רגע לפני שנכנסים לעיר מחליט תאופיק לנסוע בדרך אחרת, צדדית ונסתרת יותר.
הוא נולד וגדל כאן ביריחו, ובמשך השנים פתח מספר עסקים בעיר. מכיר כל כביש וכל פינה.
"אנחנו חייבים לעשות סיבוב ולהיכנס מהכניסה השנייה", הוא אומר, ומתניע את הרכב. "למה? יריחו לצערי היא לא מה שהייתה פעם. אני יודע שזה סיבוב ארוך אבל אני חייב, מצטער".
המצב עד כדי כך הסלים?
"כן ,זה לא מתקרב למה שהיה פעם. אני זוכר שהייתי הולך לחתונות של חברים שלנו ביישוב ורד יריחו. היום אפשר רק לחלום על זה. היום הכול אחרת".
עלינו לג'יפ המיצובישי שלו ונכנסנו לביקור ביריחו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספו למנויי +ynet:
כשחולפים בשערי האבן שבכניסה לעיר מגלים את החזון. עשרות שלטים של פרויקטים יוקרתיים בבנייה. גני שעשועים ענקיים ופארקים של מים ופועלים עובדים באתרי בנייה מוארים בלילות. יריחו, כך נראה, מנסה בכל כוחה לשדר עסקים כרגיל ולהשתחרר מכבלי הטרור, אבל גם תושביה יודעים שזו לא תהיה משימה קלה.
זאת שעת ערב מוקדמת. העיר ערה, רחובותיה מוארים. אנשים מבלים בקניות. שגרה. כמעט בכל מקום רואים מנופים ומשאיות. ליריחו שטחים נרחבים עם עתודות בנייה גדולות, ופרויקטים רבים נמצאים בשלבים שונים של פיתוח.
פרויקט הדגל של יריחו כיום הוא פרויקט וילות בשם "שער יריחו". קרוב ל־2,500 וילות למכירה ולהשכרה, בסמוך לבית מלון חדש שנבנה לפני מספר חודשים. פרויקט יוקרה נוסף נבנה באזור הצפוני של העיר.
מאוחר יותר נראה פועלי בניין עובדים לתוך השעות הקטנות של הלילה בבניין של שכונת יוקרה. "ככה זה פה", מסבירים לנו, "ניסית פעם להרים שק מלט, באוגוסט, ביריחו? אי־אפשר להחזיק בחום הזה. הפועלים מחכים לערב כדי לעבוד. הם עובדים עד אמצע הלילה ואז ישנים רוב היום. רק ככה הם יכולים להתקדם".
המערכה על עתידה של יריחו, שמתנהלת בימים אלו במידת מה של ריחוק מהעין הציבורית, דרמטית יותר משנראה.
העיר השקטה, שהייתה מזוהה בעיקר עם עצי הדקל והנוף המדברי, עומדת בליבו של מאבק כוחות שיכול להשפיע על הביטחון בכל הגזרה המזרחית של המדינה. מצד אחד תושבי המקום, בעיקר הסוחרים שמתפרנסים מתעשיית התיירות הענפה ומבעלי האמצעים שגרים שם; ומהצד השני סיר הלחץ המבעבע שנקרא מחנה הפליטים עקבת ג'אבר.
הוא ממוקם בדרומה של העיר, ועל פניו מזוהה עם שליטה של הפתח. אלא שבחודשים האחרונים הוא עובר תהליך של הקצנה בעידודה של תנועת חמאס שהולכת וצוברת בו אחיזה. כספי הטרור מוזרמים פנימה והצעירים שואבים השראה ממחנה פליטים ג'נין, שהפך לסמל.
זה לא רק עניין של סנטימנט ואווירה, אלא גם מביא לשינוי מדאיג בפעילות. כך, לדוגמה, חוליית טרור חמאסית שפעלה מתוך המחנה הספיקה לבצע שני פיגועים בתוך זמן קצר: ירי לעבר כלי רכב על כביש 90 וירי בכניסה למסעדה בצומת אלמוג, במרחב שהיה נחשב לשקט לגמרי.
