החשיפה אתמול ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" על המתרחש באגף שיקום נכי צה"ל במשרד הביטחון – בעיקר בכל הנוגע לזינוק העצום בפניות ובהכרה בנכי פוסט טראומה – לא הפתיעה את יזהר דוד (54), ששירת במשך 24 שנים כמנהל שטח מבצעים בשב"כ, והוכר בעקבות שירותו כנכה פוסט טראומטי. בשנת 2019 הוא ייסד את עמותת "שותפות מגן ישראלית", שמאתרת, מסייעת ומטפלת בנפגעי פוסט טראומה, ובמסגרתה הוא עובד בצמידות עם אגף השיקום ורואה מקרוב את המתרחש שם.
"אגף השיקום לא מתפקד כבר", סיפר אתמול (שלישי) דוד. "הם מוצפים בכמויות אדירות של פניות – בעיקר להכרה בפוסט טראומה – והם כבר לא יכולים לתת מענה. וזאת בשעה שיש כאלה שממש צריכים טיפול. כנכה צה"ל, הלום, זה פוגע בי אישית".
2 צפייה בגלריה
"אנשים מוכרים כנכי צה"ל מבלי שזה מגיע להם, ופוגעים באלו שזקוקים לכך". דוד
(צילום: יוגב עמרני)
אתמול נחשפו ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" עדויות נדירות של עובדי אגף השיקום, שסיפרו, בעילום שם, על המתרחש באגף מאז החלה רפורמת "נפש אחת", וסיפקו הצצה חריגה לעבודתם ולמקרים שאיתם הם נאלצים להתמודד. העדויות גררו תגובות רבות, ביניהן גם של נכי צה"ל, שנפגעים בעצמם מהעומס שמוטל על עובדי אגף השיקום.
כפי שפירסמנו לפני כשבועיים, רפורמת "נפש אחת" - שהחלה במשרד הביטחון אחרי שאיציק סעידיאן, נכה צה"ל שמתמודד עם פוסט טראומה, הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום – הביאה איתה זינוק עצום בבקשות לקבל הכרה כנכה צה"ל. לשם השוואה: בשנת 2020 היו 570 בקשות להכרה, אבל רק במחצית הראשונה של 2023 נרשמו 2,500 בקשות – כמעט פי חמישה – רובן לפוסט טראומה.
"רוב הלוחמים מתביישים. כשהם צריכים להילחם על מה שבאמת מגיע להם, הם לא אקטיביים. דווקא אלה הצעקנים, שרובם לא לוחמים, מגיעים ומקבלים עשרות אלפי שקלים לחודש. גם סכומים של 30 אלף שקלים לחודש, הם לא דבר חריג. משלמים להם כדי שיפסיקו לצעוק ולאיים", הודו גורמים מקצועיים באגף השיקום. "נולדה שיטה חדשה: מאיימים על העובדות הסוציאליות 'אם לא תיתנו לי, אני אפגע בעצמי', 'אם לא תיתנו לי, אלך לתקשורת' ואז הנהלת המשרד נבהלת ומאשרת בקשות חריגות ואין מי שישמור על הקופה הציבורית".
2 צפייה בגלריה
"אפקט סעידיאן סייע לרבים לקבל הכרה, אך בעקבותיו החלה גם תופעה נבזית של ניצול המצב"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"בי אי-אפשר לחשוד שהדאגה להלומי הקרב אינה מדם ליבי", אמר דוד. "העמותה שייסדנו היא הגדולה ביותר להלומי קרב. אנחנו מחפשים אותם אקטיבית, דרך גדודים, יחידות. אנשים מיום כיפור. וכשמאתרים, אנחנו לוקחים אותם יד ביד, על חשבוננו, עד להכרה בהם. מצמידים לכל אחד מנטור שילווה אותו, עורך דין, פסיכולוג. מאות כבר הוכרו בזכות העמותה ויש לנו 100 אחוזי הצלחה. אני רואה בזה חובה ערכית ומוסרית למען אלו שמגיע להם".
עם זאת, דוד ממהר להבהיר: "אני רואה את אותה חובה, אם לא יותר, גם בלהפריע ולמנוע מאלה שלא מגיע להם. לאחרונה אני נתקל בזה יום-יום. אנשים שנכנסים ומקבלים את הטייטל המכובד של נכה צה"ל, מבלי שהוא מגיע להם. אחרי המקרה של סעידיאן החלו טפטופים, שהפכו מאז למבול. פתחו את הדלתות. תמיד היו טרמפיסטים, אבל הם היו בשוליים. בקושי הרגישו אותם. עכשיו זה ממש מבול של פניות". הוא הוסיף כי "ברור שמבחינת לגיטימציה והסרת מחסום הבושה, אפקט סעידיאן והסיקור התקשורתי שהגיע אחריו, הביאו רבים וטובים שההכרה והטיפול מגיעים להם. אבל לצד זאת התפתחה תופעה נבזית. אנשים שראו כי טוב, שמעו על ההטבות, מנצלים את המצב ומנסים להסתנן. אני מזהה את הגל הזה, שהתחיל כזרזיף ועכשיו כמעט צונאמי.
"אני יושב בוועדות של העמותה ומזהה מי מנסה לרמות. חייל שסבל מקור בלילה באוהל, לא מפתח מזה פוסט טראומה. גם לא מחסנאי שנבהל מאיזה צפצוף אזהרה במחסן. ואלה בקשות שהגיעו", המשיך דוד. "יש גבול. פוסט טראומה מתפרצת כתוצאה מאירוע דרמטי, מאז'ורי, מסכן חיים. וגם אז – היא לא תתפרץ אצל כל אחד".
כשראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, נרצח בשנת 1995, דוד עוד היה בשב"כ. "אחרי הרצח, מטוטלת האבטחה של ראש ממשלה הלכה לכיוון השני", תיאר. "פי אלף ואלפיים יותר ממה שהיה. אגף האבטחה הפך כל כך גדול שגם אנחנו, העובדים, חשבנו שזה כבר מיותר. באגף השיקום, אירוע סעידיאן העיף את המטוטלת לצד השני. מהתפיסה החשדנית, והלא טובה, שהייתה שם לגבי כל מי שביקש הכרה, זה הפך לתפיסה של 'נעשה הכול כדי להקל, גם אם אנחנו יודעים שכמה יסתננו'. התוצאה היא כמויות אדירות, שיובילו לקריסת האגף. המשאבים מוגבלים וזה בא על חשבון מי שבאמת מגיע לו ולא מאותר ולא מטופל. באגף השיקום מבינים את הבעיה ומנסים לבלום אותה. כמו בשב"כ, גם כאן צריך לעצור, לשים את התופעה על השולחן, ולבנות תוכנית שתפתור את זה".
דוד יצא גם נגד מי שמגדיר את מעשהו של סעידיאן כמעשה גבורה או מנהיגות. "ליבי עם סעידיאן", אמר. "הוא באמת סובל ובמצוקה, ואני מאחל לו רפואה שלמה ורק טוב. אבל, ויש אבל גדול, הוא הגיע לאירוע הזה מתוך סבל, ייאוש ומצוקה. הוא ניסה להתאבד. הוא התכוון למות שם. לשרוף את עצמך זו לא גבורה. זה מעודד חקיינות, וכבר היו מי שעשו את זה אחריו. אז די. צריך לעצור את זה".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.23
