תגידו, ישנתם טוב בלילה שבין ראשון לשני, אחרי מה שכונה "ישיבת הצעקות"? ישנתם טוב אחרי ששמעתם שהשרה גלית דיסטל אטבריאן אמרה ש"צריך לפנות לבייס היהודי"? לא זזתם בכיסא בחוסר נוחות כשראש הממשלה בנימין נתניהו, במקום לדפוק על השולחן, הפטיר, "אני לא עוסק בבייסים ואי-אפשר לנהל ישיבה בצעקות"?
תגידו, לא עבר בכם רעד קל כשהשרה המשוריינת עידית סילמן הודיעה בפסקנות שהיא לא תעביר אף שקל לערבים? כלום? וכשהשר בצלאל סמוטריץ' הודיע חד וחלק שלא יעביר את 200 מיליון השקלים שהובטחו לרשויות הערביות עוד בממשלת השינוי, ושעל בסיס ההבטחה הזו כבר הוכנו תוכניות?
ותגידו, ממש לא היה לכם מה להגיד לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלא מצליח להביא שום ביטחון אלא רק להסית ולשסות, כאשר עם דוק של חיוך שבע רצון הודיע שזכותו לנוע ביהודה ושומרון קודמת לזו של הערבים והוסיף "סליחה מוחמד" לעבר העיתונאי הערבי-ישראלי מוחמד מג'אדלה, תוך שהוא משתמש ב"מוחמד" כשם גנרי לערבים כולם?
אז איך הצלחתם לישון בלילה? אני, שאיני חברת ממשלה כבר יותר משמונה שנים, שאיני חברת ליכוד יותר משנתיים וחצי, התהפכתי על משכבי. בשיר בית"ר שכתב זאב ז'בוטינסקי נאמר בין היתר: "שם ירווה לו משפע ואושר, בן ערב בן נצרת ובני". אתם, השרים יואב גלנט ואבי דיכטר לא אמורים להכיר את כתבי ז'בוטינסקי, וזה כלל אינו משנה. כל בר-דעת, כל מי שמעט שכל בראשו ויושרה בליבו, אמור להבין: בהרכב הממשלה הזו, הפך הליכוד למפלגה אחרת ממה שהייתה מאז נוסדה. במקום תנועה לאומית-ממלכתית-ליברלית, היא הפכה למפלגה לאומנית-גזענית-משיחית-קיצונית.
ראשו של נתניהו נתון לדברים אחרים, הוא נלחם על חייו, בדרכים שראוי לייחד להן טור נפרד. הוא נתניהו אחר. לא זה שהיה ב-1988 כשהגיע עטור תהילה מהאו"ם, וגם לא ביבי שאיתו עבדתי שנים, ואשר היה בעל הישגים רבים כראש ממשלה וכשר אוצר. לא אליו אני מכוונת את מילותיי. איתו כבר הרמתי ידיים.
אבל אתה, אלוף במילואים יואב גלנט, מפקד שייטת 13, לוחם נערץ ועז נפש, שעשרות אלפי אנשים יצאו ספונטנית לרחובות במחאה אדירה כאשר נתניהו פיטר אותך מתפקידך כשר ביטחון, איך אתה ישן בלילה? עד כמה אפשר להיצמד למנעמי השלטון?
ואתה, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, קצין ומפקד בסיירת מטכ"ל ומי שלחם בפעולות נועזות מעבר לקווי האויב. כשחבריך ליחידה הגיעו אליך הביתה, וביקשו שתצא לדבר איתם, איך יכולת לסרב? איך יכולת לומר להם: "מי שמפגין נגדי לא חבר שלי יותר"? לאחיך לנשק, לחבריך לדם? מה עוד צריך לקרות כדי שתאמר: עד כאן.
לימור לבנתצילום: יובל חןואתה, יולי אדלשטיין, שהיית בעיניי ובעיני כה רבים דמות נערצת כאשר מרדת בשלטון הדיקטטורי הסובייטי, היית פעיל ציוני, ו"סירובניק", למדת ולימדת עברית במחתרת, נכלאת בשל אלה על ידי הק.ג.ב בגולאג, שוחררת ועלית לארץ רק אחרי הפגנות ענק בארץ וברחבי העולם. מה לך כי נאלמת דום? להיכן נעלם אומץ לבך?
אין זה קל לקום ולצאת נגד ראש ממשלה. אבל לא תהיה זו הפעם הראשונה. אל תדבקו בכיסאות עור הצבי. קומו ועשו מעשה, או שההיסטוריה, וגם רבים מבוחרי הליכוד, לא יסלחו לכם.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.23