"מה שקורה במחנה הפליטים עקבת ג'אבר זה חרא אחד גדול", חותך תאופיק בעודנו מתקדמים אל תוך העיר. "הרבה בלגן. לפני כמה ימים הצבא נכנס עם הרבה ג'יפים למחנה. הם עברו בכבישים בעיר, ואני הייתי בעסק. הרבה חיילים. טורים ארוכים. כשזה קורה כולם יודעים מה לעשות. סגרתי את העסק וחזרתי הביתה. הצבא היה במחנה הפליטים כמה זמן. שמעתי פיצוצים וירי. עצרו כמה שבאב ויצאו החוצה מהעיר. הצבא יצא, אבל עדיין יש חשש שיחזור בגלל שלא יודעים מה יקרה, אז כבר עדיף להשאיר את העסק סגור, לא שווה לפתוח, אף אחד לא יבוא. הלך עוד יום, הלך עוד כסף".
הוא רואה איך יריחו משתנה לו מול העיניים. "הפחד הכי גדול שלנו זה שיסגרו את העיר. יעשו מחסומים. זה חונק אותנו. יריחו לא הייתה ככה 20 שנה. אני פה מאז שנולדתי. לאבא שלי היה עסק עוד לפני 48', שסיפק ליהודים דלק. אני זוכר שהיינו עוברים בעיר ומחלקים דלק בכל האזור. עם השנים הגיעו לפה המון תיירים. יריחו הייתה בלי טרור. מי לא זוכר את הקזינו באואזיס? היום הכול זיכרון רחוק".
כדי להבין היכן הייתה יריחו רק לפני שנה וחצי צריך להביט במספרים. על פי נתונים של גורמי הביטחון, תיירות החוץ בעיר עלתה מ־5,700 תיירים ב־2021 ל־118,500 תיירים בשנת 2022. את המספרים אפשר לייחס להתחלת ההתאוששות העולמית ממגפת הקורונה, אבל ביריחו ובמינהל האזרחי שפועל במקום יחד עם אנשי יחידת התיאום והקישור, מייחסים זאת גם לשקט הביטחוני ששרר בגזרה. השנה, עם התעצמות פעילות הטרור במחנה הפליטים עקבת ג'אבר, כבר ירדה כמות התיירות בעשרות אחוזים והעיר הייתה תחת סגר מספר פעמים מאז תחילת השנה.
על פי הערכות כלכליות של גורמים מוסמכים, הנזק שנגרם לעיר יריחו מתחילת השנה ועל רקע המצב הביטחוני במחנה הפליטים עקבת ג׳אבר הוא אדיר. בששת החודשים האחרונים הנזק הכלכלי נאמד בהפסד של כ־135 מיליון שקל. בשלושת הימים של חג עיד אל־פיטר, לאחר חודש הרמדאן, הוצבו מחסומים סביב העיר בגלל מצוד אחר חוליית טרור, מה שגרם לעיכובים ולעומסים רבים במחסומים וביטול יזום של קבוצות תיירים, אלה בנוסף לאי־הגעה של כ־70 אלף ערבים ישראלים שהיו צפויים לפקוד את העיר רק בימי החג, וההפסד נאמד על כ־80 מיליון שקל. שגרת המסחר של העיר השתנתה משמעותית. אם בעבר בכל שבוע היו נכנסים ליריחו עשרות אלפי אנשים, בתקופה האחרונה נכנסים עשרות בודדות של מבקרים חיצוניים לעיר, וגם זה משתנה בהתאם למצב באזור.
מלון אואזיס חשוך ונטוש כמעט לחלוטין. זה מה שנשאר מהקזינו שהביא אליו אלפי ישראלים מדי חודש. "הקזינו הכניס לנו הרבה מאוד כסף", נזכר תאופיק, תושב יריחו, "הייתי בא ויוצא אחרי יומיים. היה כיף, הרווחנו והפסדנו. כל העיר הייתה מלאה ישראלים"
במינהל האזרחי אומרים כי המצב ביריחו מושפע מכל ההתחממות ביהודה ושומרון. העצבים מתוחים, ובכל רגע יש חשש מהתלקחות שתסבך את העניינים. הסיבה לכך היא הפעילות בשטח: אחרי פיגועים, צה"ל מכתר וסוגר את כל הגזרה שבה התרחש הפיגוע בכדי ללכוד את המחבלים במידה שנמלטו, וגם כדי ללכוד סייענים. כל פיגוע במרחב שומרון גורם לכך שגם בגזרת בקעת הירדן יהיו מחסומים, לאור התיאום בין גזרות שכנות.
