מה הביא אותך הנה, אני רוצה לשאול את סמל מקסים מולצ'נוב, חייל בודד שמחבל דרס אותו למוות; שאלפים, שלא הכירו אותו, הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. לשאול את מי שכבר לא יענה על השאלות, שלעולם תישארנה פתוחות כמו פצע שלא יגליד. להבין מה קרה שהחליט להיפרד מההורים באוקראינה. להבין איך עזב את הבית. מה הצית את דמיונו, מה שאב אותו למקום הזה, הוביל אותו להגיע לארץ רחוקה, שהוא לא מכיר את שפתה, לא מכיר את האנשים החיים בה, שנופיה כל כך זרים לכל מה שהכיר בארץ שבה נולד.
זה ספר שקראת? אני רוצה לשאול אותו, או אולי צילומים מכאן שראית שם? זריחת הירח מעל ים המלח? מראה הרוח המרימה גלים בכנרת? לְמה התחברת כאן, מה הטיס אותך לארץ החמה הזו, הלוהטת שמונה חודשים בשנה, שהמלחמות בה לא נגמרות.
מה ידעת על המקום הזה שדיבר אל ליבך? אולי מישהו שסיפר לך על החברות הזו שצומחת בלב של האנשים מתחת למדים, עד כדי כך שחייל אחד, ואולי היו יותר, עמד ובכה כשמפקד הגדוד ספד לך. "שלחתם לכאן ילד", הוא אמר השבוע להורים שלך, יבגני ולריסה, שעמדו שם בארץ זרה להם, מוכים עד עפר. "שלחתם לכאן ילד", הוא אמר, "עשיתם עבודה נהדרת בגידול שלו ואני מתנצל שלא החזרנו אותו אליכם בשלום".
מישהו אולי אמר לך שילדים כמוך, ברגע אחד הופכים ילדים של כולנו? ושלא כולם שבים לביתם? ומי שהיה במקום הזה יודע כמה נורא הכאב, ואיך החיים אחריך לעולם לא ישובו להיות מה שהיו.
נשבר הלב מול החיוך הזה שלו, מול האור בעיניים, מול האמונה הזו שהביא איתו לכאן, משב רוח של פעם, מימים אחרים. שביב של תקווה בתוך הסחי והמיאוס, התסכול והייאוש. הרי לא היה חייב. זה בדיוק העניין, ממש לא היה חייב. אפילו לא היה צריך להמציא תירוצים למה הוא לא בא. לא לספר לנו שתורתו אמנותו, לא לומר שהוא לא רוצה לשרת תחת משטר שמוביל אותנו למקומות רעים. ארז את עצמו ובא.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלכמו כל החברים האלה שלך, אני רוצה לומר לו, שאנחנו לא מכירים, והלוואי שגם לא נכיר, את שמותיהם ולא את מראה פניהם. כל החיילים הבודדים שמשהו מושך אותם לארץ הזו. אולי גם הגיל? או יצר ההרפתקנות? לך תדע.
למה הוא בא הנה, אני חושבת שוב ושוב, מול צילום פניו. מישהו סיפר לו על עמק יזרעאל, על מורדות החרמון, על הפריחה הקצרה, המכסה בבת אחת בסגול וצהוב את מדרונות גבעות הגיר והלס אחרי הגשם הראשון במדבר. מה קסם לו בארץ השסועה הזו. ואיך הפך לסוג של סמל, לתזכורת, לאות ולסימן לחיים שלנו כאן, כשכל האלפים שלא הכירו אותו באו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
