קשה להפריז בחשיבות הודעת השופט יוסף אלרון על הצגת מועמדותו לכהונת נשיא בית המשפט העליון הבא. מעבר לאפשרות שזה יביא להיעלמותה הסופית של שיטת הסניוריטי, מדובר בבקיע ראשון שנחשף לעיני הציבור בחומה האחידה שהציגו שופטי ישראל עד כה בנושא הרפורמה. העובדה שאלרון הקפיד להדגיש שמועמדותו "אינה תלוית מבנה והרכב הוועדה" עשויה ללמד שהוא גם לא מתנגד לשינויים המוצעים בהרכב הוועדה ובדרכי עבודתה. וזה חשוב אף יותר מעצם המועמדות, כי אלרון לא לבד.
לא מעט שופטים - מכהנים ובדימוס - חולקים כבר זמן רב על הדרך שבה מנהלת מערכת המשפט את הקרב נגד הרפורמה. גם בקרב אלה שמתנגדים לרפורמה יש סלידה מאופי המאבק ששבר הרבה כללי התנהגות מקובלים לשופטים, גם אחרי פרישתם. יש גם התנגדות ללשון הגוזמה שנוקטים השופטים בדימוס שהפכו לכוכבי הכיכרות ומציגים כל שינוי מוצע כקץ הדמוקרטיה.
לדעת מתנגדיהם, המערכת הייתה צריכה להיכנס למו"מ עם שר המשפטים כדי לשנות את הרפורמה ולבלום את חלקה. הגישה הקיצונית שהתנגדה לכל מו"מ ולכל פשרה, גם על קוצו של יוד, קוממה אותם. כשכתבתי כאן כמה פעמים על תבונת התנהלות הנשיאה אסתר חיות עד כה (אני עדיין סבור כך) שותפתי בתחושותיהם שלפיה היא הייתה חייבת למנוע משופטים בדימוס, במיוחד מנשיאי ושופטי העליון בדימוס, להיכנס לאירוע ולפעול בצורה כה אקטיביסטית ונעדרת ניואנסים. אין לדעת עד כמה זה היה בכלל אפשרי, אבל עצם הביקורת מתוך המערכת מלמדת כאמור שאלרון לא לבד.
אלרון גם לא לבד בהתנגדות לשבירת מסורת הסניוריטי. זה לא מפתיע. לצד יתרונות השיטה, שמצמצמת אינטריגות ומאבקים פנימיים והשפעות של גורמי לחץ חיצוניים, יש גם חסרונות רבים והשופטים הם הראשונים להרגיש אותם על בשרם. כשמתמנה נשיא לעליון לא לפי כישורי הניהול שלו או יכולותיו כמנהיג אלא רק לפי הוותק שלו, המערכת לא מתפקדת כראוי והשופטים משלמים את המחיר.
לא בכדי השיטה לא קיימת כבר בשום בית משפט בישראל. כך למשל לנשיאות בית הדין הארצי לעבודה (מקבילה קרובה לנשיאות העליון) נבחרו כבר נילי ארד ומנחם גולדברג אף שלא היו בעלי הוותק הרב ביותר. במובן זה, הניסיון הניהולי שאסף אלרון כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה משרת אותו.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'אלרון לא לבד במובן נוסף. כזכור, כשנדונה מועמדותו לעליון נעמדו שופטי העליון על רגליהם האחוריות ועשו הכל כדי לבטלה ולקדם במקומו את השופט רון סוקול, חתנו של שופט העליון בדימוס תיאודור אור, בשר מבשרה של האליטה המשפטית. הנשיא בדימוס אהרן ברק טען אז ש"בית המשפט העליון הוא משפחה אחת. אי אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". ואחרים טענו שאלרון "לא קורץ מהחומר המתאים לשופט בבית המשפט העליון". האמירות המדהימות הללו משקפות מציאות שמוכרת לרבים מהשופטים ובמסגרתה המערכת מתנהלת בצורה לא הוגנת ולא שוויונית כשרק בני ה"משפחה" מטופחים ומקודמים.
העובדה שאלרון לא לבד לא תשפיע על סיכוייו להיבחר שנראים קלושים, אבל היא צריכה להשפיע על כל אלה שייצאו כעת לתקוף אותו ולהשחיר את פניו כמי שהעז לשבור את השורות. כדאי להימנע מזה מהרבה סיבות אבל גם מפני שהוא לא לבד.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 31.08.23