"גם כשיש פיגועים במקומות אחרים, אנשי יריחו נכנסים לכוננות. בפיגוע האחרון שהיה בדרום הר חברון (בו נרצחה בת שבע ניגרי ז"ל ‑ אב”ק) למרות שמדובר בשני אזורים שונים לגמרי, מאות אנשים החלו לעזוב את העיר כי לא ידעו מה יקרה. יריחו הייתה פעם מנותקת מכל מעגלי הטרור ועכשיו התושבים והמבקרים בה מתנהגים אחרת", מסביר חוסאם אבו־זלף, ראש מינהלת תיאום וקישור יריחו במינהל האזרחי. כך קרה, הוא מספר, גם אחרי הפיגוע בחווארה שבו נרצחו שי ניגרקר ואביעד ניר ז"ל. "גם בקבוצות הטלגרם התחילו לשלוח הודעות שצה"ל הולך לעשות סגירה וצריך לצאת החוצה".
התחנה הראשונה שלנו בתוך יריחו היא זאת שפעם הייתה מוכרת לכל ישראלי: מלון אואזיס, בו שכן הקזינו המפורסם של העיר. הז'יטונים והאורות של קזינו יריחו הפכו לסמל של מה שיכול להיות מזרח תיכון חדש - יהודים ופלסטינים שמסרבים להיות אויבים ומעדיפים להכריע אלה את אלה בבלאק ג'ק. חזון ההימורים והשלום, שראשיתו בהסכמי אוסלו שבימים אלו מציינים בדיוק 30 שנה לחתימה עליהם, החזיק מעמד בסך הכול שנתיים. הוא פעל בין שלהי שנות ה־90 לאינתיפאדת 2000, אבל הבניין עדיין עומד, כשחניון הרכבים שומם ומוזנח כמו אנדרטה שכבר לא מעניינת איש.
הרחוב של אואזיס חשוך ונטוש כמעט לחלוטין. זה מה שנשאר מהקזינו, שהוקם בעלות של כ־92 מיליון דולר על ידי איש העסקים מרטין שלאף ב־1998 והביא אליו אלפי ישראלים מדי חודש. לפרק זמן קצר נראה שבאמת שמש חדשה זורחת על הבקעה, עד שבמהומות אוקטובר מחבלים ירו מתוך הקזינו לכיוון היישוב ורד יריחו ולעבר חיילי צה"ל. בתגובה, ירה צה"ל אש טנקים לעבר הקזינו, שנפגע ושופץ, אך מאז צה"ל אסר על כניסת אזרחים ישראלים לשטחי A.
לאורך השנים נבחנה מספר פעמים פתיחתו המחודשת של הקזינו כצעד בונה אמון לטובת המו"מ עם הפלסטינים, אך הקזינו עדיין סגור ושומם, ולא נראה שזה ישתנה בקרוב.
"הקזינו הכניס לנו הרבה מאוד כסף", נזכר תאופיק, "אני הייתי מחנה פה את הרכב בערב ויוצא אחרי יומיים. היה כיף, הרווחנו והפסדנו. כל העיר הייתה מלאה ישראלים".
מהאואזיס המשכנו לליבה של העיר. הרחובות מוארים, החנויות פתוחות והאנשים מנצלים את הבריזה היחסית של הערב לסיבובים בחוץ. המוניות עובדות כאן בלי הרף. המרחקים בתוך העיר גדולים, והנהגים מעבירים את התיירים מאזור לב העיר לאזורים של הווילות להשכרה ובתי המלון. ריח בשר עולה מדוכני השווארמה. המחיר בדיחה - כמה שקלים בודדים למנה.
עצי הדקל המפורסמים של בקעת הירדן מוארים ומאירים את הדרכים הראשיות בעיר. חנויות בגדים כמו Zena מלאות קונים, בית הקפה "פיירוז", אחד הפופולריים בעיר, פתוח ועמוס לקוחות. בחניה של בית הקפה ראינו רכבי מרצדס, ג'יפים ומכוניות יוקרה אחרות. "לוקח 20 דקות לחצות את הכביש הראשי במרכז העיר בגלל הפקקים. הכול עמוס", מסביר תאופיק.
לא מעט אטרקציות אמורות למשוך את התיירים לבילוי ביריחו. אנחנו עוברים במוזיאון הרוסי, מתחם שמחולק לשלושה מבנים מפוארים.
לא רחוק ממרכז העיר, יריחו מתהדרת בפארקים לילדים: "טייגר לנד" ו"בננה לנד", בהם מגלשות מים ענקיות, מתקני לונה פארק ועוד. זאת שעת ערב מאוחרת, הפארקים כבר נסגרו, והמשפחות שבילו שם ממתינות למוניות שיחזירו אותן לבתי המלון.
