כ–545,382 ילדים ובני נוער עניים, מתוך סך כולל של כ–1,947,795 תלמידים מכיתה א' ועד תיכון, יתחילו את שנת הלימודים הקרובה במערכת החינוך - כך עולה מנתונים של ארגון "לתת" שפרסמנו בתחילת החודש. 50,820 מהם יעלו ביום שישי הקרוב לכיתה א' כתלמידים עניים, ויפסעו את צעדיהם הראשונים בבתי הספר, אבל במקום להיכנס למקום שיראה בהם שווים וייתן להם הזדמנות שווה להצליח, הם יפגשו מערכת מוזנחת ומורעבת שתסליל אותם לגדול ולהיות דור שני או שלישי של עוני.
הם יפגשו מורים נטולי הכשרה מתאימה כדי ללמד, שלא לומר לחנך אותם, אשר קיבלו על עצמם משימה בלתי אפשרית - לחפות על החוסר הבלתי נסבל של עשרות אלפי מורים מקצועיים. רבים מהם מלאי רצון טוב, אבל נטולי כלים מתאימים ללמד אותם, להתאים שיטות לימוד לצרכים מיוחדים, לזהות לקויות למידה, למצוא דרכים יצירתיות לסייע להם להאמין בעצמם, לגדל בהם תחושת מסוגלות ולנטוע בהם מוטיבציה שהחיים הבוגרים שלהם יכולים להיראות אחרת מהבית שבו הם גדלים. שיש להם אופק.
הם יפגשו כיתות עמוסות עד אפס מקום וצוותים שחוקים ומיואשים. גם אלו שתחושת שליחות הניעה אותם לבחור במקצוע הזה, נובלים אט אט תחת כפיות הטובה של המערכת. ואפילו יחידי הסגולה שעוד מצליחים להיכנס לכיתות מלאי מוטיבציה, מבינים שאין ביכולתם לראות באמת את כל התלמידים שיושבים מולם. על אחת כמה וכמה אלו שיאלצו לחנך השנה שתי כיתות במקביל – 60 תלמידים ויותר בגלל המחסור הגדול במורים.
כשהוריהם של חבריהם לכיתה יקיפו אותם בצי מורים פרטיים ולימודי העשרה במאות שקלים לחודש בניסיון נואש להשלים את הפערים החינוכיים שנוצרים בכיתות בתנאים הקיימים, הם יישארו מאחור. יצברו פערים ויגדלו לתוך תחושה של כישלון - שהם טובים פחות, שווים פחות. לאט לאט הם יאבדו את האמון בבית הספר, במורים שלהם ובעצמם. ומהנקודה הזו יהיה להם קשה מאוד לחזור.
עבור אלו שמתמודדים עם קשיים בבית, המציאות הזו תהיה קשה אפילו יותר. כמעט חצי מיליון תלמידים צפויים לסבול בשנת הלימודים הקרובה מאי-ביטחון תזונתי, כמחציתם מאי ביטחון תזונתי חמור. רבים מהם יגיעו לבתי הספר רעבים, עייפים ולא יצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם. אליהם נוספים עוד מאות אלפי תלמידים שמתמודדים עם מצבי סיכון קשים לא פחות כמו אלימות במשפחה וזקוקים למבוגר שיזהה את המצוקה שלהם. אבל תחת הכיתות העמוסות, והמחסור בצוותים עם הכשרה מתאימה לזהות מצוקה ומצבי סיכון, הם יישארו שקופים.
אלו מהם שיזהו את מצוקתם יגלו שמערכת החינוך היא רק ענף אחד של המגזר הציבורי שנמצא בשלבים מתקדמים של קריסה. בין אם מדובר על פסיכולוג, פסיכיאטר, קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק, הם ימצאו עצמם ממתינים חודשים על גבי חודשים, ולפעמים אף יותר כדי לקבל לסיוע. יצברו מצוקות ופערים.
הדר גיל-עד צילום: קובי קואנקסיש הרבה משמעויות והשלכות למצב העגום שבו נמצאת מערכת בחינוך, אבל אחת הטרגדיות הגדולות בקריסתה היא אובדן המהות שלה - תשתית של שוויון זכויות וצמצום פערים. עבור תלמידים שמגיעים ממשפחות יציבות ונורמטיביות, הפתרונות לחוסרים בבית הספר ימצאו בבית. בין אם מדובר על השלמת פערים לימודיים, הקניית ערכים וחינוך, הכוונה במצבים חברתיים מורכבים, תמיכה של אנשי מקצוע או סתם חיבוק בסופו של יום קשה.
אבל אותם תלמידים שאין להם את מעגלי התמיכה האלה, שמגיעים מבתים הרוסים, שמתמודדים עם עוני והזנחה, שלא גדלים לצד מודלים לחיקוי, שאין אף אחד שמאמין בהם, שדוחף אותם למצות את הפוטנציאל שלהם ולהצליח - אותם תלמידים שיאלצו להישען אך ורק על המערכת החלשה והרעועה הזו - יישארו מאחור. רבים מהם יעבירו את הימים בבהייה בחלל הכיתה ויחכו שיום הלימודים יסתיים, אחרים יעבירו אותו ברחובות או ינשרו ויהיו גם את אלו שידרדרו לסמים ולפשע. במצב הקיים של המערכת אף אחד מהם לא יתקבל הזדמנות שווה להצליח.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
