי בכלל אין שום דילמה לגבי המשך התנדבות".
רס"ן במיל' ס': "הטייסות עצמן מפרידות טוב מאוד בין פוליטיקה לצבא. לי יש קבוצת ווטסאפ עם החברים שלי למילואים בטייסת, כמו עם העובדים איתי בחברה. בשתיהן מתנהלים דיונים מה כדאי לעשות כאקט מחאתי. לדעתי זה כן לגיטימי להפסיק התנדבות. אני מתנדב, מותר לי להפסיק לעשות את זה".
גם אם התוצאה עלולה להיות פירוק של צה"ל? של המדינה?
רס"ן במיל' ס': "אף אחד לא מתכוון לפרק את המוסד הזה. אבל נוצרה סיטואציה שבה אנשים לא יכולים להיות חלק מהמוסד הזה".
בשלב זה מחליטה נציגת דובר צה"ל מחיל האוויר להתערב, ומבקשת מס' להפסיק את השיח בנושא. "אתם רואים?" הוא מחייך. "היום אני במילואים, לובש מדים, אז אני עושה את מה שדו"צ אומר לי – ושותק. ביום אחר, באזרחות, הייתי אומר הרבה יותר".
בסיום המפגש הם התחבקו בחום. לוחמי הימ"ס העניקו לארבעת הטייסים שי תודה אישי – אולר לוחמים כמו שלהם. "עכשיו", הם אמרו, "אתם חלק מאיתנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.09.23