"אתה רואה בעיניים שלך איך הכלכלה עובדת פה", מצביע תאופיק. "בסגר, או כשהצבא נכנס כולם בורחים. איזה משפחה תבוא לפה מחברון, רמאללה או בית־לחם?"
וזה בדיוק המתח היומיומי ביריחו. מצד אחד אנשי עסקים מקומיים שמנסים לפתח כמה שיותר פרויקטים כלכליים ולהחזיר לעיר את התיירים עם הארנקים השופעים, ומצד שני ציבור צעירים דומיננטי שמושך לכיוון של טרור.
למרות רצף אירועי הטרור, במינהל האזרחי אומרים כי הם מבצעים עשרות פעולות על מנת לבדל את הטרור מהאוכלוסייה ולצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה באזרח הפלסטיני. "אנחנו מנסים לאפשר תנועה ללא עיכובים, בעיקר לכיוון אזורי התעשייה בתוך איו"ש. הרי מרבית הפועלים עובדים במקומות האלו. בזמן פיגוע, החשש העיקרי הוא סביב הפגיעה בפרנסה ובעבודה", אומר הרמת"ק אבו־זלף.
סוגיית התעסוקה קריטית. "אנחנו משקיעים הרבה מאמצים שפועלים מיריחו יעבדו. כי פועל מיריחו שעובד ומרוויח כסף לא יתפתה ללכת לטרור", אומר אבו־זלף, "אנשי יריחו עובדים במלונות בים המלח, באזור התעשייה מישור אדומים, במעבר אלנבי וכמובן בחקלאות בבקעה. לא חסר להם איפה לעבוד".
למה המצב ביריחו הפך לקריטי בנקודת הזמן הזאת?
"העיר יריחו הייתה שקטה לאורך 20 שנה והייתה שער לעולם עבור הפלסטינים. והם צריכים לשמור על העיר, כי כל טרור וכל פגיעה בעיר יריחו זה פגיעה בכל תושבי הגדה. משום שתושבי ג'נין, שכם ושאר ערי הגדה עוברים ביריחו, יוצאים דרך אלנבי ומבלים בעיר, אז זה פוגע גם בהם".
יריחו, אחת הערים העתיקות בעולם, מחולקת לכמה אזורים בולטים. בעיר שני מחנות פליטים. לצד עקבת ג'אבר שבכניסה הדרומית יש מחנה פליטים נוסף בשם עין א־סולטן, שנמצא בכניסה הצפונית. מטבע הדברים במחנות מתרכזת האוכלוסייה היותר ענייה ומוחלשת, ושם מתרחשים גם העימותים עם כוחות צה"ל, היציאה לפעולות טרור, ומנגד פעולות מעצרים של הצבא.
המבקרים החיצוניים, בעיקר ערבים ישראלים ופלסטינים מרמאללה, ג'נין, שכם, חברון ובית־לחם, שמשקיעים בעיר כסף, נוהגים לבלות באזור "שער יריחו" ובמרכז העיר, שם מתגוררת מרבית האוכלוסייה הנורמטיבית בעיר.
הפוליטיקה של הרשות הפלסטינית נוכחת בעוצמה גם כאן. לאחרונה פיטר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן מספר מושלים באיו"ש, בהם גם את מושל יריחו ג'יהאד אבו־אלעסל. "הופתענו", אמר המושל המפוטר, "אף אחד לא דיבר איתנו על ההחלטה להוציא אותנו לפרישה ולא הודיעו לנו על כך מראש. אנחנו לא יודעים מה הסיבה".
לאבו־אלעסל אין הרבה אוהבים בעיר. תושבים מאשימים אותו בהסלמה שעברה על יריחו. "הוא גורם שמסית וזורם עם אותם צעירים במחנה הפליטים כדי לנסות ולזכות בתמיכה שלהם. בעיקר מול גורמים עברייניים", אומר תושב ותיק, "הוא לא מעמיד אותם במקום, הוא לא מבין שהוא גורם נזק לעיר. הוא מפחד ממה שיעשו לו הקיצוניים ומשפחות עברייניות במחנות הפליטים, אז הוא עוזר להם".
