נדמה שלא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, טבריה זקוקה ללא פחות מנס. העיר שיושבת על שפת הכנרת מתמודדת כבר שנים עם ירידה בתיירות, בריחה של תושבים חילונים משכילים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה - ובעיקר עם החשש מהתחרדות.
המשכנו במסע המשותף בערי ישראל לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, והיינו בטוחים שבטבריה, בה ראש העיר נבחר בעבר על הנפת דגל המאבק בקולקטיב החרדי - נושא זה יהיה הנושא המדובר ביותר, אבל הופתענו. תחושה אחת, כמעט זהה, עלתה בכל השיחות והמפגשים עם תושבי העיר: רשויות המדינה והשלטון שכחו את העיר ותושביה.
ב-31 באוקטובר יצביעו הטבריינים לראשות העיר. בין המועמדים הבולטים אפשר למצוא את ראש העיר הקודם שהודח מתפקידו, רון קובי; יוסי בן-דוד, גם הוא ראש העיר לשעבר; יוסי נבעה, שהיה בעבר מנכ"ל עיריית טבריה; ועו"ד שני אילוז שמוכרת בציבור כעורכת הדין של הנשיא לשעבר משה קצב. ואי אפשר לשכוח גם את "חוק טבריה" שנפסל על ידי בג"ץ, ומטרתו הייתה לאפשר לראש הוועדה הקרואה בעיר בועז יוסף, הנחשב למקורב ליו"ר ש"ס אריה דרעי, להתמודד גם הוא.
הופתעתנו מאוד למצוא כך את הטיילת של טבריה, שידעה ימים טובים הרבה יותר. מהדימוי על טיילת נוצצת ומלאה בתיירים משנות ה-80 וה-90 לא נשאר הרבה, והיינו כמעט לבד. מעט דוכני השיט, שברובם עוד היו סגורים, נדמו לנו כמתחרים ביניהם מי כותב בצורה בולטת יותר שהוא שומר שבת. בקרוב, כך מספרים לנו כאן, יחלו העבודות לשיפוץ שלה בהשקעה של כ-250 מליוני שקלים, מתוך תקווה שחזותה החדשה תביא לה עדנה ואולי תסייע בהחזרת הנופשים. תשעה יזמים מעוניינים לבנות בה בתי מלון שנמצאים בהליכי תכנון והיתרי בנייה מתקדמים והסכם הגג שחתם בועז יוסף לפני שנה בדיוק אמור להוסיף לה אלפי דירות, שטחי מסחר, תעסוקה ומלונאות בהשקעה של מיליארדי שקלים. השאלה המרכזית היא כיצד תיראה העיר ומי יגור בה כשכל זה יתממש.
המקומיים במסעדות הסמוכות מספרים שהתיירים כבר לא מגיעים לפה, וכנראה שגם החילונים לא. "80 אחוזים מהפרנסה שלנו זה הדתיים", אמרה רחלה פרטוש, תושבת העיר בת 41 ומפעילת עסק להשכרת סירות. "נולדתי בטבריה, דור שני בעיר. אם לא היו לנו את קברי הצדיקים, לא הייתה פרנסה. טבריה תקועה בשנות ה-80. אם היית שולח אותי 25 שנה אחורה, הייתי עוזבת את טבריה ומביאה ילדים במקום אחר. אני מתחרטת שלא עזבתי".
לא רחוק ממי הכנרת, באחד הפרלמנטים הקבועים של העיר, אנחנו פוגשים את אלי ויסגן. הוא גר כאן מ-1963 ונזכר בגעגוע: "פעם הכול היה פתוח בשבת בטיילת, אבל מרגע שהגיעו החרדים - זהו. אין מה להתפתח פה, ואין עבודה. אין הייטק, אין כלום. אתה מכיר את בית שמש? זה מה שיהיה בטבריה. זו עיר תיירות עם הרבה פוטנציאל, ואי אפשר לשנות אותה".
את חברו לשולחן, ויקטור בוטבול (54), המתח עם החרדים קצת פחות מעסיק. "המצב הכלכלי של תושבי העיר על הפנים", הוא אומר בייאוש. "אין תעסוקה ויש המון אנשים מובטלים שלא גומרים את החודש. ראש העיר לא מתפקד ולא דואג לתושבים או לאזרחים".
מהפרלמנט ליד הטיילת אנחנו נכנסים עמוק אל תוך העיר. מקבלים את פנינו שלטי רחוב בדרישה לצניעות, אזהרות נגד חילול שבת ושלט ענק עם התזכורת "זכור את יום השבת לקדשו", לא רחוק מבניין העירייה. לפי נתוני העירייה, 22 אחוז מתושבי העיר הם חרדים, עלייה של ארבעה אחוזים בלבד בתוך שש שנים. נושאי המאבק נגד הגירתם לעיר טוענים כי המספרים גבוהים הרבה יותר.
ממתחם בתי הכנסת "השטיבלך" שמול העירייה יוצא יוסף ארגוב. "חילוני שרוצה לקיים אורח חיים חילוני שיעשה מה שהוא רוצה", הוא השיב אחרי ששיתפנו אותו בקולות המודאגים ששמענו. "אני לא רואה חילונים שפוחדים מהציבור החרדי כאן, זו סתם שנאת חינם. בכל מקום יש ניסיון לשמור על הצביון המקומי. הלוואי שטבריה בעתיד תהיה חרדית יותר. אין לי שום דבר נגד החילונים, אבל אל תפריעו לי".
מלאכי לוי (53) לא מקבל את הקביעה שהעיר מתחרדת. "נמצאים בעיר המון אנשים שעולים לקברי הצדיקים, וזה נותן לה צביון של עיר דתית יותר", הוא אמר, אך הוסיף: "אני מבין את הפחד ושומע את הקולות האלה מהחילונים, אבל הם נובעים מפחד שיצרו המנהיגים שרוצים להשתלט על העיר. הרוב הדומם רוצה לחיות בשלווה והרמוניה”.
לסיכום, אי אפשר להתעלם מהפחדים והכאבים שמניעים את הקולות השונים בעיר. אולי רבים תולים את המצב הכלכלי ומצוקת הפרנסה בחרדים, כשעיר לעזאזל, אבל זה רק הסימפטום לבעיות אחרות שיש מי שתופס עליהן טרמפ ברוח התקופה. בסוף, חיי השכנות פה מנצחים, והדהוד המתחים לא רק שמעצים אותם - אלא אולי אולי יוצר אותם.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.23