מחנה הפליטים עקבת ג'אבר הפך, כאמור, לברומטר הטרור והמסחר בעיר. המחנה הוקם בשנת 1948, והוא ממוקם דרום־מערבית ליריחו. מתגוררים בו כעשרת אלפים תושבים, המשתייכים לשלוש חמולות מרכזיות, בשטח של כ־1,688 דונמים. רוב תושבי המחנה מתפרנסים מחקלאות או מעבודה בשטח ישראל.
"כדי להבין עד כמה הקשר המסחרי בין בקעת הירדן לאנשי יריחו ומחנה הפליטים הוא עמוק אני אספר לך סיפור", אומר איש ביטחון מהבקעה. "יש פלסטיני יחסית מבוגר שגר בעקבת ג'אבר, שעובד כאיש תחזוקה באחד המשקים שלנו בבקעה. כל יום הוא מגיע לעבודה ממחנה הפליטים למפעל. בפברואר האחרון, כשצה"ל נכנס למחנה הפליטים כדי לעצור את חוליית הטרור שביצעה פיגועי ירי, הבן שלו נהרג. לפי צה"ל הוא ביצע ירי לעבר הכוחות והיה חלק בהתפרעויות במקום. שבוע אחרי שסיים להתאבל על הבן, האבא הגיע לעבודה. הוא מספר לנו שאין לו אפשרות אחרת. הוא כועס על מות בנו, זה ברור, אבל הפרנסה אצלו היא משהו שאי־אפשר בלעדיו. גם במערכת הביטחון הבינו את זה ולא שללו לו את היתר העבודה באופן אוטומטי". במקרה הזה, אחרי שהתברר כי הוא עומד בכל הקריטריונים, היתר העבודה שלו נשמר.
"השקט המדומה שהיה פה שנים מתפוצץ לנו עכשיו בתוך הפרצוף", מודה גורם ביטחוני בכיר. "צה"ל משקיע משאבים גדולים מול הטרור בשכם ובג'נין, אבל ברגע שיש פיגוע בחווארה כל שכם והכפרים שמסביב נסגרים, ואז הטרור זולג לפה. זה מאוד פשוט"
אחת הסיבות המרכזיות לעלייה במתח הביטחוני ביריחו היא הפעילות של חמאס במחנה הפליטים, שלכאורה נשלט על ידי הפתח.
"השקט המדומה שהיה פה שנים מתפוצץ לנו עכשיו בתוך הפרצוף", מודה גורם ביטחוני בכיר. "צה"ל משקיע משאבים גדולים מול הטרור בשכם ובג'נין, וזה נכון - משם יוצאים הרבה פיגועים. אבל צריך להבין, ברגע שיש פיגוע בחווארה כל שכם והכפרים שמסביב נסגרים ואז הטרור זולג לפה. זה מאוד פשוט. מבינים שפה יש פחות כוחות, שמדובר באזור שקט שלא פוקחים עליו עין ובוחרים לפגע. זו המציאות של השנה האחרונה. המרחב היחיד שיש למחבלים לנוע בו הוא פה, בבקעת הירדן, בכפרים מסביב ובמחנה הפליטים. כל האזור עובר הסתה מאוד גדולה ואנחנו רואים את זה".
את גזרת הבקעה מאבטחת החטיבה המרחבית, הכוללת שני גדודים מעורבים: אריות הירדן, שתופס את הגזרה הצפונית, ולביאי הבקעה, שחולש על הגזרה הדרומית.
"ב־20 השנים האחרונות, למעשה מאז חומת מגן, יריחו הייתה נבדלת מכל מה שקורה ביו"ש", מסביר סא"ל סלים חייר (35), מג"ד לביאי הבקעה, שבתפקידו הקודם היה סמח"ט הבקעה. "היינו חווים הסלמות באיו"ש וזה לא הקרין ליריחו. בשנה האחרונה יש הסלמה. מחבלים וחוליות התחילו לעבוד בתוך מחנה הפליטים עקבת ג'אבר וזה מביא לפיגועים. מאזור שהיה שקט אנחנו מקבלים המון מודיעין של אנשים רעים עם כוונות רעות שרוצים לפגע".
מה המשמעות של זה מבחינת הפעילות שלכם בשטח?
"כמעט כל לילה אני פועל בעקבת ג'אבר – מעצרים, איסוף אמל"ח, פעולות שלא היינו עושים באותה עצימות בשנים עברו. זו עוד גזרה שהתעוררה לטרור".
למה דווקא עכשיו? מה קרה?
"זה שילוב של כמה דברים, אבל בעיקר חוסר משילות של הרשות הפלסטינית. גם המושל של יריחו, שלאחרונה פוטר על ידי הרשות, היה גורם מסית. בכל מקום שאין משילות של הרשות יש טרור".
ואכן, בשנה האחרונה הפכה בקעת הירדן למוקד של אירועי טרור שלא היו בה שנים. בין היתר פיגוע הירי שהתרחש בצומת חמרה באפריל האחרון, אז ארבו שני מחבלים לרכבן של לוסי די (48) ובנותיה רינה (15) ומאיה (20). המחבלים הסיטו את רכבם כך שיהיה קרוב לרכב הבנות ופתחו לעברן באש קטלנית. מותן של רינה ומאיה נקבע במקום. לוסי נפצעה באורח אנוש, פונתה לבית החולים ומותה נקבע מאוחר יותר. הפיגוע זיעזע את המדינה כולה.
חודש לאחר הפיגוע חיסלו צה"ל וכוחות מיוחדים של מג"ב את שני המחבלים שהיו בדירת מסתור בקסבה של שכם. המחבלים לא הגיעו מיריחו, אבל בחרו לפגע בתא שטח שנחשב שקט.
"זה פיגוע שכולו תוצאה של זליגת הטרור מאזור ג'נין ושכם לבקעת הירדן", אומר גורם ביטחוני בכיר ומודאג. "ממחסום בקעות (סמוך לחמרה שבבקעת הירדן - אב"ק) ועד למרכז שכם זה שבע דקות נסיעה. הכי קל להם לפגע כאן. דברים כאלה מדליקים את האזור ומסיתים את הצעירים במחנות הפליטים".
סא"ל סלים חייר, מג"ד "לביאי הבקעה": "ב–20 השנים האחרונות, למעשה מאז חומת מגן, יריחו הייתה נבדלת מכל מה שקורה ביו"ש. היינו חווים הסלמות וזה לא הקרין ליריחו. בשנה האחרונה מחבלים וחוליות התחילו לעבוד בתוך מחנה הפליטים עקבת ג'אבר, וזה מביא לפיגועים"
מבחינת פיקוד המרכז הנורות החלו להידלק עוד הרבה קודם. "בשנתיים האחרונות, מאז מבצע שומר החומות, אנחנו בהסלמה וגל טרור. חמאס והג'יהאד האיסלאמי כבר אמרו עשרות פעמים שהם מתכוונים להדליק את כל יהודה ושומרון, ובמקביל לשמור על עזה שקטה. זה נוח להם מאוד, שקט בעזה והתנגדות באיו"ש", מסביר גורם ביטחוני בכיר בפיקוד, "ואז התחילה לנו תופעה של כל מיני מקומות שבהם המשילות של הרשות התערערה".
לדוגמה?
"כמובן במחנה הפליטים ג'נין, האירוע עם ארגון גוב האריות בשכם. ועוד כמה מקרים. זה כמו מגפה שהולכת ומתפשטת, בעיקר במחנות פליטים ששואבים השראה ממחנה הפליטים בג'נין, שהפך לסמל של ההתנגדות החדשה והחמושה של צעירים מתוסכלים".
ובכל זאת, יריחו קצת מתחת לרדאר.
"בהקשר הזה מחנה הפליטים עקבת ג'אבר והעיר יריחו הם מהמקומות השקטים ביותר בגזרת פיקוד המרכז. עד שהתחילו האירועים אף אחד לא ידע בכלל שיש מקום כזה, עקבת ג'אבר. יותר מזה, בתחילת 2022 התחלנו משהו מדהים ביריחו ואישרנו כניסה של אוטובוסים עם מבקרים ישראלים ללא אבטחה בכלל. זה היה בתיאום עם המנגנונים הפלסטיניים. מבחינתנו זה היה דבר מדהים".
ואז מה קרה?
"הנורות התחילו להידלק לנו בתחילת השנה. כבר אז קיבלנו אינדיקציות על רצון לבצע אירוע טרור והתחלנו להעמיק את המודיעין שם".
את "מגפת הטרור", כפי שהיא מכונה בפיקוד מרכז, חוו בצה"ל ובשב"כ עם שני פיגועים קשים שהסתיימו בתוצאות קשות - אבל היו יכולים להסתיים בתוצאות קשות הרבה יותר. ב־28 בינואר הגיע מחבל חמוש בנשק אוטומטי למסעדה בצומת אלמוג ופתח באש לעבר הסועדים הרבים במקום. בנס היה למחבל מעצור בנשק ולא היו נפגעים. המחבל נמלט ישירות לעקבת ג'אבר.
חודש בדיוק לאחר מכן נרצח אילן גנלס ז"ל, אזרח ישראלי־אמריקני, בפיגוע ירי מרכב חולף סמוך לצומת הערבה בכביש 90. המחבלים ביצעו ירי גם לעבר כלי רכב נוספים, ובנס מספר הנפגעים לא היה גדול יותר. לאחר הירי הובילו העקבות, שוב, לעקבת ג'אבר. המחבלים הציתו את הרכב איתו ביצעו את הפיגוע ונמלטו למחנה הפליטים.
"היו לנו התרעות, ואחרי הפיגוע הראשון במסעדה הבנו שיש לנו שם חוליית חמאס רצינית, והיא מנסה להוציא פיגועים", מספר גורם ביטחוני, "מספר מחבלים שידענו עליהם שמות, תמונות, מגורים ואת כל הפרטים".
זה חלק מהניסיון של חמאס להדליק את גזרת יריחו?
"לחלוטין. חמאס מנסה כל העת, ואנחנו רואים את זה גם עכשיו, להדליק כמה שיותר גזרות ביהודה ושומרון. אחרי הפיגוע הראשון, שמבחינתנו היה קשה מאוד, אמנם לא היו פצועים אבל זה נס כי מדובר על מחבל שנכנס 'לרסס' סועדים במסעדה, נכנסנו לפעולה משמעותית במרחב. זה מרדף נגד הזמן מי יצליח לתפוס את מי. האם הם יוציאו פיגוע או שנתפוס אותם".
בצד השני של "פעולה משמעותית במרחב" נמצאים התושבים. המציאות בבקעת הירדן, בכפרים שמסביב וביריחו, תמיד הייתה שקטה בגלל האינטרס הכלכלי המשותף. פה ושם היו מקרים של טרור חקלאי וגניבות, אבל האיום הביטחוני לא היה ממשי כפי שהוא היום.
"החקלאות הענפה והמוצלחת שיש בבקעת הירדן לא הייתה מתקיימת ללא פועלים פלסטינים", אומר אותו גורם. "כל משק תמרים מכובד מעסיק בין 150 ל־200 פלסטינים מהאזור. בעצם, מאז הפיגוע שבו ניסו לשרוף אוטובוס של טירונים על נוסעיו בספטמבר שעבר, אותו ביצע חקלאי שגר בבקעה והוא וילדיו היו מועסקים בשלבים שונים על ידי ישראלים, התחלנו לזהות עלייה בהסתה והסלמה דרסטית בפיגועים".
"אלו היו הימים הכי קשים שלנו פה", אומר הסוחר המקומי תאופיק. "אתם צריכים להבין, בישראל, שסגר על העיר גומר אותה לגמרי. חונק אותה. אין מה לעשות. אין עסקים. כולם חיים בפחד. אין אנשים שבאים ואין לאן לצאת".
איך זה נראה מנקודת המבט שלכם?
"כשהצבא נכנס ליריחו הוא לא סופג מהצעירים אבנים ובקבוקי תבערה. אין כל כך התנגדות. זה קורה בעיקר במחנה הפליטים. אבל ברגע שיש סגר, יש צעירים מוסתים שלא מבינים את המציאות ויכולים לצאת ולהתעמת עם הצבא. זה מעגל שלא נפסק. אני סגרתי את כל העסקים שלי באותו חודש והפסדתי כמעט 150 אלף שקל. להתאושש מזה צריך חודשים ארוכים".
מנגד מסביר אותו גורם בפיקוד המרכז כי המציאות לא איפשרה אחרת. "אנחנו עושים הכול כדי להפריד טרור מאוכלוסייה, בטח בעיר כמו יריחו, שהיא עיר שקטה הנשענת על כלכלה ותיירות. אבל היינו במרוץ נגד הזמן ועשינו דברים מאוד מגוונים כדי למנוע סגרים".
במהלך הכתר שהוטל על העיר נעשו שני מבצעים גדולים של כוחות חטמ"ר הבקעה, בשילוב יחידת הקומנדו, למעצר חוליות מחבלים פעילות. הם חוסלו או נתפסו. כך הסתיימו מבצעי מעצרים נוספים השנה.
אבל לצד הפעילות המוצלחת של צה"ל, העיר ספגה עוד הידרדרות כלכלית. המעגל שלא נפסק. "זה היה אירוע קשה פה, לעיר", אומר איברהים, תושב יריחו שאנחנו פוגשים בחנות בבעלותו במרכז העיר. "כל העיר הייתה סגורה וחיילים נכנסו פנימה. זה מיד מכניס את העיר לכוננות. משבית אותה לגמרי. אני מבין שצה"ל נכנס כדי לתפוס את מי שעשה את הפיגוע, אבל צריך להבין שאסור להעניש אוכלוסייה שלמה בגלל זה. למה אנחנו צריכים לסבול ממעשה מטופש של צעיר? זה גורם לאנשים לאבד כסף ולאבד תקווה".
אבל הפיגועים לא פסקו. רק בתחילת אוגוסט התרחש פיגוע ירי נוסף שהסתיים "רק" בפצועה.
"חזרנו מחופשה הביתה, לכוכב יעקב, כשלפתע ראיתי רכב פלסטיני שנוסע בצורה חשודה, עובר מנתיב לנתיב ועושה פרסות. זה הדליק לי נורה אדומה", שיחזר רפאל אבנרי, שאשתו נפצעה בפיגוע באורח קל. "חשבתי שזה נהג צעיר או מישהו שמשחק עם הרכב. לפני צומת חמרה החלטתי לעצור. אני רואה שהוא עובר לנתיב השני ונמצא מולי, רכב מול רכב, ונוגע בי קצת. ואז הרכב נעצר, הדלת של הנוסע מקדימה נפתחת והמחבל יוצא עם M16 ביד ומתקדם אלינו ברגל". אבנרי סיפר כי, "בשלב הזה אשתי צועקת, 'זה פיגוע, זה מחבל'. אני מכניס את הרכב למצב רוורס ונוסע לאחור תוך כדי שהוא יורה עלינו. תוך כמה שניות הרכב שלי נתקע בתעלת צדדית. ואז המחבל חוזר לרכב שלו ונוסע לכיוון שכם".
השבוע סיפר אבנרי כי הוא ואשתו עדיין מתקשים לעכל את הפיגוע. "בחרנו בכוונה בדרך הזו כי היא שקטה, בטח ביחס לשאר יהודה ושומרון. אני רואה בחדשות שכל שבוע יש קורבנות נוספים, ואז אני קולט עד כמה עברתי בין הטיפות. מצד אחד זה כמו לזכות בחיים מחדש, מצד שני מכניס לחרדה".
אשתו של רפאל השתחררה מבית החולים וחזרה הביתה, אבל לדבריו "עד היום מנסה להתאושש". גם הילדים שהיו ברכב עדיין מתקשים לחזור לשגרה. "קניתי לילדים ארנבים כדי שיהיה להם במה להתעסק", הוא מספר, "אני רואה אותם בריאים ושלמים ומודה על הנס. אני מבין שזה בכלל לא מובן מאליו. לא חשבתי שיכול להיות אירוע כזה בכבישים של בקעת הירדן".
רצף הפיגועים גרם לאנשי הבקעה לחשב מסלול מחדש והם בונים ממש בימים אלה תוכניות לעיבוי המערך ההגנתי בגזרה. "יש פה שטח ענק, מרחקים עצומים בין היישובים, ורק שני גדודים של צה"ל, שגם הם לוחמי גבולות ולא עברו הכשרה של לוחמי חי"ר. הם עושים עבודת קודש, אבל הבנו שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ולכן אנחנו מנסים לייצר כמה שיותר אבטחה", מסביר גורם ביטחוני בבקעה.
עתידה של יריחו תלוי בכלכלה, התלויה בעצירת הטרור, התלוי במצב במחנה הפליטים עקבת ג'אבר. "אם הרשות והמנגנונים יעשו בג'אבר מה שהם עושים, או מנסים לעשות, במחנה הפליטים ג'נין, וימנעו את המפגע הבא או את העבריין הבא - אז העיר תחזור לעצמה ויבואו גם גורמים מבחוץ", אומר סא"ל חייר, "אותם גורמים ישקיעו כסף בפרויקטים ויחזרו התיירים. אם זה לא ישתנה אז הם ימשיכו לראות מחסומים סביב העיר ולראות חיילי צה"ל בתוך העיר. הימים האלו הם מדרון חלקלק. זה רגע המבחן עבור העיר".
